סוף מעשה במחשבה תחילה

בטרם נתחיל בלימוד עצמו, נסקור את אופני הלימוד.

המקובלים משיגים את המציאות העליונה, הכוללת בתוכה את המציאות שלנו. הם מרגישים הן את השורשים העליונים והן את התולדות שלהם בעולמנו ומתארים לנו את השגותיהם.

הרגשת המציאות העליונה מתחילה בהשגה הקטנה ביותר של שורשי המציאות, של המצוי מעל מה שנגלה לעינינו, מעבר להרגשת עצמנו והסובב אותנו. הרגשה זו הולכת ומתעצמת עד לכדי השגת כל מה שקיים, כל מה שמקורו בבורא ונקרא "נברא". הדרגה העמוקה ביותר של ההשגה כוללת בתוכה את הרגשת העולמות העליונים והעולם שלנו, את הרגשת הנבראים בעולמות העליונים ובעולם שלנו, את השגת דרכי ההנהגה וההשגחה, התיקונים וההתפתחות לאורך כל המצבים.

אולם תפיסת המציאות הכוללת מתפתחת באדם בהדרגה. ראשיתה באדם הרגיל בעולם שלנו, אשר אינו מבחין בדבר מעבר לנגלה לעיניו. כך הוא תופס את המציאות וכך הוא מתאר את מציאותו בעולם. המחשבה של האדם בדבר מציאותו בעולם היא סימן לתחילתה של ההתפתחות.

בהמשך ההתפתחות חודר האדם מבעד לתמונת העולם הזה ומגלה את הכוחות הפועלים מאחוריה. בסופו של דבר, לאחר כניסתו אל המציאות שמעבר לעולם הזה, הוא משיג את המציאות כולה כמערכת אחידה.

המקובלים אינם נוהגים לתאר את כל הדרך הנדרשת לחקירת המציאות הרוחנית ולהשגתה. במובן זה אפשר להמשיל את הגילוי הרוחני לגילוי מדעי. בדומה לגילוי הרוחני גם גילויה של תרופה חדשה או כל תגלית מדעית אחרת מצריכה עשרות שנים של מחקר, יגיעה מרובה, חיפוש ותהייה. אך בכל אלה הציבור אינו מתעניין, שכן התוצאה הסופית, הנראית לעין, היא המוצגת בפני הציבור ועומדת לשירותו.

מדוגמה זו אפשר להבין מדוע אין המקובלים נוהגים לתאר את הדרך כולה, על אף שחלק מהלימוד מתאר גם אותה. בדרך כלל מציגים המקובלים בפנינו את התמונה הסופית ממבט-על הכולל את כל המציאות כולה. הם משיגים את הבורא ואת תכונת ההשפעה ומשום כך בוחרים לפתוח בתיאור ההרפתקה שלהם לא מעצמם אלא דווקא מהבורא, כלומר מלמעלה למטה. המקובל אינו מסביר את גילוי המציאות מתחילת דרכו ועד להשגה כללית של המציאות. את הסברו הוא מתחיל דווקא מהכוח שהחליט לברוא את המציאות ומהדרך שבה הוא מיישם את מחשבתו. כך נלמד גם אנחנו.

כל ספרי הקבלה המתארים את המציאות בצורה שיטתית פותחים בבורא, יהיה זה עץ החיים של האר"י (1534-1572), פתיחה לחכמת הקבלה או תלמוד עשר הספירות של בעל הסולם (1884-1954) או כל ספר קבלה אחר. הרי אם נלמד את שורשינו, את תחילת הבריאה, את הרצון והכוונה שבמקור הבריאה, נוכל להבין את חיינו על כל מקריהם.

כתוב: "סוף מעשה במחשבה תחילה" (פיוט "לכה דודי"). הצורה הסופית קיימת מלכתחילה כמטרה והיא הקובעת את המתרחש בכל שלב ושלב. לכן אם ניטיב לדעת את תחילת הבריאה, נבין את המציאות טוב יותר ונימנע מטעויות. נוכל להסתכל על כל מצב מנקודת מבטה של מחשבת הבריאה ולראות את המצבים כפי שרואה אותם הבורא. כך נתקדם נכון ונעבור בכל פעם ממצב של חסרון למצב טוב ושלם.

נפתח אפוא את ההסבר במחשבת הבריאה.