בטרם נבאר את עניין התיקון בעולם הזה נחזור בקצרה על עיקרי ההשתלשלות מלמעלה למטה.
תחילה יצאו ארבע בחינות דאור ישר ועולם אין סוף. המלכות שבעולם אין סוף צמצמה את עצמה, הרכיבה על עצמה מסך, וחמשת פרצופי עולם א"ק יצאו בזה אחר זה. נקודות דס"ג ירדו מתחת לטבור והצטמצמו בצמצום ב', שם נפגשו בינה ומלכות בפרצוף אחד.
לאחר מכן התרחשה שבירת הכלים; בינה נכנסה למלכות ונוצר ביניהן חיבור. תיקון השבירה הביא ללידת ארבעת עולמות אבי"ע. בעולמות בי"ע נולד אדה"ר ונשבר גם הוא (ראו שרטוט מס' 8).
שרטוט מס' 8
ביחס לד' בחינות דאור ישר עולם א"ק הוא עולם הכתר. כולו השפעה מהבורא, הנחלקת ביחס לנברא העתידי לנרנח"י.
עולם אצילות הוא ההשפעה של א"ק, או ליתר דיוק של ס"ג – השפעה בגלגלתא עיניים כלפי הנברא העתידי. הנברא העתידי הוא הנברא שקם לתחייה מן השבירה. הוא עושה זאת בתנאי שהוא עולה לעולם האצילות.
בעולמות בריאה, יצירה ועשיה נמצאות תכונות בינה, ז"א ומלכות הכלליות. בעולמות אלה נעשה התיקון הרוחני של האדם. במילים אחרות, בעולמות בי"ע האדם כבר יכול להשתמש בנוכחות הבורא, בכוחות רוחניים, כדי לתקן את עצמו. במצב זה כבר יש לאדם יכולת בחירה חופשית להתמודד עם הבורא – יכולת שרכש מתוך עלייתו מהעולם הזה. הדרך שבה הבורא מאיר ומראה את עצמו לאדם בעולמות בי"ע אינה מפריעה לו להתקיים בצורה חופשית ולהגיע לעולם אצילות.
כדי להיתקן חייב האדם להעלות את עצמו לאצילות. הוא עולה עם הכלים של ג"ע ועם הכלים של אח"פ המצטרפים לג"ע, ורק ל"ב האבן שלו נשאר למטה. את ל"ב האבן אי-אפשר לתקן, משום שאינו נכלל בתכונות הבינה.
סיכומו של דבר: האדם נולד בתוך עולמות בי"ע, ואליהם הוא צריך לחזור מתוך העולם הזה. עליו להיכנס לתוכם ויחד עמם לעלות מעל לפרסא ולהימצא באצילות (בדומה למצב ה"שבת", שבו היה אמור לעלות כולו מעל לפרסא). הדבר נעשה על ידי התיקונים שהאדם מבצע במשך עלייתו מלמטה כלפי מעלה, מהעולם הזה אל עולם בי"ע, ולאחר מכן אל עולם האצילות.
כשאדה"ר יעמוד בכל קומתו בתוך עולמות בי"ע ויחד עמם יעלה לעולם האצילות, יישארו למטה מאצילות רק ל"ב האבן של העולמות ול"ב האבן של הנשמות (ראו שרטוט מס' 9). זהו המצב המתוקן ביותר שאליו יכולים הנבראים להגיע. ביחס לנבראים נקרא מצב זה "גמר התיקון".
שרטוט מס' 9
לאחר גמר התיקון מגיעה הארה מלמעלה הנקראת "רַב פְּעָלִים מִקַּבְצְאֵל" (שמואל ב כג, כ) ומתקנת גם את ל"ב האבן. ל"ב האבן עולה לאצילות וכל העולמות עולים לאין סוף.
*
כפי שראינו, לאחר שבירת הכלים בעולם הנקודים יצא עולם האצילות. זו"ן דאצילות עלו ממקומם הקבוע, תפסו את מקומם של או"א והולידו את עולמות בי"ע. עולמות בי"ע התפשטו עד לחזה של המקום הקבוע של עולם היצירה. ולאחר לידת העולמות הולידו זו"ן דאצילות את אדה"ר בראש, גרון, גוף ורגליים (ראו שרטוט מס' 10).
אחרי לידת אדה"ר הגיעה הארה הנקראת "ערב שבת", והעולמות כולם, עם אדה"ר בתוכם, עלו עשר ספירות. כך עלה כל גופו של אדה"ר מעל לפרסא. ראשו עמד במקום או"א דאצילות הקבועים, ורגליו נותרו מתחת לפרסא (ראו שרטוט מס' 10). עלייה זו נקראת "עלייה ראשונה" או "עלייה דערב שבת".
כאשר ראשו של אדה"ר היה בבינה ורגליו בכלים דבינה המצויים למטה מפרסא, כלומר ב"עיבורה של עיר", חשב אדה"ר כי כולו נמצא באצילות, בגן עדן. לכן סבר, כי האכילה מעץ הדעת מותרת. אדה"ר חשב שאפשר להשתמש גם בכלים המכונים "רגלים", באח"פ האמיתיים, וכאשר עשה זאת – נשבר.
בשבירתו גרם אדה"ר לירידת העולמות חזרה אל מקומם הקבוע, ואל עולמות הקדושה התוספו עולמות הטומאה – בי"ע דקליפה.
שרטוט מס' 10
עתה, כאשר אדה"ר שבור, חייבת הנשמה לעבור דרך בי"ע דטומאה כדי להגיע לבי"ע דקדושה (ראו שרטוט מס' 11). אולם כפי שנאמר לעיל, לא די בכך להביא לתיקונו של האדם. האדם חייב להיות מנותק מההרגשה של שליטת הבורא בו. וכיוון שאת הקדושה ואת הקליפה הוא מרגיש כהשפעת הבורא עליו, הכרח הוא שיימצא למטה מהן. על האדם להימצא בין טוב ורע המוסתרים מן הבורא לחלוטין, במצב הנקרא "העולם הזה" (ראו שרטו מס' 11). אמנם, המצב הזה גרוע עוד יותר ממצב שבירת הכלים בעולם הנקודים, אך הוא מאפשר לאדם להיות מנותק מהבורא לחלוטין.
שרטוט מס' 11