173. איפה היה בלעם באותה שעה? אם במדיין, הרי כתוב, ועתה הנני הולך לעמי. ואם הלך לו, מי נתן אותו במדיין? אלא אותו רשע, כיוון שראה שנפלו 24,000 מישראל משום עצתו, להפקיר הבנות שתזנינה עם ישראל, התעכב שם והיה רוצה מהם שׂכרו, ובעוד שהתעכב שם, באו פינחס ושרי הצבאות לשם.
174. כיוון שראה בלעם את פינחס, פרח באוויר, וב' בניו עימו, יוֹנוֹס ויוֹמְבְּרוֹס. האם לא מתו במעשה העגל, כי הם עשו את העגל? כך היה, כמ״ש, וייפול מן העם ביום ההוא כשלושת אלפי איש. האם לא ידעו חשבון קטן זה, והרי כמה חשבונות אחרים, רמים ועליונים וגדולים ידע הכתוב למנות, וכאן כתוב, כשלושת אלפי איש, הייתכן שלא ידע בדיוק? אלא הם בניו של בלעם יונוס ויומברוס, שהיו שקולים כשלושת אלפי איש.
175. אלא הרשע ההוא ידע כל הכשפים שבעולם. ולקח אף כשפיו של בניו, שהיו רגילים בהם, ובהם פרח והסתלק. פינחס ראה אותו, שהיה אדם אחד שפרח באוויר. והוא מסתלק מראיית העין באוויר. הרים קולו לבני צבאותיו, ואמר, יש מי היודע לפרוח אחריו של אותו רשע, כי בלעם הוא. ראו אותו, שהיה פורח.
176. צַלְיה בנו של שבט דן, קם ולקח השליטה השולטת על כשפים, ופרח אחריו. כיוון שראה אותו הרשע ההוא, עשה דרך אחרת באוויר,ובקע חמישה אווירים בדרך ההיא, ועלה ונעלם מהעין. אז הסתכן צליה בשעה ההיא, והיה בצער, שלא ידע מה שיעשה.
177. פינחס הרים קולו אליו, ואמר, הצל של התנינים הרובצים על כל הנחשים, הפוֹך בשערותיך. מיד ידע צליה, גילה האורַח ההוא ונכנס אליו. מיד נגלה בלעם, וירדו שניהם לפני פינחס.
שורשו של כל הס"א והטומאה הוא דבקותם בשמאל בלי ימין, והם דוחים התיקון של קו האמצעי, המייחד השמאל עם הימין, משום שכל חיותם באה מג״ר דשמאל, שמשם נמשכה החכמה מלמעלה למטה, וקו האמצעי ממעט ג״ר אלו בכוח המסך דחיריק. ע״כ הם מתנגדים אליו. וחוץ מזה, כל מה שיש בקדושה, יש כנגדו בס"א.
וכיוון שבלעם ראה, שפינחס בא לנקום נקמת ה׳ ממדיין, והבין שוודאי ירצה גם להרוג אותו, אז פרח באוויר, התעלה לג״ר, המכונה פריחה באוויר, אלא בקו שמאל של האוויר, כדרכו בטומאה. ולא עוד אלא שנעלם מהעין של הקדושה, כי התעלה לג״ר דשמאל, שאינן נמצאות בקדושה, מכוח מיעוטו של קו האמצעי.
וכיוון שראה בלעם את פינחס, פרח באוויר, וב' בניו עימו, שהם המשיכו לעגל את הג״ר דשמאל. וכתוב, וייפול מן העם ביום ההוא כשלושת אלפי איש, רומז על המשכתם של יונוס ויומברוס מג״ר דשמאל, המרומזים כשלושת אלפים, כי החכמה היא אֶלף. אלא מתוך שהחכמה דטומאה היא סתומה, להיותה עין הרע, ע״כ כתוב, כשלושת אלפים, ולא שלושת אלפים ממש.
וצריכים לזכור, שאין קו האמצעי יכול למעט הג״ר דשמאל, אלא עם המסך דמנעולא. אלא אחר שמיעט אותו, הופך המנעולא למפתחא. ונמצא שלא היה עתה לצַליה אלא מסך דמפתחא בלבד.
פינחס ראה, שהיה אדם אחד שפרח באוויר. והוא מסתלק מראיית העין באוויר, כלומר, שעלה לג״ר דשמאל, שאין שם העין דקדושה, והסתלק מעין דקדושה.
צליה קם ולקח השליטה השולטת על כשפים, ופרח אחריו. צליה, הצל של י״ה, ג״ר. צליה אותיות צל י״ה, קו האמצעי דקדושה, הממעט קו השמאל מג״ר ע״י מסך דמפתחא. ולהיותו משבט דן, שהיא שליטת השמאל, ע״כ נרשם בו הצל הזה על הג״ר שלו. ולקח כוח השליטה של קו האמצעי שבו, שעל ידו מושל על קו שמאל וממעט אותו.
קם ולקח השליטה השולטת על כשפים, כי קו האמצעי דקדושה שולט על ג״ר דשמאל, שממנו לוקחים כוחם כל המכשפים והס״א. ופרח אחריו, שהיה רוצה להפיל אותו בכוח שליטת קו האמצעי עם המסך דמפתחא.
כיוון שראה אותו הרשע ההוא, עשה דרך אחרת באוויר, שכדי לבטל את כוח המסך דמפתחא, חזר ועורר המיעוט דג״ר שבנקודת החולם, כניסת המלכות לבינה, מפתחא. ע"י זה בקע חמישה אווירים בדרך ההיא, שביטל כל הג״ר שבחמש בחינות כח״ב תו״מ, הנמצאים ע״י שליטת קו האמצעי, כי בקע עם הדינים שבנקודת החולם כל מדרגה ומדרגה של חמש בחינות אלו, לכו״ח ולבינה ותו״מ, כמו בקטנות דקדושה.
ואח״כ חזר ועורר קו השמאל שבשורשו, שזוהי יציאת הי׳ מאויר, כמו בנקודת השורוק, שאז חוזרים ומתעוררים הג״ר דשמאל. והתבטל כוח המסך דמפתחא של קו האמצעי. וחזר ועלה לג״ר דשמאל, ונעלם מהעין, ששם אינה מגיעה העין דקדושה. אז הסתכן צליה, הצל שעל י״ה שלו הסתכן, שלא יתבטל מחמת גילוי הג״ר דשמאל שעשה בלעם, מחמת שהיה חסר לו המסך דמנעולא.
פינחס הרים קולו אליו, ואמר, הצל של התנינים הרובצים על כל הנחשים. רמז לו, שיעורר צל התנינים הרובצים על כל הנחשים שבעולם, שהוא הצל של נקודת המנעולא, שכוחו חזק לבטל כל הנחשים והכשפים שבעולם, כי בכל מקום שנקודה זו נוגעת, מסתלקים משם כל האורות.
ואמר לו, הפו ֹך בשערותיך, כי המנעולא כלולה בשערות, אלא שגנוזה. ואמר לו, שיהפוך ויחפש בשערותיו עצמו, מלשון, הפוֹך בה והפוך בה שהכול בה, וימצא שם כוח נקודת המנעולא. ואז, יפיל אותו על ראש הרשע.
מיד ידע צליה, וגילה האורַח ההוא, שהנקודה דמנעולא ביטלה את האורח שלו, שעשה לג״ר דשמאל, ונגלה למטה, כי נפל ויצא מג״ר דשמאל. מיד נגלה בלעם, וירדו שניהם לפני פינחס. כי שניהם ירדו מג״ר, שאפילו צליה הפסיד הג״ר דקדושה, מחמת גילוי המנעולא שעורר בשערותיו.
178. הרשע ההוא, כתוב בו, וילך שֶׁפי. זהו העליון ממדרגות שלו, נחש זָכר. צליה לקח שניים, זכר ונקבה, ובזה שלט עליו, משום שלקח השליטה ששלט עליהם, ונכנעו לפניו. וזה היה, כמ"ש, שְׁפיפוֹן עלֵי אורַח, על אותו אורח שעשה הרשע ההוא. כמ"ש, יהי דן נחש עלֵי דֶרך, זהו שמשון. שפיפון עלי אורח,זהו צליה.
יש ב׳ קליפות זכר ונקבה. הזכר, הוא מדינים דדכורא, הנמשכים בגילוי ג״ר דשמאל. הנקבה, מדינים דנוקבא, כוח המנעולא, המתגלים מהמלכות, בעניין לא זכה הרי רע. וילך שֶׁפי, זהו העליון ממדרגות שלו, נחש זכר. שלהיותו דבוק בג״ר דשמאל, היה מוטל ברשות הנחש הזכר דקליפה, דינים דדכורא. וזה היה העליון של כל מדרגותיו, ג״ר דשמאל.
צליה, שרצה לבטל אותו, לקח שניים, זכר ונקבה, שעורר ג״כ הנוקבא דקליפה, כוח המנעולא, ובזה שלט עליה, כי בכוח המנעולא הוריד אותו ממדרגתו, והפיל אותו לפני פינחס. ונמצא, שבלעם הלך בשפי אחד, נחש זכר, וצליה הלך עם שני מיני שפי, שפי זכר ושפי נקבה. שכתוב, שפיפון עלי אורח, זהו צליה, כי שפיפון מורה על ב׳ מיני שפי שלו, זכר ונקבה.
179. יהי דן נחש עלֵי דרךשפיפון עלי אורַח, הנושך עִקבֵי סוס וייפול רוכבו אחור. הנושך עקבי סוס, זהו עִירָה שהיה עם דוד, שהיה בא מדן, ובזכותו תלה גבורתו בדוד, כמ"ש, ויְעַקֵר דוד את כל הרֶכב.
וייפול רוכבו אחור, זה שְׂרָיה, העתיד לבוא עם משיח בן אפריים, והוא בא משבט דן, והוא עתיד לעשות נקמות ומלחמות בשאר העמים. וכשזה יקום, אז תחכה לגאולתם של ישראל. כמ"ש, לישועתך קיוויתי ה׳.
180. כיוון שירד אותו רשע לפני פינחס, אמר לו: רשע, כמה גלגולים רעים עשית על העם הקדוש. אמר לצליה, קום והרוג אותו. ולא בשם, כי זה אינו ראוי שתזכיר עליו את הקדושה העליונה, כדי שלא תצא נשמתו ותהיה נכללת בדברים של המדרגות הקדושות, שאז, יתקיים בו מה שאמר, תָמו ֹת נפשי מות ישרים.
181. בשעה ההיא עשה בו כמה מיני מיתות, ולא מת, עד שלקח חרב שהיה חקוק עליו נחש מצד זה ונחש מצד זה. אמר לו פינחס, בשלוֹ תהרוג אותו, ובשלו ימות. אז הרג אותו ויכול לו. כי כך דרכיו של הצד ההוא, מי שהולך אחריו, בו ימות, ובו תצא נשמתו ובו תכלול נשמתו. וכך מת בלעם.
ודנים אותו בדינים של העולם ההוא, ולא נקבר לעולם, וכל עצמותיו נרקבו, ונעשו לכמה נחשים מזוהמים המזיקים לשאר הבריות. ואפילו התולעים שאכלו בשרו, נעשו נחשים.
182. בספרו של אַשׁמדאי, שנתן לשלמה המלך, נמצא, שכל מי שרוצה לעשות כשפים חזקים סתומים מעין, אם יודע הסלע שנפל שם בלעם, ימצא שם מאלו הנחשים שנעשו מעצמותיו של אותו רשע. אם יהרוג נחש אחד מהם, בראשו, יעשה כשפים עליונים, בגופו, כשפים אחרים, ובזנבו, כשפים אחרים. ג׳ מיני כשפים יש בכל אחד.
183. מלכַּת שְׁבא כשבאה אל שלמה, אחד מאלו הדברים ששאלה לשלמה היה, עֶצם נחש שיש בה ג׳ כשפים, במה היא נתפסת? מיד כתוב, לא היה דָבר נעלם מן המלך אשר לא הגיד לה. היא שאלה ע"ז, והייתה צריכה לאלו הנחשים, ולא יכלה לתפוס אחד מהם. מה השיב לה על הדברים שהיו עם לבבה, שכתוב, ותדבר אליו את כל אשר היה עם לבבה.
כך הודיע לה, כמ"ש, ויגד לה שלמה את כל דבריה, ואמר, אלו הנחשים, כל בני העולם אינם יכולים להם, חוץ מדבר סוד אחד, והוא שִׁכבת זרע רותחת.
184. ומי יכול? אלא בשעה שאדם מוציא, כשהוא בתשוקה, אותה שכבת זרע, ומוציא אותה לשֵׁם אותו הנחש ברצון התשוקה, כשיוצאת ברתיחה, לוקחים אותה מיד בלבוש אחד, ואותו לבוש זורקים אל הנחש.
מיד, מכופף ראשו ותופסים אותו, כמו שתופסים תרנגול הבית. ואם אפילו כל כלי מלחמה יערכו כנגד אחד מהם, לא יוכלו לו. וכשעושה זה, לא צריך אדם בעולם לכלי מלחמה, ולא לדבר אחר, ואינו צריך להישמר מהם, כי כולם נכנעים אליו. אז התדבקו אלו הדברים בלבבה של מלכת שבא, וחָשקה לזה.
185. מכאן והלאה הקב״ה עשה מה שעשה באותו הרשע בלעם. וסודות סתומים אלו לא צריכים לגלות. אבל כדי שהחברים שכאן יידעו דברים סתומים שבעולם, גיליתי לכם. כי כמה חוקים סתומים יש בעולם, ובני אדם אינם יודעים, והם פליאות סתומות גדולות ועליונות. על בלעם ועל הדומים אליו קוראים, ושֵׁם רשעים יִרְקב. אשריהם צדיקי אמת, עליהם כתוב, אך צדיקים יודו לשמך.