ואתה אל תירא עבדי יעקב

268. כתוב, ואתה אל תירא עבדי יעקב, ואל תֵחַת ישראל, כי איתך אני. אתה, הוא ארון הברית, המלכות, המדרגה ההולכת בגלות עם בניה, העם הקדוש. משה, בשעה שביקש רחמים על ישראל, כתוב, ואם ככה אַת עושֶׂה לי הורגֵני נא הרוֹג.

269. אבל כך אמר משה, מדרגה אחת שנתת לי, נקראת אתה, המלכות, משום שאין לה פירוד ממך. הה׳ שלה, אות ה' של אתה, נאחזה עם ישראל. ואם אתה תכלה אותם מהעולם, הרי הה׳ של אתה, שנאחזה בישראל, עוברת מהשם אתה, ונשאר אַת. וזה שכתוב, אם ככה אַת עושֶׂה לי, שאם תכלה את ישראל, אות ה׳, העיקר של השם אתה, נעקרה, ונשאר רק אַת מן אתה. ונמצא שתעשה לי אַת מן אתה. כמ״ש, את עושֶׂה לי.

270. וע״כ אמר יהושוע אח״כ, ומה תעשה לשמך הגדול, לשם אתה. כי ודאי השם הזה הוא עיקר ויסוד הכול, כמ״ש, אתה הוא ה'. ומשה, אע״פ שהקב״ה לא אמר לו, שהה׳ תיגרע מהשם אתה, ידע זה, שזה בזה תלוי, שאות ה׳ של אתה תלויה בישראל. והעוון גורם, שהה׳ תיעקר מן אתה.

ואתה אל תירא עבדי יעקב, ואל תחת ישראל. יעקב וישראל, הכול אחד. כי איתך אני. לא כתוב, כי איתי אתה, אלא, כי איתך אני. שזה מורה שהשם אתה קשור בישראל. וע״כ כתוב, כי אעשה כָלָה בכל הגויים, ואותך לא אעשה כָלָה. בכל הגויים אעשה כלה, אך אותך לא אעשה כלה. משום הה׳ של אתה, הקשורה בישראל.

271. הדוחק והמֵצַר של ישראל, כמה טוב וכמה תועלת גרמו להם. הרפיון של שאר העמים, שאין להם דחקוּת וצרות בעוה"ז, כמה רעות גרם להם. הדוחק והמצר של ישראל גרם שיהיה להם טוב ותועלת. והם כָּלָּה, שהכול דחוק, שכל האותיות הנשמעות שבה הן דגושות, שהכף דגושה והלמד דגושה, שזה מורה, שע״י דוחק זוכים אל הכּלה העליונה שהיא השכינה.

הרפיון של שאר העמים, שאין להם צרות ודוחק, גורם להם רפיון ורע. וזוהי כָלָה, בכף למד רפויות בלי דגש. וכך ראוי להם. כי כל רפיון בלי דוחק, שהיה להם בעוה"ז, גרם להם רפיון בלי דוחק אח"כ, שהוא כלה בכ' ל׳ רפויות, כמ"ש, כי כָלָה ונֶחרָצָה שמעתי. כי אעשה כָלָה. כלה ברפיון, בכף למד רפויות. אבל לישראל, שהיה להם דוחק וצרה, זוכים לכלה בכף למד דגושות, כמ״ש, וכַכַּלָּה תַעדֶה כֵלֶיה. אשר כלה היא השכינה.

272. מיהם כלֶיה, שכתוב, וככלה תעדה כליה? ישראל הם כלים של הכלה, השכינה. כי ישראל, שהיה להם דוחק וצרה, זוכים אל הכתוב, אקים את סוכת דוד הנופלת, סוכת שלום, השכינה. ושאר העמים, שהיה להם רפיון מן צרה וצוּקה, מגיע להם אח"כ כלה ברפיון, בכף למד בלתי דגושות, כמו שהיה להם מקודם רפיון מצָרה.

וע״כ, כי אעשה כלה בכל הגויים, ואותך לא אעשה כלה. כי אינו ראוי לך, מאחר שכבר היית בדוחק בתחילה פעמים רבות. ובדוחק התמידי של הגלות, ע״כ תהיה לך כלה דגושה ודחוקה, שהיא השכינה.

273. ויִיסרתיךָ לַמשפט. ייסורים יש בשעת הדין, א"כ היה צריך לכתוב, וייסרתיך במשפט, ומהו שכתוב, וייסרתיך למשפט? אלא כתוב, ה׳ במשפט יבוא עם זקני עמו. והיום ההוא, מקדים הקב״ה רפואה לישראל, מטרם שיעלו לדין, כדי שיוכלו לעמוד בו. ומהי הרפואה? היא שבכל שעה נותן הקב״ה לישראל מעט ייסורים, בכל זמן ובכל דור, כדי שכשיעלו ליום הדין הגדול, בעת שיחיו המתים, לא ישלוט עליהם דין.

274. ונַקֵה לא אנקךָ. כשישראל הם לבדם, ואינם עולים לדין עם שאר העמים מטרם גמה"ת, הקב״ה עושה עימהם לפנים משורת הדין ומכפר להם. ובזמן שהם עולים בדין עם שאר העמים, בגמה"ת, הקב״ה יודע, שס"מ המשגיח על עשיו, יבוא להזכיר עוונות ישראל וקיבץ כל עוונותיהם אצלו ליום הדין, וכבר הקדים הקב״ה הרפואה, שעל כל עוון היכה וניקה אותם בייסורים מעט מעט. וזהו, ונַקֵה, בייסורים מכבר. ומשום זה בדין האמת, לעתיד, לא אנקך, מהעולם ע"י הדין, מאחר שכבר סבלת ייסורים בכל זמן מעט.

275. לא אנקך. אע״פ שאתם בניי, לא אעזוב עוונותיכם, אלא אפָּרַע מכם מעט מעט, כדי שתהיו זכאים ליום הדין הגדול. כשבאים לדין, בא ס"מ בכמה כתבים עליהם. והקב״ה מוציא כנגדם, כמה כתבים של ייסורים, שסבלו ישראל על כל עוון, וכל העוונות נמחו, ואינו עושה להם ויתור כלל, אלא שכבר קיבלו עונשם. אז תשש כוחו וחילו של ס"מ, ואינו יכול להם. ואז יעבור מהעולם, הוא וכל הצד שלו וכל העמים שלו. כמ״ש, ואתה אל תירא עבדי יעקב. ומשום זה כתוב, וייסרתיך למשפט ונקה לא אנקך.