184. ואם התפילה אינה שלמה, כמה מלאכי חבלה רודפים אחריה, כמ"ש, כל רודפיה השיגוה. ומשום זה מתפללים, והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית והִרְבָּה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו, כנגד ד' קליפות:
א. יכפר עוון, כנגד ס"מ, הנחש,
ב. ולא ישחית, כנגד הקליפה הנקראת משחית,
ג. והִרְבָּה להשיב אפו, כנגד הקליפה, הנקראת אף,
ד. ולא יעיר כל חמתו, כנגד הקליפה, הנקראת חמה.
ואנו מתפללים, שד' הקליפות האלו לא ירדפו אחרי התפילה. וכמה מלאכי חבלה תלויים באלו ד' הקליפות. שבעה ממונים הם, ותלויים בהם שבעים. ואלו שבעים ממונים מקטרגים בכל רקיע, שהתפילה עוברת דרכו, ואז תלויים מהם ע' אלף ריבּוא (700,000,000) מלאכי חבלה.
185. ואם התפילה עולה בשלמות, שהיא בטלית של מצווה ובתפילין על ראש וזרוע, אז כתוב בהם, וראו כל עמֵי הארץ כי שם ה' נקרא עליךָ. שם ה', הוא תפילין של ראש. וכל הרואה את שם הוי"ה על הראש, בתפילה, שהיא שם אדנ"י, תכף בורח. כמ"ש, ייפול מצידךָ אלף ורבבה מימינך.
186. ומשום שראה יעקב ברוח הקודש, את הדוחק שבגלות האחרון באחרית הימים, נאמר עליו, ויירא יעקב מאוד ויֵיצֶר לו. ויחלק את העם הקדוש בגלות לג' בחינות, כמ"ש, ויָשֶׂם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה, בראש, בגלות אֱדום. ואת לאה וילדיה אחרונים, ואת רחל ואת יוסף אחרונים.
כי ג' בחינות נבחנות בפרצוף הנוקבא דז"א:
א. חב"ד חג"ת שלה שמחזה ולמעלה, והיא לאה.
ב. תנה"י שלה שמחזה ולמטה, והיא רחל.
ג. מלכות שלה, והיא בחינת השפחות. כי מלכות דנוקבא נקראת אחרית הימים, כלומר סוף הספירות, כי הספירות מכונות ימים. וכדי לתקנה, סובלים ישראל גלות אדום.
וגם בני ישראל נחלקים לפי ג' בחינות שבנוקבא: בני לאה, בני רחל, בני השפחות. ויָשֶׂם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה, שהם הראשונים בגלות אדום, כי בהם עיקר אחיזת הקליפות, להיותם מבחינת מלכות המלכות. אמנם ב' הבחינות הראשונות, שהם בני לאה ובני רחל, הן מתוקנות בפני עצמן, אלא שסובלים מפאת הפגם שבבחינה ג', מלכות דמלכות, כי כל ג' הבחינות הן ע"ס של פרצוף אחד.
ואלו ג' הבחינות, ערכם כמו נר"ן. כי בני השפחות הן בחינת נפש. ובני לאה, חב"ד חג"ת דכלים עם נ"ר דאורות, הן בחינת רוח. ובני רחל,בערך שהם משלימים הע"ס בכלים דתנה"י שמחזה ולמטה, הן בחינת נשמה.
ומשום שראה אח"כ העניוּת והצער שלהם, אמר והתפלל עליהם, ושבתי בשלום אל בית אבי, שיזכו להיגאל ולבוא לביהמ"ק. והתפלל עליהם, שייתן להם לחם לאכול ובגד ללבוש, שלא יתחזקו עליהם הקליפות להפסיק השפע שלהם.
187. ועל הגלות הזה אמר דוד על השכינה, רעב ועייף וצמא במדבר. משום שראה אותה חרבה ויבשה, היה לוקח חלק בצער השכינה. שאע"פ שבחינת דוד עצמו מחזה ולמעלה, כי הוא מבני לאה, ועניין גלות אדום הוא על מלכות דמלכות שמחזה ולמטה, השתתף בצערה והתפלל עליה, אע"פ שאינה בחינתו עצמו.
אחר שראה את ישראל חוזרים בתשובה בשמחה, תיקן עשרה מיני תהילים, ובאחרון מכולם אמר, תפילה לדוד, הַטֵה ה' אוזנך עֲנֵני כי עני ואביון אני. ראה, שכל התפילות, שהם בניגון, היו מתאחרות להתקבל לפני המלך, ולא היו נכנסות אליו, עד שתיכנס תפילת העני. ומשום זה הקדים תפילת העני לכל התפילות.
כי אחר שישראל חזרו בתשובה, והעלו מ"ן ע"י תורה ומע"ט, והחזירו את זו"ן פב"פ, כי נשלמה בניין פרצופה של הנוקבא, הנה אז תיקן דוד עשרה מיני תהילים, שהם כנגד ע"ס דנוקבא.
והנה מובא, שג' בחינות הן בע"ס דפרצוף הנוקבא: לאה, רחל, שפחות. ובזמן 6000 שנה רק לאה ורחל, שהם ט"ס שלה, יכולות להיתקן בשלמות. אבל בחינת השפחות, שהיא מלכות שלה, לא תיתקנה בכל השלמות, אלא רק בגמה"ת. וע"כ נקראת המלכות הזאת בשם אחרית הימים. ולפי זה נמצא, שרק ט' מיני תהילים, שהם כנגד לאה ורחל, תיקן בשלמות הראוי. אבל העשירית, כנגד המלכות, לא היה יכול דוד לתקן כראוי לה.
ובסוף כולם, אמר תפילה לדוד, כי עני ואביון אני. כי בסוף כולם, כנגד המלכות, לא היה יכול לתקן אותה ולומר תהילים בניגון כראוי, וע"כ אמר תפילה בלא ניגון. ואמר, שבבחינה זו הוא עני ואביון, ואינו יכול להמשיך לה שום שפע. וזהו מטעם, כי היא עומדת להיתקן רק בגמה"ת, ולא מקודם לכן.
אמנם עכ"ז יש לה תיקון במקצת גם ב-6000 שנה, מטרם גמה"ת, במלבוש של מצווה. ולא עוד, אלא מטרם שבחינה אחרונה זו מקבלת תחילת תיקונה הזה, לא יעשה שום תיקון גם בט"ר של המלכות. וראה, שכל התפילות השלמות, שהם בניגון, כלומר ט' מיני תהילים, שהם כנגד ב' בחינות הראשונות דנוקבא, לאה ורחל, אשר ראויות לקבל כל תיקוניהם גם ב-6000 שנה, ועכ"ז הן מאחרות להיכנס לפני המלך, ולא ייכנסו לקבל תיקונם, עד שבחינה ג' האחרונה, מלכות שלה, הנקראת תפילה לעני, תיכנס מתחילה, לקבל את תחילת התיקון שלה במלבוש דמצווה.
וכמ"ש, תפילה לעני כי יעטוף. שהעני מעטף ומעכב כל התפילות הקודמות, עד שנכנס תפילתו, תפילת העני. יעטוף, פירושו יעכב, כמ"ש, העֲטוּפים לְלָבָן. וע"כ נמצא, שמקדים תפילת העני לכל התפילות. ולכן נאמר, תפילה לעני כי יעטוף, משום שהוא צריך להיכנס מקודם, הוא נמצא מעטף האחרים.
188. תפילת העני, תפילת ערבית, הנוקבא, בעת שהיא רשות בפני עצמה. כי אז הנוקבא היא בלי בעלה. ומשום שהיא בלי בעלה, היא ענייה ויבשה בלי שפע, והיא ברשות כל אדם. שכל אחד משעבד אותה עם דרכיו ומעשיו. וזהו זרעו של יעקב, שהם ברשות כל אוה"ע, שכל האומות משעבדות אותם תחת רשותם. וזה דומה לתפילת ערבית. שכמו שהנוקבא מבחינת תפילת ערבית, היא ברשות כל אדם, כן זרעו של יעקב, הם בגלות ברשות אוה"ע.
ג' תפילות, שחרית מנחה ערבית. ב' תפילות הראשונות מתקנות ב' בחינות ראשונות של הנוקבא, ט"ר שלה, שראויות לקבל תיקונים משלהם. וע"כ הם מצווה. ותפילת ערבית היא רשות, להיותה תיקון בחינה ג' של הנוקבא, מלכות שלה, שאין לה תיקון ב-6000 שנה. וע"כ נבחנת לרשות בפני עצמה בלא בעלה, כי אין לה זיווג עם בעלה עד גמה"ת.
189. ותפילת שבת היא צדקה לעני. כמו שלומדים, שמש בשבת צדקה לעניים. ז"א מכונה שמש. ובשבת יש לו זיווג פב"פ עם הנוקבא, כמו או"א עילאין. ואז מקבלת גם בחינה ג' של הנוקבא, המלכות שלה, את שִׁפעה. אמנם לא מפני שהיא נשלמת אז מבחינתה עצמה, כי אינה נשלמת מטרם גמה"ת, אלא מכוח האורות השלמים של או"א עילאין, המאירים ביום השבת, מגיע השפע גם אל בחינה ג', אע"פ שאינה ראויה.
ולפיכך מכונה השפע שמקבלת בשם צדקה, שזה מורה, שהיא עצמה אינה ראויה לשפע, אלא שמתפרנסת מאחרים. כמו שלומדים, שמש בשבת צדקה לעניים. שמה שבחינה ג' דנוקבא מקבלת בשבת מהשמש, ז"א, אינו אלא רק בתורת צדקה. כי מטרם גמה"ת, עוד אינה ראויה לשפע הגדול הזה.
וע"כ צריך האדם לעשות עצמו כעני בשער המלך, בתפילת העמידה של כל ששת ימות החול, בשביל השכינה. להשתתף בצער השכינה, כמו דוד. ומתעטף בעטיפת מצווה, בטלית מצויצת, כמו עני. ויהיה בתפילין כאביון, בשער המלך, שהיא אדנ"י, שכן עולה בחשבון היכל, כי אדנ"י בגי' ס"ה (65), כמספר היכל.
הנוקבא נקראת בשם אדנ"י. והיא מתחלקת לג' בחינות. משתי בחינות הראשונות היא בבחינת היכל המלך. שאדנ"י בגי' היכל. ומבחינה ג' היא נבחנת כמו שער המלך, שאי אפשר לבוא אל היכל המלך, ז"א, חוץ מדרך שער המלך. כן האדם צריך להתעטף בציצית, כמו עני, ובתפילין, כמו אביון, כדי להמשיך מתחילה את תחילת התיקון לבחינה ג' דנוקבא, שהיא תפילת עני, המעטף לכל התפילות ולכל התיקונים.
וע"כ היא מבחינה זו, כמו שער, שהיא תחילת הכניסה להיכל. כמ"ש, אדנ"י שפתיי תפתח, שבתיקון בחינה ג' נפתחות השפתיים, ואפשר להתפלל שאר התפילות, ולא מקודם לכן. ואח"כ ימשיך לנוקבא כל תיקוניה, הצריכים לב' בחינות הראשונות שלה, שהם עצם ההיכל.
190. וכשאדם פותח פיו, בימות החול, בתפילת ערבית, יורד הנשר, לקבל בכנפיו את תפילת הלילה. ונשר הזה נקרא נוֹריאל. כי אוֹריאל הוא נקרא מצד החסד, ונוריאל הוא נקרא מצד הגבורה, להיותו אש דולק, כמ"ש בדניאל, נהר דינור יוצא מלפניו.
191. ובתפילת שחרית יורד האריה לקבל התפילה, בזרועותיו ובכנפיו. כי ד' כנפיים יש לכל חיה. וזהו מלאך מיכאל. ובתפילת המנחה, יורד השור, לקבל התפילה, בקרניו ובכנפיו. וזהו מלאך גבריאל.
תפילה היא הנוקבא, שע"י תפילותינו אנו מקרבים אותה לזיווג עם ז"א בעלה. וג' התפילות הן כנגד ג' קווים שלה: תפילת שחרית קו ימין, חסד. תפילת המנחה קו שמאל, גבורה. תפילת ערבית קו אמצעי, ת"ת. ואברהם תיקן תפילת שחרית, חסד. ויצחק תפילת המנחה, גבורה. ויעקב תפילת ערבית, ת"ת.
ואין הנוקבא עולה מעצמה אל הזיווג, אלא שיש ד' חיות, הנושאות את הכיסא, הנוקבא, לזיווג עם ז"א: אריה שור נשר אדם. וזהו למעלה מחזה דזו"ן. ולמטה מחזה הן שנא"ן. והנה בג' תפילות של ימות החול, נמצאות חיות תחתונות שנא"ן, שהן נושאות את הנוקבא לזיווג. וביום השבת חיות עליונות שמחזה ולמעלה, נושאות אותה אל הזיווג. ואלו ג' החיות תחתונות, אריה שור נשר, מכונות מיכאל, גבריאל, אוריאל נוריאל.
ובתפילת שחרית יורד האריה לקבל התפילה, וזהו מלאך מיכאל. כי בשחרית הזיווג בימין, חסד. וע"כ יורד האריה לקבל התפילה ולהעלותה לזיווג, כי אריה חסד ומלאך מיכאל. ובתפילת המנחה יורד השור לקבל התפילה, וזהו מלאך גבריאל, כי בתפילת המנחה הזיווג בקו שמאל, גבורה. וע"כ יורד השור, לקבל התפילה ולהעלותה לזיווג, כי שור גבורה ומלאך גבריאל.
ובתפילת ערבית הזיווג בקו אמצעי, ת"ת, רק מגבורה דקו אמצעי, הנקרא נוריאל. והנשר יורד לקבל התפילה ולהעלותה לזיווג, שהוא קו אמצעי, ת"ת, אלא בבחינת נוריאל שבנשר, ולא מבחינת אוריאל שבנשר, כי בלילה הוא זמן הדינים שבנשר, והגבורות הבאים מכוח בחינה ג' דנוקבא, שהיא תפילה לעני, שהיא ברשות בלא בעלה. ואין הגבורות האלו נמתקים שתהיה ראויה לזיווג, אלא בגבורות שלמעלה, שבאים מנקודת החיריק שבבינה, צד שמאל דת"ת, המסך דחיריק, שעליו יוצאת קומת החסדים, המכריע בין ב' הקווים ימין ושמאל.
שמבחינת קומת החסדים שבו, נמשך המלאך אוריאל. ומבחינת כוח הדין שבמסך, נמשך המלאך נוריאל. ולפיכך, אין תפילת ערבית נמתקת, שתהיה ראויה לזיווג, אלא ע"י המלאך נוריאל, כי הגבורות שלו כבר נמתקו בבינה, במדה"ר. ועליו כתוב, כנשר יעיר קינו.
192. ובשבת יורד הקב"ה בג' אבות חג"ת, שמחזה ולמעלה דזו"ן, לקבל בהם את הבת היחידה, התפילה, הנוקבא. שביום השבת חיות עליונות, חג"ת, שלמעלה מחזה, הן נושאות את הנוקבא לזיווג. הרי שהקב"ה, ז"א, מקבל את הבת היחידה, עם ג' אבות, חג"ת, חיות עליונות. וזהו סוד השבת, שהיא ראשי אותיות ש' ב"ת. שג' קווים שבאות ש' רומזים על ג' אבות חג"ת. כי בג' אבות מקבל הקב"ה את התפילה, שהיא שבת, הבת היחידה שלו. כלומר, בג' חיות עליונות שמחזה ולמעלה, הנקראות מרכבה עילאה.
בעת ההוא, החיות העליונות, הנקראות בשם הוי"ה, פותחות ואומרות, שאו שערים ראשיכם ויבוא מלך הכבוד. בחינה ג' של הנוקבא מכונה שער המלך, והיא מקבלת ביום השבת כל שלמותה, כמו שלומדים, שמש בשבת צדקה לעניים. וזהו שהחיות הנושאות את הכיסא לזיווג, אומרות באותה שעה, שאו שערים ראשיכם, שמשתבחות בשלמות בחינה ג', המכונה שער, וההארות הנמשכות ממנה מכונות שערים.
193. באותה שעה נפתחים ז' היכלות:
א.האהבה,
ב.היראה,
ג. הרחמים,
ד.הנבואה מבחינת מראה המאירה,
ה.הנבואה מבחינת מראה שאינה מאירה,
ו. הצדק,
ז. הדין.
והם כנגד ז"ס חג"ת נהי"מ: האהבה כנגד החסד, היראה כנגד גבורה, הרחמים כנגד ת"ת, מראה המאירה כנגד נצח, מראה שאינה מאירה כנגד הוד, הצדק כנגד יסוד, הדין כנגד מלכות.
כי ז"ס חג"ת נהי"מ יש בנוקבא דז"א, וכל אחת כוללת כולן. ויש בכל אחת מהן חג"ת נהי"מ. וספירת המלכות שבכל אחת היא היכל. וע"כ יש לנוקבא ז' היכלות. ורק ב' בחינות הראשונות של המלכות הן היכל, אבל בחינה ג' שלה היא שער ההיכל. ולפיכך בחול, שאין שום תיקון לבחינה ג' של המלכות, נמצאים כל ז' היכלות בשערים סגורים וסתומים. אלא רק ביום השבת, שמגיע התיקון גם לבחינה ג', הרי ניתקנו כל השערים, וההיכלות נפתחים.
194. ועליהם נאמר, אשר בראשית אותיות ברא שית (6), שישה היכלות. אלקים ההיכל השביעי. כי כל תיקון השבת הוא מחמת עליית הנוקבא לבינה, שמקבלת אורותיה. שבשביל תיקון ז' היכלות של הנוקבא, נתקנה גם הבינה בז' היכלות. והם נרמזים בכתוב, בראשית ברא אלקים. שביום השבת הם מאירים אל ז' היכלות של הנוקבא.
והם ז' היכלות מחזה ולמטה, וז' היכלות מחזה ולמעלה. אלו ז' היכלות דבינה, המרומזות בכתוב, בראשית ברא אלקים, ניתקנו בה בכפולות, ז' היכלות למעלה מחזה, וז' היכלות למטה מחזה. וכן בכל פרצוף. ואלו ז' היכלות הכפולים נבחנים בכללות ה' פרצופי אצילות, בא"א הכולל אותם. שיש ז' היכלות למעלה מחזה דא"א, באו"א, המלבישים אותו שָם. וכן יש ז' היכלות מחזה דא"א ולמטה, בזו"ן, המלבישים אותו שָם. וכל הנוהג בכלל, נוהג ג"כ בפרטי פרטיות. וע"כ יש בכל פרצוף אלו ז' היכלות כפולים, ז' מחזה ולמעלה וז' מחזה ולמטה.
וכנגדם הם ז' קולות שבמזמור, הבו לה' בני אלים, וי"ח (18) האזכרות, י"ח שמות הוי"ה, הנמצאים בו, שבהם הקב"ה משוטט בי"ח עולמות. כמ"ש, רֶכב אלקים ריבותיים אלפֵי שִׁנְאָן, שהם י"ח ריבוא (180,000) עולמות. כנגד ז' היכלות שלמטה וז' היכלות שלמעלה בבינה, שהם או"א עילאין, כמ"ש, בראשית ברא אלקים, יש כנגדם גם בזו"ן, שעליהם רומזים ז' קולות וי"ח אזכרות שבמזמור, הבו לה' בני אלים. ז' קולות רומזים על ז' היכלות שמחזה ולמעלה דזו"ן, וי"ח אזכרות רומזים על ז' היכלות שמחזה ולמטה דזו"ן.
הספירות שמחזה ולמעלה, חג"ת, עיקרן קו האמצעי, ת"ת. והספירות שמחזה ולמטה, נה"י, עיקרן קו האמצעי, יסוד. ולפיכך נבחנים ז' ההיכלות שמחזה ולמעלה, שהם בת"ת. וז' היכלות שמחזה ולמטה, הם ביסוד, הנקרא ח"י העולמים. וז' קולות שבמזמור, הבו לה', רומזים על ז' היכלות שלמעלה, שבת"ת, כי הת"ת מכונה בשם קול. והמספר ח"י אזכרות, מורה על היסוד, הנקרא ח"י העולמים. וע"כ אומר, שח"י אזכרות רומזים על ז' היכלות שלמטה, ביסוד, הנקרא ח"י.
ולכן נאמר, וי"ח (18) האזכרות, י"ח שמות הוי"ה, הנמצאים בו, שבהם הקב"ה משוטט בי"ח עולמות. שבז' היכלות שלמטה מחזה, משפיע ז"א, ע"י היסוד שבו, המכונה ח"י עולמות. כי ז' היכלות שלמטה עומדים ביסוד דזו"ן. כמ"ש, ברכב אלקים ריבותיים אלפי שנאן, שהם י"ח ריבוא עולמות. כי כל הבחינות שמחזה ולמטה, הן מרכבה אל הבחינות שמחזה ולמעלה. וע"כ מכונים ז' היכלות בשם רכב אלקים, שהם מרכבה לבינה, אלקים, שבז' היכלות שלמעלה, י"ה.
ריבותיים אלפי שנאן, רומז על י"ח אלפים. כי ריבותיים, עשרים אלפים. אלפי הם אלפיים. שנאן, פירושו שאינן, ומורה עשרים אלפים פחות אלפיים שאינם, כלומר י"ח אלפים. הרי שרכב אלקים, ז' היכלות שלמטה מחזה, י"ח אלפים, שמספר הזה רומז על יסוד, ח"י העולמים. והם י"ח ריבוא עולמות.
וכמה שומרי שערים נמצאים אל ההיכלות, שהם מקבלים התפילה. וכל תפילה אינה נכנסת, אלא במידה ובמשקל. מידה היא ו"ק, אור חסדים בשלמות. משקל היא ג"ר, להיותם נמשכים בשקל הקודש. ואין התפילה מתקבלת, אלא ע"י המשכת מוחין בו"ק ובג"ר. ואם אין המידה והמשקל בכל השלמות, אין התפילה מתקבלת.
195. ואין מי שיעמוד לפני שער התפילה, למנוע אותה מלהתקבל. ועליו כתוב, לא יבוֹשו, כי ידברו את אויבים בשער. בשער, בשער המלך, שער ההיכל. כי עיקר אחיזת הקליפות בשער, בחינה ג'. וע"כ אם ממשיך המוחין במידה ובמשקל, אז כתוב עליו, ייפול מצידךָ אלף, ורבבה מימינךָ אליך לא ייגש. שכל הקליפות והמקטרגים בורחים ומסתלקים מעל שערי התפילה. ואז התפילה מתקבלת.
וצדיק, הממשיך המוחין, נבחן שלוחם עם הקליפות, ומבריחם מעל שער המלך. וע"כ רומז עליו הכתוב, לא יבוֹשו, כי ידברו את אויבים בשער. משום שהתפילה היא מצווה. והיא השכינה, הנוקבא דז"א. ותורה, שהוא הקב"ה, ז"א, אסור שתהיה הפסקה ביניהם. שצריכים להבריח הקליפות המפסיקים בין הקב"ה ושכינתו, כמ"ש, ונִרגן מפריד אַלוף. וזה נעשה ע"י המשכת המוחין במידה ובמשקל.
וצריכים להעלות התורה והמצווה ע"י יראה ואהבה. כי כל מצוות עשה ולא תעשה תלויות כולן בשם הוי"ה. כמבואר, שמספר אותיות שמ"י, שהם ש"נ (350), עם מספר אותיות י"ה, שהם ט"ו (15), עולים ביחד בגי' שס"ה (365), שהם שס"ה מצוות לא תעשה. ומספר זכר"י, שהוא רל"ז (237) עם מספר ו"ה, שהוא י"א (11), עולים ביחד רמ"ח (248), שהם רמ"ח מצוות עשה. והרי יש בשם הוי"ה, שס"ה ורמ"ח, שס"ה בי"ה ורמ"ח בו"ה. הרי שתרי"ג (613) המצוות כולן תלויות בשם הוי"ה.
כי או"א עילאין, י' דהוי"ה, ג"ר דבינה, יראה. ישסו"ת, ה' דהוי"ה, ז"ת דבינה, אהבה. ולפיכך בעת שהמוחין דזו"ן באים רק מישסו"ת, ה' דהוי"ה, נבחנים שאהבה קדמה ליראה. וכשהם באים גם מאו"א עילאין, י' דהוי"ה, נבחנים שהיראה קדמה לאהבה. כי י' יראה, ה' אהבה. והרי היראה קדמה לאהבה.
וצריכים להעלות ז"א, תורה, ונוקבא, מצווה, ביראה ובאהבה, עד לאו"א עילאין, שהיראה קדמה לאהבה, שאז נכללים המצוות עשה ולא תעשה בשם הוי"ה, כמ"ש, זה שמי לעולם וזה זכרי לדור ודור. אשר שמ"י עם י"ה הוא שס"ה מצוות לא תעשה, וזכרי עם ו"ה הוא רמ"ח מצוות עשה. ונמצאות שס"ה מצוות לא תעשה, יראה, מרומזות בג"ר, י"ה. ורמ"ח מצוות עשה, אהבה, מרומזות בו"ק, ו"ה.
אבל אם אינם מעלים את הזו"ן עד או"א, אלא עד ישסו"ת בלבד, שהוא אהבה, הרי שס"ה מצוות לא תעשה עודם אינם כלולים בזו"ן, להיותם למעלה באו"א עילאין, והוא אינו כולל אלא רק רמ"ח מצוות עשה בלבד. שס"ה ורמ"ח, כשעלו לאו"א, יש להם כל התרי"ג: שס"ה מאו"א עילאין, רמ"ח מישסו"ת.
196. בק"ש יש רמ"ח מילים. וניתנו מאהבה ומיראה שבאות ה' דהוי"ה. שבק"ש אנו ממשיכים רק מוחין דו"ק, שהם רק מישסו"ת, ה' דהוי"ה, שבהם האהבה קודמת ליראה. וע"כ יש שם רק רמ"ח מילים נגד רמ"ח מצוות עשה בלבד, שהוא אהבה. ושס"ה מצוות לא תעשה אינם מאירים בהם, כי הם באות י'. ומשום זה תיקנו לברך מקודם ק"ש, הבוחר בעמו ישראל באהבה, להורות שאנו ממשיכים בק"ש רק האהבה, שהיא רמ"ח מצוות עשה. ואלו רמ"ח מצוות עשה כלולות באברהם, כי אברהם בגי' רמ"ח, אהבה, שכתוב בו, זרע אברהם אוהבי.
197. תפילין נקראים עוֹז, כי ניתנו מיראה, לשמאל, וזהו השם פחד יצחק. כי כל המקטרגים עולים שם, לתבוע כל הדינים שבעולמות. לכן הכתוב, ובזרוע עוזו, חל על תפילין. כי י"ה יראה, ו"ה אהבה. וכמ"ש, אהבו את ה' כל חסידיו. שפירושו, המשכת מוחין דו"ק, ו"ה.
ק"ש, אהבה, ורמ"ח מצוות עשה שבאותיות ו"ה. וכן אברהם רמ"ח שבו"ה. אבל תפילין הוא מוחין דג"ר, שס"ה מצוות לא תעשה שבי"ה, יראה שבי"ה, קו שמאל, פחד יצחק. שלכל המקטרגים והדינים שבעולם אחיזה רק בקו שמאל.
ונמצא, שאברהם ו"ה ויצחק י"ה. אבל ת"ת הוי"ה כולל הכול, קו אמצעי כולל ב' הקווים, אברהם ו"ה ויצחק י"ה. ולפיכך כתוב ביעקב, והנה ה' ניצב עליו, ולא כתוב כך באברהם וביצחק, משום שיעקב ת"ת, הכולל הכול, להיותו עמוד האמצעי. ובעת שנקרא יעקב, כולל מידת אברהם ו"ה, ורמ"ח מצוות עשה. ואח"כ כשנקרא ישראל, המורה שעלה והלביש גם את י"ה, וכולל כל השם הוי"ה, ג"ר וו"ק, שאז נבחן השם הוי"ה במילוי אלֶפים. כי אלמלא התמלא באלפים, לא היה יכול ישראל להלביש את י"ה.
הזוהר אומר בכמה מקומות, שקו ימין נמשך מנקודת חולם, ממ"י דאלקים, שהיא ג"ר, וקו שמאל נמשך מנקודת השורוק, מאותיות אל"ה דאלקים, שהוא ו"ק. וכאן אומר שקו ימין, אברהם, ו"ק, ו"ה דהוי"ה. וקו שמאל, יצחק, ג"ר, י"ה דהוי"ה. כי יש הפרש גדול בין מציאות המוחין במקומם, לבין המשכתם ע"י העסק במצוות. כי כאן מדובר מהעסק בתרי"ג המצוות, להמשיך מוחין שלמים לזו"ן ג"ר וו"ק, שע"י העסק ברמ"ח מצוות עשה ממשיכים אהבת חסד מקו ימין, מידת אברהם, שיש להם מעֲלָה, שאין שום דינים נאחזים בהם, וע"כ יכולים אנו להמשיכם גם בטרם שנשלמנו בשס"ה מצוות לא תעשה.
ומוחין דחסדים הללו, אע"פ שמבחינת מציאותם בבינה, נמצאים החסדים בג"ר דבינה, מ"מ כשנמשכים למטה לנשמת הצדיקים, שכל שלמותן תלויה בהארת החכמה, נחשבים המוחין הללו דחסדים בעדם, רק לו"ק, ו"ה דהוי"ה, חסרי ראש, שחסר להן י"ה דהוי"ה.
אלא ע"י העסק בשמירה גדולה בשס"ה מצוות לא תעשה, אז ממשיכים הארת החכמה מקו שמאל, פחד יצחק, הנמשך מנקודת השורוק, הנמשך לג"ר, לי"ה דהוי"ה. ומוחין הללו הוא תפילין, הנקראים עוז, שעליהם כתוב, מגדל עוז שֵם הוי"ה. וגם, וראו כל עמֵי הארץ כי שם ה' נקרא עליך, ויראו ממך.
והנה עתה נשלמו המוחין בשביל הנשמות בהארת החכמה, ג"ר. ועכ"ז לא יוכלו הנשמות לקבל המוחין הללו, כל עוד שהם בימין ובשמאל, כי התחתונים מקבלים רק מקו אמצעי, ת"ת, יעקב, בעת שאין לו אלא רק מוחין דו"ק. והוא ישראל, בעת שמשיג גם הג"ר. ואז נמשכו המוחין ממנו לנשמות הצדיקים. וכתוב רק על יעקב, והנה ה' ניצב עליו, ולא על אברהם ויצחק.
עניין שם הוי"ה במילוי אלֶפים הוא, שישראל עלה במחשבה להיברא, אשר מחשבה הוא אותיות חש"ב מ"ה, שבחשבון מ"ה (45), הוי"ה במילוי אלפים, נמצא בו שם הקדוש. הבינה נקראת מחשבה, ועליה נאמר שישראל, ז"א במוחין דגדלות, עלה במחשבה, הבינה, להיברא, לקבל המוחין שלו. ובינה נקראת מחשבה, להיותה אותיות חשב מ"ה, הרומז לחשבון הוי"ה במילוי אלפים שבגי' מ"ה. שמילוי אלפים מורה על התיקונים, שניתקנו לזו"ן בצ"ב, שעל ידיהם יכול הז"א לעלות לבינה, לקבל את המוחין שלה. וזולתם לא היה יכול לעלות שָם. ומשום זה קיבלה הבינה את השם, מחשבה.
ובשביל יעקב, ישראל בגדלות, כתוב, ויברא אלקים את האדם בצלמו. כי אחר שז"א קיבל המוחין דגדלות בשם ישראל, המכונים צל"ם, נאמר בו, ויברא. כי להיותו קו אמצעי מושפעים ממנו המוחין לנשמות התחתונים, כי מהקצוות ימין ושמאל, אברהם ויצחק, לא יוכל לקבל.
198. כי בנים חיים ומזונות, נמשכים לתחתונים רק מצד עמוד האמצעי, שנקרא בנִי בכורי ישראל. והוא נקרא עה"ח. וכן מכוּנה בדניאל, אילן שמזון לכל בו. ובשביל השכינה, שהיא רק בתחתונים, נחשבים ישראל למטה לחיים שלה, של השכינה. והתורה נחשבה למזונות שלה. והתפילה, הנחשבת לקורבן, המקרבת את השכינה לזיווג עם ז"א, נאמר עליה בגלות, שאומרת אל ז"א בעלה, הבה לי בנים.
מבאר עניין בנים חיים ומזונות. שעמוד האמצעי, ישראל, משפיע אל השכינה בשביל התחתונים. שהשפעות החיים אל השכינה, הם בני ישראל התחתונים, הממשיכים חייהם מהשכינה, והשפעת סודות התורה בשביל התחתונים, נחשב למזונות השכינה. והתפילה, שהיא זיווגה עם הז"א, ממשיכה בנים, שהם נשמות, בשביל התחתונים, שבה כתוב, ותאמֶר אל יעקב, הָבָה לי בנים.
199. והשכינה היא קורבן של הקב"ה, בעת שמקבל לה בימין ובשמאל ובגוף. והייחוד שלו עימה ע"י הצדיק, יסוד, הנקרא אות. והוא אות תפילין, אות שבת ויו"ט. ב' בחינות זיווגים של הז"א עם השכינה, לצורך בנים חיים ומזונות:
א.להשפיע חיים ומזונות, ע"י ימין ושמאל וגוף, שזה ע"י ג' הקווים חג"ת.
ב.להולדת בנים, נשמות התחתונים, שהוא רק בייחודו עימה, ע"י יסוד צדיק, הנקרא אות.
זיווג הא' מורה בעת שחסר לז"א נה"י חדשים דגדלות, שע"כ נבחן לזיווג מחג"ת, שאז אינו יכול להשפיע נשמות, אלא רק חיים ומזונות. וזיווג הב' מורה, בעת השגתו נה"י חדשים דגדלות, שאז הזיווג ע"י נה"י, שעיקרם יסוד, וראוי להוליד בנים, כלומר השפעות נשמות.
וכשהתפילה, השכינה, עולה אל הז"א, צריכים לכלול אותה עימו בכל ע"ס, כי אין קדושה פחות מעשרה, שהיא קדושה שלו, וברכה שלו וייחוד שלו. כי ג' זיווגים לנוקבא עם הז"א:
א.זיווג נה"י, ונקרא ייחוד.
ב.זיווג חג"ת, ונקרא ברכה.
ג. זיווג חב"ד, ונקרא קדושה.
וכשמתייחדת עימו בג' זיווגים הללו, היא מקבלת מכל הע"ס, חב"ד חג"ת נה"י דז"א. ולכן אנו מתפללים להקב"ה בכמה מדרגות בכמה ספירות, שצריכים לייחד השכינה בג' מיני זיווגים, כדי שתקבל מכל ספירה מע"ס דז"א.
כשהאדם רוצה להעלות התפילה למעלה, צריך להעלותה, כדי לייחדה בג' זיווגים, בכל התנועות, בטעמים ובנקודות. כי האותיות סוסים, והנקודות פרשים הרוכבים עליהן, והטעמים כלי מלחמה. אם הנחש רוצה לקטרג על התפילה, צריכים לעשות כנגדו זריקת אבן הקלע. ועניין הטעמים הזַרְקָא, מַקף שופר, הולך סֶגוֹלתָא, כמו שנאמר לפנינו במאמר רבי שמעון.