נסביר כעת בקצרה את שפתה של חוכמת הקבלה, "שפת הענפים". המקובלים המגלים את העולם העליון חשים בכוחות; הם חוקרים את הרצון ואת סוגי המילויים שבו, אבל אינם יודעים כיצד לכנות את כל ההתרשמויות, המעשים והקשרים בין המצבים שאליהם הם מתוודעים, שכן ההתרשמות הרוחנית היא הרגשה עירומה, בלא כל סימן חיצון. הגילוי הרוחני הוא גילוי של רצון וסוג המילוי שבו, ולגילויים כאלה אין שם. לכן המקובלים משתמשים בשמות ובכינויים שאנו נותנים לתוצאות הגשמיות של המצבים הרוחניים בעולם שלנו.
כל מה שיש בעולם שלנו קיים גם בעולם העליון, אבל בחומר אחר. לכן כאשר אדם משיג את העולם העליון, חוקר אותו ורוצה לקרוא בשם למצב או לפעולה מסוימת, הוא קורא לו בשמו של המצב הגשמי הנגזר ממנו. לכל מצב גשמי יש שם, ובשמות הגשמיים אפשר להשתמש לצורך תיאור המצבים, הפעולות, התופעות והקשרים הרוחניים.
עלינו להבין, כי המקובל משיג את העולם הרוחני דרך העולם הזה, ומנקודת המבט שלו, שני העולמות מתלבשים זה על זה. העולם הזה נראה בעיניו כעין שרטוט שקוף עם מספרים ושמות, המונח על גבי השרטוט של העולם העליון. השרטוטים מתגלים לעיני המקובל כמתלבשים במדויק זה על זה, אם כי הפרטים בכל עולם מורגשים בו בצורה שונה. מבעד לשרטוט השקוף עם המספרים והשמות שהמקובל מכיר מהעולם הזה הוא רואה ומרגיש את התופעות בעולם הרוחני. אם נרצה לדייק עוד יותר נאמר, כי מתוך התופעות הנראות בשרטוט השקוף של העולם הזה המקובל מבחין בשורשים המכתיבים את שיתרחש בעולם הזה.
"שפת הענפים" היא שפה שביכולתה לכנות כל מושג רוחני בשמות המוכרים לנו מהעולם הזה. מרביתה אכן מבוססת על אוצר המילים המוכר לנו, אך בדומה לכל שפה מדעית אחרת, גם בשפת הענפים נמצא מונחים מקצועיים כגון שמות של ספירות, עולמות ופעולות מיוחדות הקיימות רק ברוחניות. חוכמת הקבלה משתמשת בשפת הענפים כמו כל מדע אחר המשתמש בשפתו הייחודית.