בחינה ב'

כאשר בחינה א' מבחינה בשני החלקים שבתוכה, היא מתחילה להבדיל מי מביניהם הוא החלק המועדף. זהו החלק השני כמובן, שכן תכונתו נעלה יותר. בחלק השני מרגישה בחינה א' במשפיע, המוליד הראשון, ולפיכך מתעורר בה רצון להיות כמוהו.

אם כן, הרצון הראשון המתעורר מתוך הנברא הוא רצון להשתוות הצורה, להידמות לבורא. הרצון להידמות לבורא, למשפיע, נקרא "בחינה ב'" (ראו שרטוט מס' 7). אם בסופה של בחינה א' מחשבת הבריאה היתה עדיין בכוח, הרי שבבחינה ב' היא מתממשת בפועַל. רצונה של בחינה ב' הוא להידמות בפועל לבחינת שורש, כלומר להיות המשפיע.

שרטוט מס' 7

עתה נבאר כיצד בחינה ב' יכולה להיות "המשפיע". בחינה ב' התפתחה מבחינה א' – מהרצון ליהנות הראשוני. הרצון ליהנות הוא כל החומר של הבריאה. הרגשת הבורא בתוך הרצון ליהנות והרצון להידמות לבורא הם תוספת על חומר הבריאה, על הרצון ליהנות שברא הבורא. נמצא, כי כל ההתפתחויות והתוספות על הרצון, על החומר ההיולי, הראשוני, נובעים מהכרת הבורא ומהרצון להתפתח ולהיות כמוהו.

כתוצאה מההיכרות עם הבורא החומר מתחיל לגדול ולהתרחב. בחינה ב' הפוכה אמנם מבחינה א' – בחינה א' בראשיתה רוצה לקבל, ובחינה ב' רוצה להשפיע – אולם בחינה ב' אינה יותר מאשר תוספת על בחינה א'. בחינה ב' היא אותו חומר של בחינה א' (רצון לקבל) שלבש על עצמו את צורת ההשפעה. בתוך בחינה ב' נמצאת בחינה א' ובתוכה בחינת שורש; הבחינות מתוָספות זו על גבי זו.

כאשר בחינה ב' רוצה להשפיע ולהיות כבורא, היא מתחילה לחשוב: "כיצד אוכל להיות כמו הבורא? כיצד אוכל להשפיע, ולמי?" היא מתעמקת במבנה הפנימי שלה ובודקת מי היא ואיך תוכל להידמות לבורא. כתוצאה מכך היא מרגישה, כי היא כוללת בתוכה את בחינה א' ואת בחינת שורש. אלא שבחינה ב' היא למעשה רצון לקבל, והרצון לקבל יכול רק לקבל. לכן אף על פי שבבחינה ב' מתעורר רצון להשפיע, אין ביכולתה להשפיע כמו הבורא. הבורא עצמו הוא נותן, ולנברא אין מה לתת.

מתוך החשבונות הללו מתחיל הנברא להבין, שהוא יכול להשתמש במחשבת הבריאה כדי להשפיע לבורא. הבורא הרי אוהב אותו, הלוא מחשבת הבריאה היא להיטיב לו. לכן כל שעל הנברא לעשות הוא לקבל, מפני שהבורא רוצה לתת לו.

וכך, מתוך הרצון להשפיע, מתעוררת בחציה השני של בחינה ב' מחשבה להשפיע לבורא על ידי קבלת האור מהבורא. דווקא על ידי קבלת האור מהבורא הנברא ניגש להשפיע לבורא.