האורות נכנסים לתוך הפרצוף בזה אחר זה ובאותו אופן הם מסתלקים. האורות הממלאים את תוך הפרצוף, מהפה ועד הטבור, נקראים "טעמים", והאורות היוצאים מגוף הפרצוף נקראים "נקודות" (ראו שרטוט מס' 11). הם נקראים כך משום שבעזיבתם את הגוף מתגלה החושך, "הנקודה השחורה".
כל אור שהיה בתוך הפרצוף ואיננו עוד מותיר אחריו רושם. הרושם מאור הטעמים נקרא "תגין", והרושם מאור הנקודות נקרא "אותיות". הרשמים הללו הם חסרונות חדשים המורגשים בגוף ונוספים על החסרון הכללי שלו. בגוף יש רצון כללי שלא נעלם לעולם, והרשמים מהאורות שהסתלקו מורגשים בו כתוספת חסרון. תוספת זו נובעת מהתחושה כי קודם היה לו תענוג – היה ביכולתו להיות המשפיע – ועתה אין הוא מסוגל לכך.
שרטוט מס' 11
אם כן, נוסף על אור ישר, אור חוזר, אור פנימי ואור מקיף אנו מבחינים בקיומם של אור ה"טעמים" ואור ה"נקודות". האור המתפשט והמתקבל בתוך הגוף נקרא "טעמים", והאור היוצא מהגוף, מתוך הגבלה, נקרא "נקודות".
מושג נוסף שעלינו להכיר בהקשר זה הוא "זיווג דהכאה". זיווג דהכאה הוא הפעולה שנעשית ב"פה" דראש הפרצוף. המסך העומד בפה "מכה" באור. הוא אינו רוצה לקבלו ומחזיר אותו לאחוריו. רק לאחר מכן הוא מחשב את מנת האור שביכולתו לקבל. כלומר, המסך מכה באור ודוחה אותו ואף על פי כן לאחר מכן נעשה ביניהם "זיווג", נוצר קשר: האור ישר מתלבש בתוך האור חוזר, והם מתקבלים בתוך הפרצוף. השם "זיווג דהכאה" מורה אפוא על הייחוד והקשר הנגרמים על ידי ההכאה.