הרגשת ה"אני" – רצונו של הנברא ליהנות מהרגשת הבורא – מתחילה להתייצב בחלק התחתון של בחינה ג' ומתבטאת בפועל בבחינה האחרונה בהתפתחות הרצון, בבחינה ד'. בחינה ד' רוצה כל כולה לקבל את כל מה שבא מהבורא. היא אינה חפצה באור שבא מהבורא בבחינה הא', אלא היא רוצה ליהנות מלהיות כמו הבורא המשפיע (ראו שרטוט מס' 9). בסופה של בחינה ג' מגלה בחינה ד' מהי המשמעות של להיות במעמד הבורא, ולכן כעת בחינה ד' עצמה רצונה הוא ליהנות מהשפעה.
שרטוט מס' 9
הרצון בבחינה ד' הוא הרצון העצמאי הראשון של הנברא. בכל שלבי ההתפתחות הקודמים נבעו הרצונות במחויב מהבורא, במישרין או בעקיפין. אך הרצון של בחינה ד' בא מתוך הנברא. הוא התחיל להתהוות ולהתגלות כלפי הנברא בסופה של בחינה ג' וביסס את עצמו סופית בבחינה ד'. בהשוואה לכל שאר הבחינות, רק בחינה ד' נחשבת עצמאית, ולכן רק היא ראויה להיקרא "נברא".
מצבה של בחינה ד' כשהיא מלאה באופן מוחלט בכל רצונותיה נקרא "אין סוף" או "עולם אין סוף" (עולם א"ס). בחוכמת הקבלה "עולם" פירושו מצב או הרגשה של הרצון. לכן בחינה ד' המלאה בכל רצונותיה בלא גבול, נקראת "עולם אין סוף".
את בחינות ההתפתחות של הנברא מתארים המקובלים לעתים גם כעיגולים המונחים זה בתוך זה כגלדי בצלים (ראו שרטוט מס' 10). העיגול הפנימי מכולם הוא בחינה ד', העיגול החיצוני מכולם מצביע על בחינת שורש, והבורא נמצא מחוץ לכל העיגולים.
שרטוט מס' 10