נחזור על מצבי הנברא כפי שתיארנו אותם עד כה בשיעורים הקודמים. מבחינת שורש בא הנברא לבחינה א', מבחינה א' לבחינה ב', מב' לג', ומבחינה ג' לד'. כל אחד מהמצבים כולל בתוכו את המצבים הקודמים לו. כל אחת מהבחינות יוצאת ומרגישה את הבחינות הקודמות לה: בחינה א' מרגישה את בחינת שורש הרוצה להשפיע לה; בחינה ב' מרגישה את בחינות שורש וא'; בחינה ג' מרגישה את מחשבת הבריאה הנמשכת מבחינת שורש, דרך בחינה א' ובחינה ב', עד אליה.
גם בחינה ד' מרגישה את כל הבחינות שלפניה. היא מרגישה שהיא כוללת אותן. כדי להגיע לרצון שלה, חייבת בחינה ד' להרגיש את הרצונות הקודמים לה ואת אופני פעולתם ביחס לאור העליון (ראו שרטוט מס' 3). לכן אפשר לומר, שבבחינה ד' עצמה קיימים חמישה חלקים משורש עד ד'.
שרטוט מס' 3
בחינה ד' בסופה מרגישה, שהיא רוצה לקבל ושהיא מקבלת מהמצב שבבחינה ג'. בחינה ג' מקבלת כדי להשפיע לבורא. היא עושה זאת בעזרת הרצון לקבל הכלול בה מבחינה א' ובעזרת הרצון להשפיע שקיים בה מבחינה ב'. בחינה ד' רוצה ליהנות מהמצב שנוצר בבחינה ג'. היא חוזרת על כל המצבים שקיימים בבחינה ג' ומוסיפה עליהם רצון חדש. הרצון החדש הוא בחינה ד', או ביתר דיוק הבחינה ד' שבד'. כל מה שקודם לבחינה זו הוא התכללותה מהבחינות הקודמות.