אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / עולמות עליונים / חלק ב' / הביטוש והזדככות המסך

הביטוש והזדככות המסך

המפגש של האור מקיף עם הטבור של הפרצוף נקרא "ביטוש פנים ומקיף". שני האורות, פנימי ומקיף, לוחצים על הטבור ורוצים להמשיך ולהתפשט בסוף הפרצוף. כדי לבאר את עניין ה"ביטוש" נרחיב מעט את ההסבר על קבלת האור בתוך הפרצוף.

אור ישר מגיע אל הפרצוף (ראו שרטוט מס' 12, שלב 1) ונדחה על ידי המסך (שלב 2). לאחר דחיית האור המסך עושה חשבון (שלב 3), והאור מתחיל להתפשט בהדרגה בתוך הפרצוף. למעשה יש בפרצוף שני סוגי מסכים:

1. מסך העומד בפה ודוחה את האור בלא הפסק (שלב 4). מסך זה שומר על צמצום א' שלא לקבל בכוונה על מנת לקבל.

2. מסך המקבל את האור על מנת להשפיע. מסך זה מתחיל לרדת בהדרגה מהפה ומטה.

תחילה יורד המסך לבחינת שורש של תוך הפרצוף, שהיא ספירת כתר. ממנה הוא יורד לבחינה א' – ספירת חוכמה; משם יורד לבחינה ב' – ספירת בינה; משם לבחינה ג' – ספירת ז"א; ומז"א יורד המסך אל בחינה ד' של תוך הפרצוף, אל המלכות עד הטבור, ושם הוא נעצר (שלב 5).

 

שרטוט מס' 12

כשהמסך יורד מהפה עד הטבור מתמלאות כל הספירות של תוך הפרצוף באורות נרנח"י. סכום כל האורות הממלאים את תוך הפרצוף הוא למעשה האור פנימי, הטעמים, ההתרשמות מן הקבלה.

לאחר שהמסך נעצר בטבור מגיע אור מקיף ולוחץ עליו במה שנקרא "ביטוש פנים ומקיף". הביטוש גורם למסך העומד בטבור "להזדכך", ובאותה צורה הדרגתית שבה קיבל את האורות הוא מתחיל לסלקם.

תחילה מסתלק האור מבחינה ד', אחר כך מבחינה ג, וכן הלאה, עד לבחינת שורש (ראו שרטוט מס' 13). המסך עולה בחזרה אל הפה ו"מגרש" את כל האור מהפרצוף. האורות היוצאים מהגוף נקראים "נקודות".

 

שרטוט מס' 13

לאחר הזדככות המסך ועלייתו מטבור לפה מתחברים שני המסכים, הדוחה והמקבל, יחד בפה דראש. המסך הראשון הוא המסך העומד בפה דראש ומונע מהגוף לקבל את האור על מנת לקבל. המסך השני הוא המסך שמחשב ומאפשר את קבלת האור בעל מנת להשפיע.

טרם הזדככות המסך היה הכלי במצב של ד' דהתלבשות וד' דעביות. כוונת המסך היתה לעבוד עם כל ד' בחינות העביות של הכלי ולקבל ככל האפשר בעל מנת להשפיע. עתה, עם חזרתו לפה דראש, המסך כבר חושב אחרת. הוא מרגיש כי שוב אינו מסוגל לעבוד עם בחינה ד' ומחליט לעבוד עם בחינה אחרת, פחותה ממנה. במקום רשימו ד' דהתלבשות וד' דעביות שעמו עבד קודם מתגלה בו רשימו ד' דהתלבשות וג' דעביות (ראו שרטוט מס' 13).

כפי שנאמר לעיל, בכלי קיימות שתי התרשמויות: התרשמות מהאור והתרשמות מהכלי – "רשימו דהתלבשות" ו"רשימו דעביות". לאחר הזדככות המסך ועלייתו לפה דראש נותר בכלי זיכרון מהאור שהיה במצב הקודם. זיכרון זה הוא הרשימו מהאור, והוא נותר בלא שינוי – ד' דהתלבשות. לעומת זאת, הרשימו מהכלי פוחת. הכלי מרגיש, כי אין ביכולתו להישאר במצבו הקודם וכי עליו לעבור לדרגה פחותה ממנו, לג' דעביות. אם מלכות דא"ס, העומדת מתחת לבחינות שורש, א', ב' וג', רצתה לעבוד תחילה עם כל העביות שלה ולקבל את כל מה שמגיע אליה, הרי שעתה יהיה עליה לעבוד בדרגת עביות אחת פחות ממנה, בג' דעביות.

העביות, הרצון של מלכות דא"ס, היא תוצאה מהבחינות הקודמות לה: ג' ב' א' שורש. לכן כעת, לאחר הזדככותה מבחינה ד', משימוש בעביות המרבית שבה, מחליטה מלכות דא"ס לעבוד עם בחינה ג'. "לעבוד עם בחינה ג'" פירושו, שההתרשמות של בחינה ד' מג' הבחינות הקודמות לה, מהאור, היא כעת כג' לעומת ד'.

בזאת סיים הפרצוף הראשון את כל פעולתו. הוא קיבל על מנת להשפיע ככל יכולתו, הזדכך וחזר עם רשימות ד/ג למצבו הקודם, טרם התפשטותו.

חזרה לראש הדף