ביציאת חמשת הפרצופים – גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה וב"ן – מלכות דא"ס מממשת את עצמה.
ונשאלת השאלה, מנין תשאב מלכות דא"ס כוחות נוספים להתפתחותה? בנקודה זו באה לידי ביטוי פעולתו של פרצוף ס"ג – דווקא הוא יידרש כעת לפעולה ולא המלכות. זאת משום שפרצוף ס"ג הוא פרצוף הבינה.
לאחר הרגשת הנותן בד' בחינות דאור ישר התעורר בבינה הרצון להידמות לנותן, ורצונה להשפיע בָּנָה את שאר ההתפשטות. כך, כמו בד' בחינות דאור ישר, גם בעולם אדם קדמון פרצוף הבינה הוא האחראי על המשך ההתפתחות.
בטרם נבאר את המשך ההתפתחות נרחיב במעט את ההסבר על פעולתה של בחינה ב', הנקראת "בּינה". בבחינה א' ברא הבורא בנברא רצון לקבל, ועל ידי הופעתו עצמו בתוך הנברא הקנה לנברא רצון להשפיע. שני הרצונות האלה, לקבל ולהשפיע, מקורם בבורא. הרצון להשפיע החל לפעול את פעולתו בנברא. אלמלא בחינה ב', היתה בחינה א' נשארת במצבה – מלאה באור בלא כל שינוי. אלא שבחינה ב' הולידה את בחינה ג'. רצונה של בחינה ג' לקבל על מנת להשפיע הוא תוצאה מבחינה ב'. למעשה גם הרצון ליהנות של בחינה ד' הוא תוצאה ישירה מבחינה ב': כל התענוג המתגלה בבחינה ב', כלומר כל מה שקיבלה מבחינות א' ושורש, הופך בה להשפעה, ובבחינה ד' לקבלה.
מכאן מובן מדוע בחינה ב' מכונה "גבורה עילאה", היינו התגברות עליונה, ובחינה ד' "גבורה תתאה", התגברות תחתונה. סימן נוסף לקשר שבין שתי הבחינות האלה נמצא בשם הוי"ה: שתיהן מסומנות באות ה'. גם מלכות וגם בינה הן תוצאה של הרגשת הנותן. סיכומו של דבר: בחינה ב', הבינה, היא שפועלת בכל המציאות לפי הדוגמה שיש לה מד' בחינות דאור ישר.
בעולם "אדם קדמון" הכלי מממש את עצמו בכל אחת מד' הבחינות שבו ובשורשן. לאחר יציאת בחינות שורש וא' (פרצופי גלגלתא וע"ב) יוצאת בחינה ב', שנקראת "פרצוף ס"ג". אולם כשפרצוף ס"ג מתחיל בפעולתו, אין הוא ממשיך ישירות להולדת הפרצופים מ"ה וב"ן. כפרצוף בינה, דאגתו העיקרית היא למלכות שהוליד. הוא רוצה לספק למלכות את כל התיקונים ולהביאה לגמר התיקון, לקבָּלה בכוונה על מנת להשפיע. משום כך, ומתוך הדחף שלו להשפיע, מבצע ס"ג פעולה מיוחדת.