214. אלה תולדות השמיים והארץ. בכל מקום שכתוב, אלה, פוסל את הקודמים לו. אלה, שכאן פוסל את התולדות דתוהו, מהמלכות דמדה"ד, הנקראת תוהו, שנרמז בכתוב, והארץ הייתה תוהו. ועל אלו תולדות דתוהו, לומדים, שהקב"ה בורא עולמות ומחריבן. ומשום זה כתוב, שהארץ הייתה תוהו ובוהו. שהייתה תוהו על שהחריב אותם. אבל התולדות של אל"ה, שהיא מלכות הממותקת במדה"ר, התקיימו.
215. למה ברא הקב"ה עולמות מלכתחילה, כדי להחריב אותם, הלוא מוטב היה שלא לברוא אותם? ובוודאי שיש כאן עניין. כי מה פירושו של ומחריבן, הלוא אין הקב"ה משחית מעשה ידיו? ולא עוד, אלא שכתוב בשמיים הללו, כי שמיים כעשן נִמְלָחוּ. וא"כ, משמע שהקב"ה עושה ואח"כ מוחה את מה שעשה, שזה ייתכן בבני אדם ולא בהקב"ה.
216. אלא כך הוא סוד הדבר: הקב"ה ברא את העולם וברא אותו בתורה. אשר בראשית הוא התורה, שעליה כתוב, ה' קָנָני ראשית דרכו. הרי שהתורה מכנה את עצמה בשם ראשית. ועם בראשית הזה, התורה, ברא את השמיים ואת הארץ. כלומר שמיים וארץ עליונים, ו"ק עליונים שבבינה, מרומזים בבראשית, ברא שית (6).
והוא השעין אותם בתורה. שהרי בבראשית כתוב ברית, כי בראשית אותיות ברית אש. ועליה כתוב, אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמיים וארץ לא שמתי. הרי ששמיים וארץ נשענים על התורה. כי שמיים וארץ תלויים בקיום הברית שבבראשית, שהוא התורה.
ואֵלו השמיים, שנבראו ועומדים על התורה, כתוב בהם, השמיים שמיים לה'. והארץ, שנבראה ועומדת על התורה, היא נקראת ארץ החיים. וכלולה משבע ארצות, שעליהם אמר דוד המלך, אתהלך לפני ה' בארצות החיים. ונקראות ארצות החיים, להורות, שהם מבינה, הנקראת אלקים חיים. כי שמיים וארץ הללו הם מבינה.
217. ואחריהם ברא שמיים וארץ על תוהו, שאין שם יסוד, שהיא ברית, שישעין אותם עליו,כלומר שמיים וארץ תחתונים, שהם זו"ן, שמטרם שנמתקה המלכות בבינה, הייתה הנוקבא בבחינת תוהו, שעליה כתוב, והארץ הייתה תוהו. משום זה רצה הקב"ה לתת התורה לאוה"ע, שהוא ברית מילה ממש, שע"י התיקון של ברית מילה, היו ממתיקים את המלכות בבינה, שאז היו מתגלים להם המוחין, הנקראים תורה. אבל האומות לא רצו לקבל אותה ונשארה הארץ חרבה ויבשה.
218. וזהו שכתוב, ייקוו המים מתחת השמיים אל מקום אחד. ייקוו המים, התורה, המכונה מים. אל מקום אחד, ישראל. משום שנשמותיהם של ישראל נמשכות מאותו מקום, שנאמר עליו, ברוך כבוד ה' ממקומו. כבוד ה', פירושו שכינה התחתונה, מלכות. ממקומו, פירושו, שכינה העליונה, בינה. הרי שהבינה נקראת מקום. וכיוון שנשמותיהם הם מבינה, הנקראת מקום, שורה עליהם ודאי השם הוי"ה. וכתוב בהם, כי חלֶק ה' עַמו. וכמ"ש, ייקוו המים מתחת השמיים אל מקום אחד. אשר מים, פירושו תורה. ומקום אחד, פירושו ישראל, מקבלי התורה. להוציא אוה"ע, שלא רצו לקבל התורה, וע"כ נשארה הארץ חרבה ויבשה.
219. התורה היא יישוב העולם, כי בה נברא ובה מתקיים. ואוה"ע, שלא קיבלו אותה, נשארו חרֵבות ויבשות. וזהו שהקב"ה בורא עולמות ומחריבן. לאלו שלא שמרו מצוות התורה, ולא העלו המלכות להמתיקה במדה"ר דבינה, שהיה העולם חרֵב בגללם. ולא שהקב"ה יְכַלה וישחית את מעשיי ידיו, שמיים וארץ וכל אשר בהם, כמו שחושבים בני אדם, בביאור המאמר, שהקב"ה בורא עולמות ומחריבן. ולמה יכלה הקב"ה לבניו, לישראל, שנאמר בהם, בְּהִבָּראם, שמורה בה' בראם, במלכות המתוקנת במדה"ר, בבינה. וכיוון שהם מתוקנים בבינה, הרי הם כרצונו של הקב"ה ולמה יכלה אותם.
220. ואלו שהתגיירו מאוה"ע, נופלת בסיבתם ה' קטנה דאברהם באלף החמישי, שהוא ה'. שהאלף החמישי הוא חרב ויבש, כמ"ש, ונהר יחרַב ויבֵש. חרב, חורבן בית ראשון, ויבש, חורבן בית שני.
מלכות הממותקת במדה"ר, בינה, מכונה ה' קטנה. ושורשה היא מלכות דא"ק, הע"ס שמטבור ולמטה דא"ק. שע"ס הללו היו מתפשטות עד נקודה דעוה"ז. ואח"כ, כדי להתמתק במדה"ר, עלתה המלכות דמלכות, נקודה דעוה"ז המסיימת, אל מקום בינה דמלכות, וסיימה שם את פרצוף המלכות דא"ק. ולא נשאר בה אלא ב"ס כו"ח וחצי בינה. ונפרסה פרסא מתחתיהם, ופרסא זו סיימה את האצילות. הרי שהמלכות דא"ק, מסיבת התמתקותה בבינה, התמעטו ע"ס שלה לב"ס וחצי, שנעשתה לה' קטנה. ומסיבה זו מכונה המלכות הממותקת בבינה, בכל מקום שהיא, בשם ה' קטנה. והיא ה' קטנה דאברהם. הה', שהוסיף לו הקב"ה על שמו אברם.
וזהו כל ההפרש בין נשמות ישראל לאוה"ע. כי נשמות ישראל באות מה' קטנה זאת, משום שנשמותיהם של ישראל נמשכות מאותו מקום שכתוב עליו, ברוך כבוד ה' ממקומו. אבל אוה"ע נמשכות ממלכות דמדה"ד, שלא התמתקה במדה"ר. ולכן נאמר, ואלו שהתגיירו מאוה"ע, נופלת בסיבתם ה' דאברהם. כי הגֵרים, שמקורם מהמלכות דמדה"ד, נמצאים מפילים את המלכות ממקום בינה, ה' קטנה דאברהם, כי מעוררים מדה"ד שבה, שמסיבה זו נחרבו ב' המקדשים. וכמו שלומדים, קשים גרים לישראל כסַפַּחַת.
221. ומשה, משום שרצה להכניס גרים תחת כנפי השכינה, וחשב שגם הם נמשכים ממלכות הממותקת במדה"ר, ה' קטנה. והמשיך להם המוחין דה' קטנה דאברהם. גרמו לו הגרים ירידה, כמ"ש, לך רד, כי שיחֵת עַמך. שגרמו לישראל לחטוא בעגל, שמשום זה אמר הקב"ה למשה, לך רד. משום שלא קיבלו את המוחין דה' קטנה ביראה די' של השם הוי"ה, ובאהבה דה' של השם, ירד משה ממדרגתו, שהוא ו' דהוי"ה.
משה בעלה דמטרוניתא, ו' דהוי"ה. שהעלה את ה' דהוי"ה, שהיא ה' קטנה, אל מקום בינה, ה"ר דהוי"ה, והו' עלתה למקום חכמה, י' דהוי"ה. ואז המשיך מוחין די', יראה, ומוחין דה', אהבה לה"ת דהוי"ה, העומדת ומלבישה את ה"ר דהוי"ה. אמנם הגרים, בהיותם ממקורם ממלכות דמדה"ד הבלתי ממותקת בבינה, לא יכלו לקבל המוחין דה"ת, בהיותה למעלה במקום י"ה דהוי"ה, ביראה ובאהבה, והמשיכו אותה למטה, והתגלה מדה"ד שבה, וכל האורות הסתלקו ממנה.
כי המלכות ראויה לקבלת אורות רק אם מלבישה למקום בינה, לה"ר דהוי"ה. והכתוב, לך רד, נאמר למשה, שהוא ו', מפי ה"ר, בינה. כי בעת החטא, שרצו להמשיך האורות למטה, נפרדו תכף האותיות י"ה דהוי"ה, כדי להפסיק השפע מה"ת, ואז הורידה הבינה, ה"ר, את ג' אותיות אל"ה שלה למטה. ונשארה בו"ק בלי ראש. וזה גרם בהכרח, שגם משה, ו' דהוי"ה, ת"ת, יתמעט לו"ק בלי ראש, שיוריד את אותיות אל"ה שלו למטה. כי אחר שהתמעט העליון, מוכרחים להתמעט עימו כל התחתונים ממנו.
222. ואות ו' דהוי"ה ירדה עם משה, לשמור אותו, שלא יֹאבַד ביניהם, כי בעניין הגלגול, עתיד משה להתערב בערב רב, שנשמותיהם הם מצד אותם, שכתוב בהם, כי שמיים כעשן נִמְלָחוּ. ואלו הם, שנוח לא ביקש רחמים עליהם. וכתוב בהם, ויימחו מן הארץ. משום שהיו מאלו, שכתוב עליהם, תמחה את זכר עמלק. ומשה לא נשמר מהם, והפיל ה' קטנה ביניהם. ומשום זה, לא ייכנס לארץ ישראל, עד שישיב הה' למקומה. ומשום זה ירד משה מדרגתו, וירדה עימו ו' דהוי"ה.
ומשום זה הה' נפלה והו' יקים אותה. הו' דמשה. כי מדרגת משה ו' דהוי"ה. שמכוח חטא העגל, ירדו אותיות אל"ה דבינה. ומחמתם ירדו גם אותיות אל"ה של ו' דהוי"ה אל ה"ת. ואותיות אל"ה דה"ת ירדו אל הקליפות. וע"כ נגזר על משה, שלא ייכנס לארץ, עד שתשוב ה"ת למקומה לי"ה, כמו שהייתה מטרם חטא העגל. וע"כ ירדה ו' דהוי"ה ומשה ממדרגתם, כדי שהו' יקים את הה' מנפילתה. כי מתוך שאותיות אל"ה דו' דהוי"ה, ז"א, ירדו ונפלו לה"ת, אז בזמן התיקון, יחזור ז"א, הו', להשיב אותיות אל"ה שלו לדרגתו. ותעלה עימהם גם ה"ת, הדבוקה בהם לדרגת הו'.
וכן הבינה, ה"ר, תחזיר למדרגתה, אותיות אל"ה שלה, שנפלו למקום הו'. ואז ו"ה הדבוקים בהם, יעלו עימהן לבינה, לה"ר. ונמצאים ו"ה חוזרים לי"ה, כמטרם החטא. ונמצא, שלולא ירידת אותיות אל"ה דו' למקום ה"ת, לא יכולה הו' להקים את ה"ת. שבגלל ירידתה של הו', יכולה אח"כ הו' להקים את ה"ת, ולהשיבה למקומה לה"ר, ע"י החזרת אותיות אל"ה שלו למקומם.
223. בשביל ה' הקטנה, ה' דאברהם, שהיא ה' של בְּהִבָּרְאָם, נעזר משה על ידה, וכתוב בו, מוליך לימין משה זרוע תפארתו. והוציאה מבין הקליפות בכוח הו', והביא אותה עימו. כי ע"י זה שהו' החזיר אותיות אל"ה שלו עם הנוקבא הדבוקה בהן אל מדרגתו, הנה אז נעזר ע"י הנוקבא, ועלה והלביש את הי' דהוי"ה. והביא את הנוקבא עימו למעלה, והלבישה את ה"ר דהוי"ה.
ואז מיד שורה על ה"ת השם י"ה, להיותה בה"ר למעלה עם הו'. ונשלמת השבועה כמ"ש, כי יד על כֵּס יה, מלחמה לה' בעמלק מִדור דור. שמטרם זה, אין השם שלם, כי חסר ו"ה, ואין הכיסא שלם, כי חסר א'. אבל עתה נשלם השם בו"ה, והכֵּס נשלם עם א'.
מהו מדור דור? זה משה, שכתוב עליו, דור הולך ודור בא. שאין דור פחות משישים ריבּוא (600,000). וזהו משה, שלומדים עליו, שאישה אחת ילדה במצרים שישים ריבוא בכרס אחת.
מדור דור, זה משה, שכתוב עליו, דור הולך ודור בא, כלומר, התפשטות של משה בכל דור ודור, והולך ובא בכל דור ודור. כיוון ששיעור נשמת משה הוא שישים ריבוא, כי משה זכה לבינה, למוחין דאו"א, המלבישים לו"ק דא"א, שספירותיו ריבוא. כי ספירת הנוקבא יחידות, דז"א עשרות, דישסו"ת מאות, דאו"א אלפים, דא"א ריבוא. ונמצא, ו"ק, חג"ת נה"י שלו, הם שישה ריבוא (60,000). וכשכל אחד מהן כלולה מעשר, הן שישים ריבוא.
לכן נאמר, אשר אישה אחת במצרים ילדה שישים ריבוא בכרס אחד. שהכוונה היא על משה, כי שקוּל משה כנגד שישים ריבוא. משמע בהכרח, שאין דור, שלא יהיה בו הארת המוחין דשישים ריבוא, כלומר, התפשטות של משה. וכתוב, מלחמה לה' בעמלק מדור דור, כי ע"כ המוחין דשישים ריבוא אינם בקביעות, אלא מתגלגלים בכל דור ודור, הוא משום שמלחמה לה' בעמלק.