388. בִּדְבַר ה' שמיים נעשו וברוח פיו כל צבאם. הם שמיים תחתונים, מחזה ולמטה דז"א, שנעשו, בדבר שמיים עליונים, שמחזה ולמעלה דז"א, שנעשו ברוח המוציא קול, עד שמגיע לאותו הנהר, הנמשך ויוצא, שמימיו אינם נפסקים לעולם.
שמיים ז"א, שמחזה ולמעלה נבחן לשמיים עליונים, ומחזה ולמטה לשמיים תחתונים. ונודע שמחזה ולמטה אין לו תיקון במקומו, אלא צריך שיעלה וייכלל בזיווג שמחזה ולמעלה, הנקרא שמיים עליונים. שמיים תחתונים, מחזה ולמטה דז"א, נעשו בדבר שמיים עליונים. וכשז"א בקטנות נקרא רוח, ובגדלות נקרא קול. ונאמר, שנעשו ברוח המוציא קול. שהרוח דז"א השיג מוחין דגדלות. וזה גדלות א', ואח"כ משיג גדלות ב' מאו"א. ולכן נאמר, עד שמגיע לאותו הנהר, הנמשך ויוצא, או"א, שזיווגם לא נפסק לעולמים.
וברוח פיו כל צבאם. חל על כל התחתונים, שלמטה מזו"ן דאצילות, שעומדים רק באור הרוח, שלא השיג קול, זכר. שמקבלים חסדים מכוסים מזכר, כי חסדים מכוסים מיוחסים לזכר, וחכמה מיוחסת לנקבה. וכיוון שכל התחתונים צריכים לחכמה, ע"כ נחשב להם חסדים מכוסים לו"ק בחוסר ג"ר.
כלומר, שבזו"ן עצמם המוחין הם בשקל הקודש, שחכמה וחסדים מאירים בשווה. וזה רק מחזה ולמטה דז"א. אבל בכל צבאות שלמטה מזו"ן דאצילות, העומדים בבי"ע, מקבלים מחכמה רק רוח. כלומר, הארה שמלמטה למעלה, שנאמר, וזו שירדה, עלתה. ורק החסדים יורד עליהם. שנאמר, וזו שעלתה, יורדת.
389. משקה הָרים מֵעליותיו, מפרי מעשיך תשְׂבע הארץ. מי הוא מעליותיו? הרים הם חג"ת דזו"ן שמחזה ולמעלה. ומשקה אותם מעליותיו, שהם או"א עילאין, שמקבלים מהם אוירא דכיא, חסדים מכוסים. מפרי מעשיך תשְׂבע הארץ, הוא אותו הנהר, הנמשך ויוצא למטה מחזה דז"א, שמשפיע שם הארת חכמה, שבה שביעה גמורה. וע"כ כתוב, תשבע הארץ, הנוקבא, שלמטה מחזה דז"א. וכמ"ש, אשר זרעו בו. כלומר, זרע ו' בו.