153. ה׳ בצאתך משֵׂעיר בצַעְדך משדה אֱדום, ארץ רעשה. בשעה שהקב״ה שב משעיר, שלא קיבלו התורה, ארץ רעשה. משום, שרצתה לחזור לתוהו ובוהו, כי כך התנה הקב״ה עם העולם, אם יקבלו ישראל את התורה טוב, ואם לא, אחזיר את העולם לתוהו ובוהו.
כיוון שראתה הארץ שהזמין הקב״ה לכל העמים שיקבלו התורה, ולא קיבלו, ומכל העמים לא נשאר אלא ישראל בלבד, חשבה הארץ שגם ישראל לא יקבלו התורה כמוהם. ובגלל זה ארץ רעשה. כיוון שאמרו ישראל, נעשה ונשמע, מיד שקטה. כמ״ש, ארץ יָראָה ושָׁקָטה. בתחילה יראה, ואח״כ ושקטה.
154. משום שישראל אמרו, נעשה, לא היו יראים מכל עשיה, שיכלו כל מכשפי העולם לעשות, ולא מכל הקוסמים והמכשפים שבעולם. כי כשהוציא הקב״ה את ישראל ממצרים, שבר לפניהם כל מיני מכשפים וקוסמים, שלא יוכלו לשלוט עליהם.
ואותה שעה שבא בלק, היה יודע את זה. מיד, וישלח מלאכים אל בלעם בן בְּעוֹר, פְּתוֹרה אשר על הנהר. מהו פתורה? אלא שהתקין שולחן לבקש משם עצה מה לעשות. אשר על הנהר, על נהריים היה צריך לכתוב, שהרי מאֲרַם נהריים היה. מהו על הנהר? ודאי שעל נהר אחד עומד תמיד שולחן זה של הקליפה, שהוא מלכות דקליפה, עומד על נהר אחד של הקליפה, שהוא יסוד דקליפה.
155. רבי אלעזר ורבי אבא הלכו לראות את רבי יוסי בן רבי שמעון בן לָקוּנְיא, חמו של רבי אלעזר. קמו בחצות לילה ללמוד תורה. ישבו. אמר רבי אלעזר, עתה היא העת שהקב״ה נכנס בגן עדן להשתעשע עם הצדיקים אשר שם. אמר רבי אבא, השעשוע הזה מהו, ואיך משתעשע עימהם? אמר רבי אלעזר, דבר זה הוא סוד סתום ונסתר אצלי, שאינו ידוע לכל, ולא רצה לגלות אותו.