259. אחר שהזקן ביאר הכתובים, ונהר יוצא מעדן, על קטנות וגדלות דאדה"ר, ביאר גם רבי שמעון, וייקח ה' אלקים את האדם, על קטנות וגדלות דאדה"ר. ושואל, מהיכן לקח את האדם, ששם היה מטרם שהניחהו בגן עדן? לקח אותו מד' היסודות דפרודא, שעליהם כתוב, ומשם ייפרד והיה לארבעה ראשים. הרומז על ארבעה יסודות, והקב"ה הפריד את האדם מד' יסודות הללו דפרודא, והניחו בגן עדן דאצילות.
כמו שהזקן ביאר את הכתוב, ונהר יוצא מעדן, על אדה"ר בקטנות, שיצא מאצילות, עדן, ובא לבי"ע דפרודא. ואח"כ בגדלות עלה לגן עדן דאצילות, וקיבל שם שלושה קשרים, נשמה רוח נפש, הנקראים עדן נהר גן. עדן הוא אור הבינה, נשמה. גן הוא אור המלכות דאצילות, נפש. והאדם עצמו נעשה נהר המשקה את הגן, אור הרוח. כך ביאר גם רבי שמעון, וייקח ה' אלקים את האדם ויניחהו בגן עדן. כי מקודם היה בבי"ע דפרודא, וגופו היה מד' יסודות דפרודא. ולעת גדלות הפריד אותו הקב"ה מד' יסודות דפרודא, והעלה אותו לגן עדן דאצילות, ונעשה לנהר דאצילות, המקבל מעדן, ומשפיע לגן.
260. כמו באדה"ר בגדלותו, כשהעלה אותו מבי"ע דפרודא לגן עדן דאצילות, כן יעשה הקב"ה לאדם השב בתשובה ועוסק בתורה. אז הקב"ה לוקח את בעל התשובה מבי"ע דפרודא, ועל ד' יסודות דפרודא כתוב, ומשם ייפרד. כי הפריד אותו מהתאוות שלהם ומניח אותו בגן שלו, שהיא השכינה, המלכות. לעבוד את השכינה במצוות עשה, ולשמור את השכינה במצוות לא תעשה, כמ"ש, לעובדה ולשומרה, לעסוק במצוות עשה ובמצוות לא תעשה.
אם זוכה לשמור את השכינה, הוא יהיה ראש על ד' יסודות שבגופו, ונעשה נהר שיושקו על ידו, ולא ע"י הס"א. ומכירים אותו, שהוא ריבון ומושל עליהם. כי בהיותו בגן עדן ומקיים המצוות לשמור את הגן, השכינה, אז נכללים ד' יסודות שבגופו בתוך הגן. כי הגן היא נפש שלו. והגוף והנפש נכללים תמיד זה בזה. וכיוון שהאדם עצמו הוא נהר, ומקבל השפע מעדן, ומשקה את הגן, נמצא שמשקה ד' יסודות שבגופו. ואז הוא מושל עליהם, שלא יתאוו שום תאווה לעצמם ובכל שיפנו ישפיעו נחת רוח ליוצרם.
261. ואם עבר על מצוות התורה, יושקו ד' יסודות גופו ממרירות אילן הרע, שהוא היצה"ר, וכל האיברים שלו, שהם מד' יסודות שבו, נכתב עליהם, וימררו את חייהם, וימררו עם המרירות של המרה. כי ג' מזיקים בקליפות נגד נר"נ של האדם, הנקראים כבד טחול מרה. כבד נגד הנפש, טחול נגד הרוח, ומרה נגד נשמה, כמו שלומדים, שטיפה של מרה תלויה בחרבו של מלאך המוות. וזהו שמדייק כאן, וימררו את חייהם, במרירות של המרה, שהיא המזיק הגדול שכנגד הנשמה. וכלפי איברים הקדושים של הגוף, שהם מצד הטוב, כתוב אז עליהם, ויבואו מָרָתָה ולא יכלו לשתות מים מִמרה.
וימררו את חייהם, בעבודה קשה, בשאלת שאלות. בחומר, בקל וחומר. ובלבנים, בבירורי הלכה. ובכל עבודה בשדה, בברייתא. את כל עבודתם, משנה. כי בעוונותיהם גרמו, שנאחזה הס"א בכל חלקי התורה שלהם. וזה שלא זכה, נעשה לו התורה סם המוות.
262. ואם חוזרים בתשובה, כתוב בהם, וַיוֹרֵהו ה' עץ, עה"ח, ובו, וימתקו המים. כי אז הסתלקו המרירות וסם המוות מהתורה, ונגלה לו המתיקות שבה, סם החיים. עה"ח הוא משה משיח, כלומר, נשמת משה, שיתגלה עם ביאת המשיח. שנכתב בו מטרם ביאת המשיח, ומטֵה האלקים בידי. מטה האלקים הוא מט"ט, שמצידו חיים ומוות, שמתהפך מנחש למטֵה וממטֵה לנחש. וכשהתהפך למטה, עזר למשה מצד הטוב, ונמשך החיים ממנו. וכשהתהפך לנחש, אז הוא כנגדו למשה, כי אז מצידו מוות, ומיד, וינוס משה מפניו.
263. והקב"ה מסר את מט"ט ביד משה, שישתמש בו כמטה האלקים, כי ביד משה הוא מטה, ואינו נעשה לנחש אלא כשאינו ביד משה. ומט"ט הוא תשבע"פ, שיש בה איסור והיתר, צד טוב וצד רע, כמו מט"ט, שהוא התורה דבריאה. אבל באצילות כמ"ש, לא יגורך רע, וכל התורה כולה שמותיו של הקב"ה.
ביאור הדברים. כמו שיש זכר ונוקבא באצילות, ז"א ונוקבא, כן יש זכר ונוקבא בנוקבא עצמה, מטעם שכלולה מע"ס. הזכר שבה, המאיר בה מלמטה למעלה, הוא בחינתה עצמה. אמנם הזכר שבה, המאיר ממנה ולמטה לבי"ע דפרודא, נקרא מט"ט. וב' נקודות התחברו במסך הנוקבא, מדה"ד ומדה"ר. וכשהתחתונים זכאים, נמצאת הנקודה דמה"ד גנוזה ואינה נודעת, והיא פועלת מהנקודה דמדה"ר. ובעת הזאת נמשך ממנה רק חיים וטוב. ואם התחתונים חוטאים, הם מגלים ע"י חטאים את הנקודה דמה"ד שבנוקבא, ונקודה דמדה"ר מסתתרת, ואז נמשך ממנה מוות ורע.
ונודע, שהדינים שבמסך אינם פועלים מלמטה למעלה, אלא רק מלמעלה למטה. ולפיכך המלאך מט"ט, הזכר שבה, שמהמסך שלה ולמטה, נקרא בשם מטֵּה, להיותו כלול מב' נקודות שבמלכות. וכשהתחתונים זכאים, הוא מטֵה כלפי חסד. וכשאינם זכאים, הוא מטֵה כלפי חוב. וכן נבחן שמתהפך מנחש למטֵה, שהתחתונים זכאים. וכשאינם זכאים, מתהפך ממטֵה לנחש.
וזהו עניין מטה האלקים. כי משה היה משתמש במט"ט לאותות ולמופתים שעשה. ונאמר, כי הנוקבא, תשבע"פ, ובה ב' נקודות, שמהן נמשכים איסור והיתר. ומט"ט נמשך מב' נקודות הללו. וכיוון שהיכה עימו את הסלע, לקח הקב"ה את המטה בידו, ונכתב בו, ויירד אליו בשבט, להכותו עימו. שבט הוא היצה"ר, הנחש, וכל הצרות שבגלות הם מחמתו, שהוא המקור לכל הייסורים והעונשים, השׂוֹררים בגלות.
264. ומשם ייפרד. איש, שעוסק בתורה, בעת שהקב"ה לוקח אותו מהגוף הזה, מד' יסודות דפרודא שבו, אז נפרד מהם והולך להיות ראש בד' חיות המרכבה. ונכתב בהם, על כפיים יישָׂאוּנךָ. ותחת שהיה משוקע בד' יסודות הגוף דפרודא, זוכה ע"י עסק התורה, שהקב"ה יפרידהו מתַאוות יסודות הגוף, ויעלהו למעלה ראש על ד' חיות המרכבה. והחיות נושאות אותו, כמ"ש, על כפיים יישאונך פן תיגוף באבן רגלך.