כדי לתקן את הנברא ולהביאו לידי השתוות הצורה לבורא יש לצרף את תכונת ההשפעה אל המלכות. המלכות יודעת רק דבר אחד – לקבל וליהנות. אם מלכות תבין מהי השפעה, היא תוכל להרכיב עליה מסך, כוונה על מנת להשפיע, והמסך יאפשר לה לקבל כדי להשפיע לבורא.
פעולה עם מסך נקראת "לקבל על מנת להשפיע". הנברא אינו זקוק ליותר ממנה וגם אינו מסוגל ליותר. הרי בסופו של דבר הנברא הוא מקבל, ואין באפשרותו לתת. כל שביכולתו של הנברא לעשות הוא לרצות להַנות לאחרים באמצעות פעולת הקבלה.
בעולם שלנו, עקב מציאות האדם בגוף, לכאורה יש ביכולתו לתת. הוא יכול לקחת משהו וכלפי חוץ לתת אותו. פעולה זו מכונה בפינו "נתינה". אבל אם נתייחס לכלי הפנימי של האדם, למהותו המופשטת מלבושי הגוף, לנשמה בלבד, הרי שנשמת האדם יודעת רק לקבל. הגוף מטעה את האדם לחשוב כי ביכולתו לתת, אך לאמיתו של דבר האדם נותן, כי בתוככי נשמתו הוא בטוח שהנתינה תביא לו תועלת. אין אפשרות אחרת. טבעו של הנברא הוא ליהנות, לקבל הנאה ותענוג.
אם כן השאלה היא, איך אפשר לרכוש את הכוונה על מנת להשפיע? כיצד יוכל האדם להשתמש בפעולת הקבלה כדי לגרום תענוג לזולת? איך אפשר שהתענוג יהיה מנותק מהאדם לחלוטין בלא שום קשר לעצמו, בלא שום כוונת רווח, אף לא בצורה עקיפה?
רכישת הכוונה על מנת להשפיע אפשרית רק על ידי "המאור המחזיר למוטב". המאור המחזיר למוטב הוא נס של ממש. זהו כוח עליון מיוחד המכונה גם בשם "תורה". עליו נאמר: "המאור שבה מחזירו למוטב" (איכה רבה, פתיחתא, אות ב).
האדם רוכש את כוונת ההשפעה כתוצאה מלימוד "תורה". אם הוא לומד בכוונה למשוך על עצמו את האור המתקן, לרכוש כלים דהשפעה, לימודו נקרא "לימוד תורה". אם הוא לומד כדי לזכות ברווחים אחרים, כגון כבוד, כסף, ידע; אם הוא לומד כדי להיקרא צדיק או להיחשב כרב גדול, אז לימודו אינו נחשב "לימוד תורה". במילים אחרות, לימוד שאינו לצורך תיקון טבע האדם מקבלה להשפעה אינו נחשב "לימוד תורה".
אבל איך ייתכן שהאור המגיע אל הרצון לקבל יגרום לתיקונו? הרי הרצון לקבל מסוגל להבין רק שטוב לקבל, ואיך יבין מהו המאור המחזיר למוטב?
אכן, כדי שהאור יוכל לתקן את הרצון דרושה הכנה מצדו של הרצון לקבל. תיקון הרצון לקבל מצריך את הימצאותם של ניצוצי השפעה בתוכו (ראו שרטוט מס' 1). אם ניצוצי השפעה יימצאו בו, האור העליון יוכל לפעול עליהם.
שרטוט מס' 1
על הרצון לקבל בעצמו האור אינו יכול לפעול. הרצון לקבל לא ירגיש את האור כ"מחזיר למוטב", כמתקן. הרצון לקבל מבין רק תענוג או חוסר תענוג, מילוי או היעדר מילוי. אך להבדיל מהרצון לקבל, ניצוצי ההשפעה מרגישים את האור כמשפיע. הם חשים את תכונת ההשפעה שבו ויכולים להתחיל להידמות לה, כלומר לתקן את עצמם.
תיקון ניצוצי ההשפעה מביא לתיקון הרצון לקבל שסביבם. תחילה מגיע האור ומתקן את ניצוצי ההשפעה ולאחר מכן ניצוצי ההשפעה מתקנים את הרצון הכללי שבו הם נכללים.
כפי שנאמר לעיל, האור מגיע על ידי "לימוד תורה". לימוד תורה פירושו לימוד חוכמת הקבלה. ב הקדמה לתלמוד עשר הספירות בעל הסולם מסביר, כי חוכמת הקבלה המבארת את עניין התיקונים הפנימיים בנשמות מעוררת את האורות המקיפים בצורה המועילה והחזקה ביותר. לכן לימוד חוכמת הקבלה עדיף על כל לימוד אחר.
לימוד בספרי קודש אחרים יכול אף הוא להועיל בהזמנת האורות המקיפים. בדורות הקודמים, מחורבן הבית ובמשך שנות הגלות, כל עוד הרצון לקבל היה קטן היה אפשר להזמין את האור המחזיר למוטב גם על ידי לימוד חומש ותלמוד. אך בימי הגלות, כתוצאה מהתערבבותם של ישראל באומות העולם, התעצם הרצון לקבל, ובימינו הוא הגיע לממדים שבהם רק על ידי חוכמת הקבלה אפשר להזמין את המאור המחזיר למוטב במידה המספקת לתיקון האדם. בעל הסולם מרחיב בנושא זה ב הקדמה לתלמוד עשר הספירות.
כיצד מבצעים בפועל את התיקון? כדי שנוכל להשיב לשאלה זו, עלינו ללמוד את שבירת העולמות ואת תיקונם. כפי שאמרנו, תכלית השבירה היא לחבר את בינה ומלכות יחד ולאפשר למלכות להיתקן על ידי הבינה.