אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / עולמות עליונים / חלק ה' / שבירת אדם הראשון

לצורך שבירת אדה"ר מגיע אור מיוחד הנקרא "תוספת שבת". באור של "תוספת שבת" עולים כל העולמות ואדה"ר בתוכם עלייה אחת (ראו שרטוט מס' 3). העולמות ואדה"ר אינם עולים מתוקף תיקונם, אלא מפני שההארה המיוחדת מלמעלה מדכאת את הכלים הלא-מתוקנים ומעלה את הכלים המתוקנים.

שרטוט מס' 3

אדה"ר עולה אפוא עשר ספירות מעל למקום לידתו, כך שרגליו בלבד נשארות מתחת לפרסא, אבל הוא אינו מבחין בכך שרגליו נשארו למטה. הסיבות לכך הן שתיים:

• לאחר העלייה רגליו של אדה"ר נמצאות במקום שש ספירות ראשונות של מקום עולם הבריאה. שש ספירות אלה נקראות "עיבורה של עיר" והן עדיין שייכות לכלים של בינה. לכן אי-אפשר להבחין בהן נוכחות של רצונות לא מתוקנים.

• אדה"ר לא השתמש בכלים הללו מעולם, ולכן לא היה באפשרותו לדעת עד כמה הם שקועים בתוך עצמם, ברצון לקבל על מנת לקבל.

אם כן לאחר העלייה הראשונה בערב שבת, במצב שבו רגליו של אדה"ר נמצאות למטה מפרסא, עושה אדה"ר זיווג דהכאה ומושך את האור אל תוך הגוף שלו, אל כל הכלים. אדה"ר אינו מחכה להארת שבת גדולה יותר שייתכן שתעלה את כליו יותר למעלה, אלא הוא מחליט למשוך לעצמו את האור בתקווה לקבלו בעל מנת להשפיע. האור עובר דרך הפרסא, ואדה"ר מתחיל להישבר. בדומה לשבירה שבעולם הנקודים, גם כליו של אדה"ר נופלים כולם ונשברים.

התורה מספרת, כי אדה"ר היה תחילה בגן עדן והותר לו לאכול מכל עצי הגן מלבד עץ הדעת טוב ורע, כדברי הכתוב: " וַיְצַו אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל. ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תומת" (בראשית ב, טז-יז).

"גן עדן" הוא כינויו של עולם האצילות. "עצי הגן" אלו הכלים של אדה"ר המצויים באצילות ובהם הוא יכול להשתמש. "עץ הדעת טוב ורע" הוא הכלים של אדם הראשון המצויים מתחת לפרסא ובהם אסור לו להשתמש. ה"חטא" הוא כינוי לשבירה. בשבירה נופלים ונשברים כל הכלים של אדה"ר, הן הכלים של ג"ע, הן הכלים של אח"פ, הן הכלים של התכללות ג"ע באח"פ והן הכלים של התכללות האח"פ בג"ע (ראו שרטוט מס' 4).

שרטוט מס' 4

התועלת משבירת אדה"ר דומה לתועלת משבירת הכלים (ראו שרטוט מס' 5):

• את גלגלתא ועיניים של אדה"ר אפשר להחזיר למצב המתוקן, כפי שהיו טרם השבירה.

• את הכלים של אח"פ מבררים ככלים שבהם אי-אפשר לעבוד, כמו ל"ב האבן. אולם ל"ב האבן המתברר עתה אינו ל"ב האבן שהתברר בתיקון העולמות, אלא זהו ל"ב האבן של הנשמות.

• התכללות ג"ע באח"פ מאפשרת את בדיקת האח"פ ובירורו. כניסת התכונות של גלגלתא ועיניים באוזן, בחוטם ובפה מעניקה לנברא יכולת להבחין מה אפשר לתקן בכל אחד מחלקי האח"פ הללו. זהו הרווח העיקרי מן השבירה. חלקי האח"פ שאפשר לתקנם יבוררו בתיקון המיוחד המכונה "קליפת נוגה". חלקי האח"פ שאי-אפשר לתקנם מבוררים, כאמור, כל"ב האבן.

• התכללות אח"פ בג"ע. בהתכללות זו האדם מתקן את האח"פ שלו ויכול לזכות גם לג' עליות נוספות.

שרטוט מס' 5

עתה נברר באיזה מצב נמצא אדה"ר לאחר שבירתו ומהי הדרך שבה יתוקן.

שבירת אדה"ר מקלקלת את סביבתו, כך שנוסף על עולמות בי"ע דקדושה נוצרים סביבו עולמות בי"ע דטומאה. בעקבות שבירת אדה"ר יורדים גם כל העולמות למקומם הקבוע: עולמות בי"ע יורדים אל מתחת לפרסא, וכל פרצופי אצילות מסתדרים במקומם הקבוע מעל לפרסא עד לטבור הכללי.

מתחת לפרסא, מימין, עומדים עולמות בי"ע דקדושה, וכנגדם, משמאל, עומדים עולמות בי"ע דקליפה (ראו שרטוט מס' 6). כאמור, אדה"ר נולד בתוך עולמות בי"ע, ולכן גם לאחר שבירתו הוא נתון בתוכם. אולם כעת התוָספו עליו בי"ע דקליפה. אדה"ר נמצא אפוא בכלים השבורים בין מערכות בי"ע דקדושה ובי"ע דטומאה ורק בתוכן הוא חי.

שרטוט מס' 6

צד שמאל, הצד של קליפה, מעורר את הכלים הלא מתוקנים שבאדם. תפקידו של צד שמאל להראות לאדם בכל פעם מחדש את חוסר תיקונו. ומאחר שהאדם מכיר בכלים הלא מתוקנים שלו, הוא פונה לבי"ע דקדושה ומקבל מהם אורות לתיקון הכלים.

אם כן לאחר השבירה האדם מרגיש את עצמו כמצוי בין כמה מערכות (ראו שרטוט מס' 7):

• מערכת אחת היא מערכת ה קדושה, הבינה, המערכת של גלגלתא ועיניים.

• המערכת השנייה היא "קליפת נוגה", שאדם מברר מתוך התכללות בינה ומלכות יחד, מהתכללות ג"ע באח"פ. הבירורים בקליפת נוגה מאפשרים לאדם להבחין את מי מכלי הקבלה שלו הוא יכול לצרף להשפעה. קליפת נוגה היא אפוא הדבר העיקרי שעבורו התרחשה השבירה.

• מערכת נוספת היא האח"פ או "ג' הקליפות הטמאות" המכונות "רוח סערה", "ענן גדול" ו"אש מתלקחת". "רוח סערה" כנגד עולם העשיה, "ענן גדול" כנגד עולם היצירה ו"אש מתלקחת" כנגד עולם הבריאה.

שרטוט מס' 7

קליפת נוגה היא כבר בירור מתוך הכלים השבורים. כניסת הכלים ג"ע לתוך אח"פ מאפשרת לאדם לברר איזה מבין כלי האח"פ שלו ביכולתו לשייך לקדושה. כל בירורי האדם, בחירתו החופשית והרגשת עצמיותו נמצאים בקליפת נוגה.

הכלים של אח"פ, הכלים דקבלה, באים מאותו כלי שברא הבורא; והכלים דקדושה, כלים דהשפעה, באים גם הם מהבורא, מתכונתו (ראו שרטוט מס' 7). קליפת נוגה היא מקום המפגש בין כלים דקבלה לכלים דהשפעה, בין תכונת הקבלה לתכונת ההשפעה. בתווך, בין שתי התכונות הללו, מרגיש האדם את החופש שלו כמי שאינו נתון לשליטת הבורא, לא מצד הכלים ולא מצד האורות. לכן רק בקליפת נוגה האדם יכול לקבוע את ה"אני" שלו, ורק בהתאם לבירורים בקליפת נוגה הוא מכונה בשם "אדם".