138. כתוב, ה׳ בצאתך משֵׂעיר בצַעְדְך משְׂדה אֱדום, ארץ רעשה. בשעה שרצה הקב״ה לתת התורה לישראל, הלך והזמין את בני עשיו, ולא קיבלו אותה. כמ"ש, ה׳ מסיני בא וזָרח משֵׂעיר לָמוֹ, שלא רצו לקבל אותה. הלך לבני ישמעאל ולא רצו לקבל אותה, כמ"ש, הופיע מהַר פָּארָן. כיוון שלא רצו, חזר אל ישראל.
139. אין חטא, אם אדם מדקדק דיוקים בתורה, ושואל שאלותיו להאיר הדברים. פסוק זה אינו מתיישב, ויש לשאול, הקב״ה כשהלך לשעיר, לאיזה נביא שלהם התגלה? וכשהלך לפארן, לאיזה נביא שלהם התגלה? ואם התגלה לכל האומה, הרי לא מצאנו זאת לעולם, חוץ מאשר בישראל בלבד, וע"י משה. הרי שכך היה צריך לכתוב, ה׳ לסיני בא וזרח לשעיר למו, הופיע להר פארן. מהו משעיר למו, ומהו מהר פארן? הכול יש לדעת ולהסתכל.
140. ה׳ מסיני בא, הוא כמ"ש, הנה אנוכי בא אליך בעב הענן. ומסיני בא, ונגלה עליהם. וזרח משעיר למו, ממה שאמרו בני שעיר שאינם רוצים לקבל, מזה האיר לישראל. והוסיף להם אור ואהבה רבה. אף כך הופיע והאיר לישראל מהר פארן, ממה שאמרו בני פארן שאינם רוצים לקבל, מזה הוסיפו ישראל אהבה והארה יתרה כראוי.
141. וע"י מי התגלה להם, זהו סוד עליון, והדבר יתגלה ע"י השאלה הזו. התורה יצאה מסוד עליון, מראש המלך הסתום, בינה. כשהגיע לזרוע שמאל, יצחק, גבורה, ראה הקב״ה בזרוע ההיא דם רע, שהיה מתרבה משם, שהוא עשיו, ס"מ, והס"א. אמר, יש לי לברר וללבן הזרוע הזו, ואם לא אוריד דם רע ההוא, יפגום הכול. אמנם צריך לברר מכאן כל פגם.
142. קרא לס"מ, שרו של עשיו, ואמר לו, אתה רוצה התורה שלי? אמר, מה כתוב בה? אמר לו, לא תרצח. כי דילג הקב״ה להראות לו המקום שצריך. שדילג אל המקום שידע, שלא יוכל לעמוד בו.
אמר ס"מ, תורה זו שלך היא, ושלך תהיה, איני רוצה תורה זו. חזר והתחנן לפניו, ואמר, ריבון העולם, אם אתה נותן התורה לי, כל ממשלתי תעבור, כי כל ממשלתי היא בהריגה, ואם אקבל התורה, לא תהיינה מלחמות. וממשלתי היא על כוכב מאדים, המורה על שפיכת דמים. וא"כ, הכול יתבטל מהעולם.
143. ריבונו של עולם, קח לך התורה שלך, ולא יהיה לי חלק ונחלה בה. אבל אם טוב לפניך, הרי העם בניו של יעקב, להם ראויה התורה. והוא חשב שאמר עליהם קטרוג. וזהו שכתוב, וזרח משעיר למו. משעיר ממש יצא האור לישראל, מס"מ, שׂרו של שעיר. אמר ס"מ בליבו, ודאי אם בניו של יעקב יקבלו התורה, יעברו מהעולם, ולא יוכלו לשלוט לעולם.
השיב לו הקב"ה, אתה בכור, ולך התורה ראויה. אמר לו, הרי לו היא הבכורה שלי, שנמכרה לו ואני הודיתי. אמר לו הקב״ה, כיוון שאין אתה רוצה שיהיה לך חלק בתורה, הסתלק ממנה לגמרי. אמר, טוב.
144. אמר לו הקב״ה, כיוון שכך הוא, תן לי עצה, איך אעשה, שיקבלו אותה בניו של יעקב. אמר לו ס"מ, ריבונו של עולם, צריכים לשחד אותם, קח אור מאורם של צבאות השמיים ותן עליהם, ובזה יקבלו אותה. והנה מהאור שלי אתן בתחילה. הפשיט מעצמו האור, שהיה חופֶה עליו, ונתן להקב"ה, שייתן אותו לישראל. זהו שכתוב, וזרח משעיר למו. משעיר ממש, שזה ס"מ, שכתוב בו, ונשא השָׂעיר עליו. למו, לישראל.
145. כיוון שֶבִּעֵר את ס"מ, והעביר הדם הרע מזרוע שמאל, מיצחק, גבורה, חזר לזרוע ימין, לאברהם, חסד, ראה בה ג"כ דם רע, ישמעאל, אמר, זרוע זה צריכים ג"כ לנקות אותה מדם רע. קרא הקב״ה אל רהב, שרו של ישמעאל. אמר לו, אתה רוצה התורה שלי? אמר לו רהב, מה כתוב בה? דילג על הכול ואמר לו, לא תנאף.
אמר, אוי לי, אם ירושה זו ינחיל אותי הקב״ה, היא ירושה רעה, שתעביר כל ממשלתי ממני, המיוסדת על ניאוף, כי ברכות המים לקחתי, את הברכה של דגת הים, שכתוב, פרו ורבו. וכתוב, והפריתי אותו והרביתי אותו במאוד מאוד. וכתוב, והוא יהיה פרא אדם.
146. התחיל להתחנן לפני ריבונו. אמר לו, ריבונו של עולם, שני בנים יצאו מאברהם, הנה בניו של יצחק, תן להם, ולהם היא ראויה. אמר לו הקב"ה, איני יכול, כי אתה הבכור, ולך ראויה התורה.
התחיל להתחנן לפניו, אמר, ריבון העולם, הבכורה שלי תהיה לו, והאור ההוא שאני ירשתי בשביל הבכורה, קח ותן להם. וכך עשה הקב"ה. זהו שכתוב, הופיע מהר פארן.
147. מהו השינוי, שבס"מ כתוב, וזָרח, וברהב כתוב הופיע? אלא לקח באותו האור שהפשיט מס"מ את החרב וההריגה, להרוג בדין, להרוג כראוי. כמ״ש, ואשר חֶרב גאוותֶךָ. אע״פ שאינו שלך. ומהברכה שהפשיט ממנו רהב, לקח רק מעט, כמי שהופיע לו מעט מהברכה שלהם, רק כדי לעשות פרייה רבייה. משום זה כתוב, הופיע מהר פארן. ולא כתוב וזרח, שפירושו ריבוי, כמו בס"מ.
148. כיוון שלקח הקב״ה המתנות האלו לישראל, מאלו השרים השולטים על עשיו ועל ישמעאל, בא וקרא לכל רבבות קודש, הממונים על שאר העמים. והשיבו לו ג״כ, כמו ס"מ ורהב. ומכולם לקח וקיבל מתנות לתת לישראל.
בדומה לרופא, שהיה לו כלי אחד מלא עם סם חיים, ושמר אותו לבנו. רצה לתת לבנו אותו הכלי של סם החיים. הרופא היה חכם, אמר, יש עבדים רעים בביתי, אם יידעו שאני נותן לבני מתנה זו, ירע בעינם וירצו להרוג אותו.
149. מה עשה? לקח מעט מסם המוות ונתן על פתח הכלי. קרא לעבדיו ואמר להם, אתם הנאמנים לי, התרצו הסם ההוא? אמרו, נראה מהו. לקחו לטעום אותו, עוד מטרם שהריחו בו, הלכו למות, אמרו בליבם, אם ייתן הסם ההוא לבנו, ודאי ימות, ואנו נירש את אדוננו. אמרו לפניו, אדוננו, הסם הזה אינו ראוי אלא לבנך, והנה שכר עבודתנו אנו עוזבים אצלך, קח ותן אותו שוחד לבנך שיקבל הסם הזה.
150. כך הקב״ה, רופא חכם, וידע, אם ייתן התורה לישראל בטרם שיודיע לשרי האומות, בכל יום היו רודפים את ישראל בשבילה והורגים אותם. אבל עשה, שהזמין אותם ולא רצו. והם נתנו לו מנחות ומתנות, כדי שישראל יקבלו אותה. וכולן קיבל אותן משה, לתת לישראל. כמ״ש, עליתָ לַמרום שָׁביתָ שבי לקחתָ מתנות באדם. משום זה ירשו ישראל התורה בלא ערעור ובלא קטרוג כלל.
151. עֶדיָם של בני ישראל הן המנחות והמתנות שקיבלו משרי האומות. ומשום זה לא שלט עליהם מוות, ולא ס"א, ולא די להם שקיבלו התורה בלי ערעור כלל, אלא שקיבלו גם מנחות ומתנות מכולם. כיוון שחטאו, כתוב , ויתנצלו בני ישראל את עדים, שהם מתנות באדם, שקיבלו. מה נשאר מהם, רק שבי, כמ"ש, עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם.
152. הוסיפו וחטאו. כתוב, וישמע הכנעני מלך ערד. וכתוב, ויילחם בישראל ויִשְׁבּ ממנו שבי. שלקח מהם גם את השבי שנשאר להם. וכל זמן שישראל שבים לאביהם שבשמיים, יוחזרו להם אלו המתנות, ויהיו חוֹפות עליהם. ולעת"ל יוחזר הכול, כמ"ש, ושב ה׳ אלקיך את שבוּתךָ.