408. ויברא אלקים את התנינים הגדולים. אלו הם לוויתן ובת זוגו. לוויתן יסוד דגדלות דז"א. ואת כל נפש החיה הרומשׂת, זוהי נפש של אותה החיה הרומשת לד' רוחות העולם. רומשת כמו רומסת, שהיא רומסת ומחריבה לכל רוחות העולם. החיה שרומשת היא לילית.
409. אשר שרצו המים למיניהם. כי המים מגדלים אותם. חל על לוויתן ובת זוגו, שהם גדלים ע"י המים. כי כשבא רוח דרומית, נפתחים המים מקיפאון שלהם, שע"י רוח צפון. ונמשכים לכל עבר. ואוניות הים הולכים ועוברים, כמ"ש, שָׁם אוניות יהלכוּן, לוויתן זה יצרתָ לשחק בו. הרי שהלוויתן גדל ע"י המים.
410. ואת כל עוף כנף למינהו. אותם המלאכים, שכתוב עליהם, כי עוף השמיים יוליך את הקול. הם מלאכים, הנמשכים מז"א, הנקרא קול. כולם הם בשש כנפיים, ואינם משנים את עצמם לעולם. הם בשש כנפיים, מחמת שנמשכים מז"א, שהם כנגד חג"ת נה"י שלו. ואינם משתנים, שאינם מתלבשים בגוף, מטעם שלא נמצא שום שורש לגוף בז"א. משום זה כתוב, למינהו, פירוש, למין של מעלה, למין של מחזה ולמעלה דז"א, שאין שם שורש לגוף כלל. וע"כ אינם משנים את עצמם להתלבש בגוף.
ואלו מעופפים ומשוטטים העולם בשש עפיפות, כנגד חג"ת נה"י שבהם. ורואים מעשי בני אדם, ומעלים אותם למעלה, לב"ד של מעלה. ע"כ כתוב, גם בְּמַדָעֲךָ מֶלך אל תקלל. כלומר, מלכו של עולם. כי עוף השמיים יוליך את הקול למעלה, שהם המלאכים.
411. כתוב, הרומשת, הלוא השורצת היה צריך לכתוב, כמ"ש, אשר שרצו המים? אלא כמו שאומרים רמש לילה, שפירושו החשיך הלילה, וכמ"ש, בותִרְמושׂ כל חַיְתו יער. בו, בלילה, במלכות. שכל כוחות החושך, שהם חיתו יער, שולטים בלילה. וע"כ כל נפש חיה הרומשת, פירושו המלכות. שכולם שולטים בשעה שהלילה, שהנוקבא שולטת. כי המלכות כוללת כל מה שמתחתיה, ואפילו הקליפות.
והמלאכים פותחים בשירה בג' משמרות שמתחלקת הלילה, ומזמרים שירה ואינם פוסקים. ועל אלו המלאכים כתוב, המזכירים את ה' אל דומי לכם.