168. מי הוא שאמר, ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עימדי? מי שאומר את הכתוב הוא עילה על כל העילות. ואותו שנקרא עילת העילות, אינו למעלה מכל העילות, אלא עילה בין שאר העילות.
המדרגות משתלשלות זו מזו בעילה ועלול, שכל תחתון עלול ומסובב מהעליון שלו. עילה, פירושו פועל. עלול, פירושו נפעל. שזה מורה, שאין כלום לתחתון, אלא מה שמקבל מהעליון שלו.
והחברים ששמעו, הבינו דברי רבי שמעון, שעילה על כל העילותתכף, מכנה רבי שמעון לפרצוף א"ק, שלמעלה מעולמות אבי"ע. ועילת העילות, מכנה רבי שמעון, לפרצוף עתיק דאצילות, שהוא עלול מא"ק, והיא עילה לכל פרצופי אבי"ע. ורבי שמעון דחה אותם. שכל אחד מאלו העילות, לא יעשה דבר, עד שמקבל רשות מהעילה העליונה עליו. כמו שמבואר בכתוב, נעשה אדם, אשר אמא אינה יכולה לעשות משהו בלי רשות מאבא. כן הוא בכל עילה ועלול, שכל תחתון אין לו כוח לעשות משהו, אלא אם כן מקבל את הכוח מעליון.
169. הכתוב, נעשה אדם, ודאי סובב על שניים, שכל תחתון אמר לעליון שלמעלה ממנו, נעשה אדם. והתחתון אינו עושה משהו בלא קבלת רשות ואמירה של אותו הפרצוף העליון ממנו. וכן העליון שלו אינו עושה משהו עד שמקבל עצה מחברו שלמעלה ממנו. באופן, שכל פרצוף ופרצוף מפרצופי אצילות, אמר, נעשה אדם, לעליון שלו, והעליון לעלי עליון.
כי כל חידוש ואצילות בא מא"ס, ומשתלשל דרך המדרגות עד שבא למקומו. ועניין ההשתלשלות נבחן כאן, שכל תחתון אומר, נעשה אדם, לעליון ממנו, בעת שמקבל ממנו נשמת אדם, להעבירה לתחתונים ממנו. אבל פרצוף, הנקרא עילה על כל העילות, שאין דומה לו למעלה ולא למטה, כמ"ש, ואל מי תְדַמְיוּני ואֶשְׁוֶוה יאמר קדוש. אמר את הכתוב, ראו עתה כי אני אני הוא, ואין אלקים עימדי, לקבל עצה ממנו, כעין שאמר כל תחתון לעליון ממנו, נעשה אדם.
170. קמו כל החברים ואמרו לרבי שמעון, רבי, תן לנו רשות לדבר במקום הזה. אמרו לו, וכי לא ביארת למעלה, שעילת העילות אמר לכתר, נעשה אדם. החברים הבינו בדברי רבי שמעון, שעילה על כל העילות הוא א"ק, שהוא כתר לכל העולמות, ואין למעלה ממנו שום מדרגה, כי הוא המדרגה הראשונה שנאצלה מא"ס. ועילת העילות, חשבו, שהוא כינוי לעתיק דאצילות. ואח"ז שאמר, שכל מדרגה ומדרגה אמרה לעליונה ממנה, נעשה אדם. נמצא, שגם עילת העילות, עתיק, אמר לא"ק, כתר, נעשה אדם.
ואותו הכתוב, ראו עתה כי אני אני הוא, ידעו החברים, שחל על עתיק. וע"כ שאלו לו, איך אמר עתיק, ואין אלקים עימדי, לקבל עצה ממנו, הרי יש לו לקבל עצה מהכתר, שהוא א"ק? כמו שאמר רבי שמעון, שכל עלול אמר לעילתו, נעשה אדם. אמר להם רבי שמעון, ישמעו אוזניכם, מה שפיותיכם מדברים. האם לא עתה אמרתי לכם, שיש שנקרא בשם עילת העילות, והוא אינו אותו הנקרא בשם עילה על כל העילות. אשר עילה על כל העילות, אין לו שני, שייקח עצה ממנו, כי הוא יחיד קודם כל, ואין לו שיתוף.
171. ומשום זה אמר, ראו עתה, כי אני אני הוא ואין אלקים עימדי, לקבל עצה ממנו, כי אין לו שני, ולא שיתוף, ולא חשבון.כי יש אחד בשיתוף, כגון זכר ונקבה, שכתוב בהם, כי אחד קראתיו. אבל הוא אחד בלי חשבון ובלי שיתוף. ומשום זה אמר, ואין אלקים עימדי.
ביאור הדברים. כי השכיל אותם להבין, שהוא מדבר מהמשפיע הראשון אל העולמות, שאין למעלה ממנו. ומבחינה זו, נמצא עתיק, שהוא עילה על כל העליונים. כי א"ק, שלמעלה מעתיק, אינו נחשב למשפיע, להיותו מתוקן במלכות דצ"א, אשר מלכות זו נגנזה בראש עתיק, ואין עליה שום זיווג, ואין העולמות מקבלים ממנה קודם גמה"ת. ולפיכך ניתקן עתיק בבחינת בקע ולא בקע, שהוא אמצעי בין א"ק ואבי"ע. וע"כ נחשב עתיק למשפיע הראשון לעולמות, שאין למעלה ממנו, שהרי מא"ק לא יוכלו העולמות לקבל משהו.
אמנם בגמה"ת תתגלה המלכות דצ"א, שנגנזה בראש עתיק, ותקבל זיווג מעתיק, ותשפיע לעולמות אבי"ע. ואז כתוב עליה, אבן מָאסוּ הבונים הייתה לראש פינה. כי המלכות נקראת אבן, ובהיותה נגנזת בראש עתיק בלי זיווג, ע"כ בכל מקום שנגלית מלכות זו, נמשכים ממנה דינים ועונשים, וע"כ מאסו אותה הבונים. אמנם בגמה"ת, כשתקבל הזיווג שם בראש עתיק, תיגלה ותיראה לכל שהייתה ראש פינה.
ואז יאמר עתיק כמ"ש, ראו עתה, כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי. שפירש רבי שמעון, ואין אלקים עימדי, לקבל עצה ממנו, כי אין לו שני, ולא שיתוף, ולא חשבון. כי ב-6000 שנה נחשב א"א כתר לעולם אצילות, ועתיק נעלם לגמרי, מטעם גניזת המלכות דצ"א, שאין עליה זיווג, והזיווג נעשה רק בעניין בקע, שהיא מלכות המשותפת במדה"ר, שפרצוף הא' שיצא על המלכות המשותפת הזו, הוא א"א, שהוא חסר מלכות דצ"א, וקיבל במקומה את מלכות המשותפת, וע"כ הוא המשפיע לכל פרצופי אצילות. כלומר, שמקבל מעתיק ומשפיע לאצילות, ועתיק עצמו לא נודע מטרם גמה"ת.
ובגמה"ת, כשיתגלה הכתוב, הייתה לראש פינה, אז נאמר, ראו עתה כי אני אני הוא. המלכות מכונה אני. וכיוון שהמלכות דצ"א תקבל הזיווג הגדול, יתגלה בעולם כי, אני, שב-6000 שנה, שהייתה משותפת במדה"ר, ועצמותה הייתה נעלמת, אני הוא, כלומר אני דצ"א, שהיא גילוי עצמותה של המלכות. ואין אלקים עימדי, שאין לי שני, לקבל עצה ממנו, כי אני המגולה ב-6000 שנה, הייתה צריכה למדרגה שנייה, לבינה, לקבל ממנה עצה, כלומר תיקון.
משא"כ עתה, איני צריכה לקבל עצה מהשני, כי אני מושלמת בכל צרכיי מעצמי. ולא משותפת. שאין לי עוד שיתוף דמדה"ר, בהיות הדין שלי מתוק במתיקות השלמות. ואין חשבון. המסך המשותף במדה"ר דבינה, מכונה בשם חשבון, כי חשבון הוא מלשון מחשבה, שם הבינה הממתיקה את המסך. ואומרת, שמעתה אינה צריכה עוד לחשבון הזה, כלומר למסך ממותק.
ולכן נאמר, כי יש אחד בשיתוף, כגון זכר ונקבה, שכתוב בהם, כי אחד קראתיו. כי מטרם התיקון הייתה המלכות בשיתוף דמדה"ר, כגון ז"א ונוקבא, המכונים שמש ולבנה, שבשיתוף דמדה"ר קיבלו המוחין די"ג (13) מידות הרחמים, שהוא אחד. ואז נאמר על זו"ן, כי אחד קראתיו, כמ"ש, הוא אחד ושמו אחד. אבל הוא אחד בלי חשבון ובלי שיתוף. עתה המלכות עצמה היא אחד בלי חשבון, שהוא מסך ממותק, ובלי שיתוף דמדה"ר, כמ"ש, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. כי הלבנה אינה צריכה להיכלל בז"א כמ"ש, הוא ושמו אחד. אלא הלבנה מעצמה תהיה מהות מאיר בעניין אחד. וע"כ הוא אחד, השמש, ושמו אחד, הלבנה. כי תהיה אור הלבנה כאור החמה.
קמו החברים כולם והשתטחו לפניו, ואמרו אשריהאיש שריבונו מסכים עימו, לגלות סודות נסתרים, שלא היו מגולים אפילו למלאכים הקדושים.
172. אמר להם, חברים, יש לנו להשלים הכתוב, כי כמה סודות נסתרים יש בכתוב הזה, אני אמית ואֲחַייה. כלומר, ע"י הספירות, שמקו ימין נמשך החיים, ומקו שמאל נמשך המוות. ואם שניהם אינם באים לידי הסכמה בקו האמצעי, אין הדין מתקיים, שהם במושב שלושה ביחד. כלומר, שאין הדין מתקיים, אלא בעת שיש ג' קווים ביחד.
אע"פ שמקו ימין נמשך החיים לצדיקים, ומקו שמאל נמשך המוות לרשעים, רק אחר שבא קו האמצעי והכריע ביניהם, והלביש הקווים זה בזה. אמנם מטרם הכרעת קו האמצעי, אין קיום לא לחיים, הנמשך לצדיקים מקו ימין, ולא למיתה, הנמשך לרשעים מקו שמאל. שהקווים הם במחלוקת, ופעם מנצח השמאל לדין, ופעם מנצח הימין לחסד, בלי קביעות וקיום.
173. ולפעמים מסכימים שלושתם לעשות דין, ויבוא יד הפשוטה לקבל שבים. שי"ד הוא י"ד (14) אותיות, ד' אותיות שבהוי"ה פשוטה, וי' אותיות שבהוי"ה במילואה. ד' אותיות של הוי"ה פשוטה י"ה ו"ה, רומזות על ספירת כתר. י' אותיות שבהוי"ה במילואה, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, רומזות על ספירת החכמה.
בקטנות יורדות ג"ס בינה ותו"מ מהנוקבא לבי"ע ולקליפות, ואינה נשארת אלא בב"ס כו"ח דכלים, שאז מרומזת הנוקבא בשם י"ד, הרומזת לב"ס כו"ח, שבהם י"ד אותיות, ד' בכתר, י' בחכמה. ואז מסכימים שלושתם לעשות דין, שאפילו קו ימין מסכים לדין, מטעם שאין בכל קו אלא רק י"ד אותיות מכו"ח, ובינה ותו"מ שלו נפלו לקליפות.
ואז קונים הקליפות כ"ח (28) אותיות דמילוי המילוי, הרומזים על כלי דבינה ותו"מ הכלולים בה, שהוא כוח להחטיא את התחתונים, גם להענישם. ששניים הללו הם אחד, כמו שלומדים, הוא השטן הוא היצה"ר הוא מלאך המוות, שהוא המחטיא והוא העולה ומקטרג, והוא היורד ונוטל נשמתו. הרי שהחטא ועונשו אחד הוא.
וע"י מ"ן ותשובה ומע”ט, מעלה הנוקבא בחזרה את בינה ותו"מ שלה מהקליפות, והם מתלבשים בנשמות התחתונים, שעשו תשובה. ואח"כ מורידה המסך מנ"ע לפה ומעלה הבינה ותו"מ לאצילות ביחד עם הנשמות. ונשלמת בע"ס, ומקבלת מוחין דגדלות לנשמות התחתונים, הדבקים בכלים בינה ותו"מ שעלו אליה.
ויבוא יד הפשוטה לקבל שבים, כי מתברר העניין מתחילתו, שלא התמעטה הנוקבא מתחילה, להישאר בי"ד אותיות הללו, שהם כו"ח של כל קו שלה, אלא כדי לקבל אח"כ השבים בתשובה, ולהעלותם לאצילות. כי לא היה אפשר להשפיע מוחין דגדלות לתחתונים בלאו הכי.
וזהו השכינה הנקראת יד ימין מצד קו החסד, ונקראת יד שמאל מצד קו הדין, ונקראת יד ה' מצד קו האמצעי, קו הרחמים. שלא נשאר בכל קו מהנוקבא בקטנות, אלא רק י"ד אותיות, כו"ח שבכל קו, ובינה ותו"מ שלכל אחד נפלו לבי"ע. כשחוזר בתשובה אלו י"ד אותיות מצילים אותו מדין. כלומר, אחר שהנוקבא מורידה המסך מתחת החכמה למקומו כבתחילה, ומעלה הבינה ותו"מ בחזרה אליה, עולים עימהם גם הם ע"י תשובה, ומקבלים המוחין דגדלות, שהוא אור הרחמים.
אבל כשדן עילה על כל העילות, אין היד פשוטה לקבל שבים, אלא להיפך, כמ"ש, ואין מיָדי מציל. פירוש, כל זה אמור בחושך דאמא, אבל בחושך דצ"א, הגנוז בעתיק, הנקרא עילה על כל העילות, כמו שלומדים, והרשעים בחושך יידמו. אז, אין מידי מציל.
174. ראו עתה, כי אני אני הוא אין אלקים עימדי, אני אמית ואחייה. ג"פ, אני, נאמר בפסוק הזה, שיש בהם בראשי מילים ג"פ א', וג' אותיות י' בסופי מילים. כי ראש המילה של אני, הוא אלף. וסוף המילה, הוא יוד. ג' אותיות י' רומזים על השם ס"ג, שהוא מילוי השם הוי"ה, יו"ד ה"י וא"ו ה"י, שבגי' ס"ג (63). שיש בו ג' אותיות י'. וג' אותיות א' רומזים על מילוי השם הוי"ה במספר מ"ה (45), יו"ד ה"א וא"ו ה"א, שבגי' מ"ה, שיש בו ג' אותיות א'.
כי עוד יש לבאר הכתוב, ראו עתה, כי אני אני הוא. כי בגמה"ת, אשר אז ישוב השם ב"ן, הנוקבא, להיות כשם ס"ג. כמ"ש, ראו עתה, כי אני, שהייתי כלול ומקבל עד עתה רק משם הוי"ה במילוי אלֶפים בלבד, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, שיש בו ג' אותיות א', הרומזת על ז"א, הרי עתה, בגמה"ת, אני הוא, בהוי"ה במילוי ס"ג, שיש בו ג' אותיות י', הרומזת על אמא עילאה. וע"ז בא הרמז, ג"פ אני, שבהן המילויים של ב' הוי"ה. ג' אותיות י' דס"ג וג' אותיות א' דמ"ה. כמ"ש, והיה אור הלבנה כאור החמה.
ויש בפסוק ג' אותיות ו', ואֲחייה ואני ואין, הרמוזים ג"כ באלו ב' שמות ס"ג, יו"ד ה"י וא"ו ה"י, ומ"ה, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, שיש בכל אחד ג' אותיות ו'. ו' רומז על ז"א, להורות שגם הוא כלול באלו העליות, המרומזים בב' השמות. אלא שהוא עולה להוי"ה במילוי ע"ב, יו"ד ה"י וי"ו ה"י, אבא עילאה.
175. הכתוב, ראו עתה, כי אני אני הוא, חל על הקב"ה ושכינתו, ז"א ונוקבא שלו. אני, השכינה. הוא, הקב"ה הנקרא וה"ו. שלעתיד בגמה"ת תאמר הנוקבא, ראו, כי אני וה"ו אחד. כמ"ש, והיה אור הלבנה כאור החמה, שהנוקבא שווה אל הז"א.
ואין אלקים עימדי. הכוונה על אלוהים אחרים, ס"מ ונחש. כי אז יתגלה, שס"מ ונחש לא הפרידו מעולם בין הקב"ה ושכינתו. כמ"ש, על פי שניים עדים ימות המת, שחל על ס"מ, שהוא מת מתחילתו, ולא היה אלא עבד למהר פדות נפשנו.
וזהו, אני אמית ואחייה, שאני אמית בשכינתי למי שהוא חייב, ואני אחייה בשכינתי למי שהוא זכאי. שיתגלה השגחת ה' מלכתחילה בכל העולם כולו. ואז, כמ"ש, ייתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם. כלומר, להבדיל ממה שנדמה לנו ב-6000 שנים, שיש הנהגה, המתנגדת לקדושה שהם ס"ם ונחש. כמ"ש, אשר שלט האדם באדם לרע לו. אבל אז יתגלה לעין כל, אני אמית בשכינתי ואחייה בשכינתי, ואין עוד מלבדו.
הכתוב, ואין מידי מציל, הוא י"ד (14) אותיות שבשם הוי"ה, שהן ד' אותיות של הוי"ה פשוטה, ועשר אותיות של הוי"ה במילוי אלפים, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, וי"ד אותיות בשמות כוז"ו במוכס"ז כוז"ו. כלומר, ג' הקווים, המכונים ג' ידיים, משום שיש בכל קו י"ד אותיות השם. בקו ימין י"ד אותיות, הוי"ה אלקינו הוי"ה. בקו שמאל י"ד אותיות, כוז"ו במוכס"ז כוז"ו. ובקו אמצעי י"ד אותיות מהוי"ה פשוטה, ומהוי"ה במילואה.
אלו השמות, הוי"ה אלקינו הוי"ה, כוז"ו במוכס"ז כוז"ו, וב' הקווים נמשכים מחולם ושורוק, והם ג"ר. אבל קו אמצעי נמשך מחיריק, ו"ק בלי ראש, שנמשך על מסך דבחינה א'. וע"ז יש שֵם י"ד אותיות, הוי"ה פשוטה, והוי"ה במילואה, הרומזים על כו"ח דכלים ורוח נפש דאורות. וחסרה בינה ותו"מ דכלים, שהם כ"ח (28) אותיות דמילוי המילוי שבהוי"ה: יו"ד וא"ו דל"ת, ה"א אל"ף, וא"ו אל"ף וא"ו, ה"א אל"ף.
כי מילוי המילוי של י' הוא יו"ד וא"ו דל"ת, ומילוי המילוי של ה' הוא ה"א אל"ף, ומילוי המילוי של ו' הוא וא"ו אל"ף וא"ו, וה"ת הוא ה"א אל"ף. כמ"ש, כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור. כי אין בקו אמצעי אלא י"ד אותיות. ולפיכך אין שם אלא י"ה, וחסרים האותיות ו"ה, שהם כ"ח אותיות דמילוי המילוי. וכל זה הוא מפני שמלחמה לה' בעמלק. וזה תפילת משה, כמ"ש, ועתה יגדל נא כֹח ה'. כלומר, שיימָשכו כ"ח אותיות אל י"ד אותיות, ויושלם השם הוי"ה בע"ס דכלים ובנרנח"י דאורות.
ואין מידי מציל, הוא י"ד אותיות שבשם הוי"ה. פירושו על אלו ב' ידיים, שהם י"ד אותיות שבקו אמצעי, החסרה מג"ר. וע"כ היא נוקמת ברשעים. וי"ד האותיות שבקו שמאל, שהם כוז"ו במוכס"ז כוז"ו, שהם ג"כ דינים, ונוקמת ברשעים. ומגלות את הייחוד השלם. ולעת"ל יראו הכול, שאין מידי מציל, כי הביאו את גמה"ת.
והכול אמת, הן הפירוש הא', והן הפירוש הב'. והן מה שאמרו החברים בביאור הכתוב. אמנם מה שנאמר למעלה, שעילה עליונה, עילה על כל העילות, הוא שאמר אני אני הוא, עתיק דאצילות, בעת שיתגלה הזיווג של מלכות הגנוז, בסוד ראש פינה. הנה הסוד הזה לא נמסר לכל החכמים והנביאים. כלומר, שלא נמסר אלא ליחידי סגולה שביניהם.
176. כמה עילות, מדרגות,סתומות ואינן נודעות, אלא שהן מתלבשות ומורכבות בספירות והספירות הן מרכבות אליהן. כמו מרכבה, המגלה מציאות הרוכב בה, כן הספירות מגלות את המדרגות המלובשות בהן.
המדרגות משתלשלות ויוצאות זו מזו בדרך עילה ועלול, שכל תחתונה נפעלת מהעליונה ממנה, ומתקיימת על ידה. ויש עילות, שהן סתומות מהתחתונים, שהן ג' פרצופים הראשונים א"א ואו"א. כי תחילת הגילוי מתחיל מישסו"ת ואילך. ועל אלו ג' הראשונים אומר, כמה עילות סתומות ואינן נודעות. אלא שמתלבשות בספירות, שהן
ישסו"ת וזו"ן, הנעשים מרכבה אליהם, שמתגלות בתוכם, כמו רוכב, שאינו מגולה אלא רק במרכבתו.
ואלו ג' ראשונות נסתרות ממחשבות בני אדם, כמ"ש, כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם. האורות מצוחצחות אלו מאלו, שכל העליון מחברו מצוחצח יותר ממנו. ואלו המקבלים, חשוכים מאלו האחרים שעליהם, שמהם הם מקבלים. כלומר, כל התחתון מחברו הוא יותר כהה ממנו. ואע"פ שכלפי התחתון נחשב לאור מצוחצח, כלפי העליון נחשב כמו חושך. כי כן הולכות המדרגות ומתמעטות אחת מחברתה. ועילת העילות, אין אור שיוכל לעמוד בפניו, כי כל האורות חֲשכים וכבים לפניו.