בהסולם דף ד' מפרש שם, ויגש אליו יהודה. כי יהודא ה"ס הנוק', דהיינו תפלה. ויוסף ה"ס גאולה כנ"ל. ומשמיענו הכתוב שנגשו זה לזה לזווג, עד ולא יכול יוסף להתאפק וכו', וגילה להם המוחין הללו.
על הנ"ל נוכל לפרש את הפסוק ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני ידבר נא עבדך דבר באזני אדני ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה. הנה כאן הוא מביא סדר איך לגשת לתפילה ולבקש מה' שיושיע לו. כי בזמן שהאדם רוצה ללכת על דרך האמת, שאמת נקראת לשמה. כמ"ש הרמב"ם בהלכו תשובה, אז הוא רואה שהוא רחוק מהאמת.
והנה תפילה זו מלכות, הנקרא יהודא, שהי' מלך, היות שישראל בני מלכים הם, בני המלכות. כי המלכות נקראת כנסת ישראל, שהיא הכלל של נשמת ישראל, לכן כל אחד ואחד נקרא בשם "מלכות".
וכשהוא הולך להתפלל לה' שיקרב אותו לעבודתו האמיתית, הנקרא אמת, אז הוא אומר לה', הלא אמרו חז"ל בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין. א"כ מה שאני מבקש ממך שתתן לי את האור תורה, הוא לא מטעם שאני צריך לגדלות המוחין. לכן ואל יחר אפך בעבדך, מטעם כי כל האור תורה שאני מבקש, הוא לא בבחי' מותרות אלא בבחי' הכרחיות.
כי כמוך כפרעה". היות שיש שני מלכים בעולם:
א' מלך מלכי המלכים,
ב' מלך זקן וכסיל, המכונה" פרעה הרשע.
היות כי כמוך כפרעה, היינו שאין אני מרגיש שום גדלות בה', ואין לי חשיבות מהקדושה, אלא שהיא אותו טעם וערך כמו פרעה. ואפילו בזמן היותר חשוב, כששניהם עומדים באותו ערך, ואני צריך להכריע לקדושה או ח"ו לטומאה, וזה נקרא כי כמוך כפרעה, ששניהם באותו משקל, וזהו כבר זמן הכי חשוב. ויש לפעמים שפרעה יותר חשוב מהקדושה.
א"כ מה שהוא מבקש מה', שיגלה לו את אור תורתו, זהו מטעם הכרחיות, ולא מטעם שהוא רוצה גדלות. לכן אמר, ואל יחר אפך בעבדך. וז"פ ויגש אליו יהודה, שאין הגשה אלא תפילה, שהיא בחינת מלכות.
ויוסף ה"ס גאולה, ע"ד ולא יכול יוסף להתאפק, וגילה לו את המוחין. וז"פ ולא עמד איש אתו בהתודע יוסף אל אחיו. ובזמן שה' מגלה א"ע, אז ולא עמד איש, אז האדם בטל מבחינת ישותו, ואז הוא מתחיל ללכת בדרך האמת.