חלק א'

ורשה הלילית של סוף המאה התשע-עשרה.

פנס רחוב בודד מתנדנד בכבדות מצד לצד, חורק כדלי ישן.

הרוח והגשם רוקדים יחד ריקוד סוער ברחובותיה השוממים של העיר, ומכים בחוזקה על החלונות.

צעקה של גבר מפלחת לפתע את הדממה: "יהודה!"

ובעקבותיה נשמע קולה של אישה:

- "שמחה, מה קרה?!"

מבול מציף את חלונות הבית הדו-קומתי. מבין זרמי המים אפשר להבחין במתרחש בחשכת החדר שבקומה השנייה.

קולה של אישה: "אל תפחיד אותי, שמחה... על מה חלמת?!"

קולו של שמחה ( ברוגע): "את תלדי בן, שרה."

קולה של אישה: "חלמת על הילד שעומד להיוולד לנו?!... בבקשה, אל תפסיק! ספר לי עוד! ספר לי על מה שראית..."

חדר שינה. לילה.

על השולחן מונח ספר פתוח.

קול של גבר: "שש אותיות פרחו מהספר הזה והתחברו למילה אחת..."

קולה של אישה ( מותשת): "אוף...! כל זה מפני שאנחנו מחזיקים את הספר הזה בביתנו... והרי הרב פלדמן ביקש ממך להחביא אותו רחוק ככל האפשר..."

יד של אישה נשלחת אל ספר, אבל יד של גבר נוגעת בה ועוצרת אותה.

קולו של שמחה: "הבורא ילחץ את ידו..."

מיד לאחר מילים אלה נשמעת נקישה על החלון.

הפעם, האישה צועקת מרוב בהלה.

על אדן החלון יושבת ציפור לבנה.

הציפור דואה מטה, חולפת על פני הספסל ונעלמת בחשכת הליל.

גשם זלעפות ניתך. על הספסל בחצר יושב אדם גבוה, לבוש שחורים, וקורא בספר. כובעו נוטף מים על הספר הפתוח שהוא מחזיק בידיו.

הוא מרים את ראשו ומביט מעלה, אל אותו החלון בקומה השנייה.

האדם הזה דומה מאוד ל"בעל הסולם" בשנים האחרונות לחייו.