283. וילכו זקני מואב וזקני מדיין וקסמים בידם, ויבואו אל בלעם וידברו אליו. ויאמר אליהם, לינו פה הלילה והֲשיבותי אתכם דבר כאשר ידבר ה'. בהם כתוב, וידברו אליו. דיבור, שהוא לשון קשה, משום שהיה פְּגוּם האוזן. ובו כתוב, ויאמר אליהם. אמירה, לשון רכה, כדרך העולם. לינו פה הלילה, משום שהלילה הוא זמן של הס"א, ושל המכשפים, הזמן שנמצאים ושולטים בו צדדים הרעים, ומתפשטים בעולם. כאשר ידבר ה׳ אליי, שיבוח היה משבח עצמו, בשם ה'.
284. ויישבו שרי מואב עם בלעם. אבל שרי מדיין נפרדו מהם, ולא רצו לשבת שם, וזקני מואב נשארו. כמ"ש, ויישבו שרי מואב, לבדם. יפה עשו מדיין אם היו נפרדים מהם מכל וכל, ואם לא היו מכים בסוף, כי היו בעצת בלעם, לשלוח נשותיהם לישראל בשיטים, להטעות אותם.
והכתוב מוכיח החטא שלהם, כמ"ש, כי צוררים הם לכם בנִכְליהם אשר ניכְּלו לכם על דבר פְּעוֹר, ועל דבר כּוֹזְבּי בת נשיא מדיין אחותם. בשניים חטאו, בפעור ובכוזבי. והיה עוונם גדול. והיכו בזנבם, כלומר בסופם, אח"כ. ומשום זה אלו נשארו עימו, ואלו הלכו לעצמם.
285. ויישבו שרי מואב עם בלעם. כמה יפה היה למדיין שהלכו, אם היה הרצון שלהם כך. אבל הישיבה שישבו אלו של מואב, גרמה להם טוב, משום שנשארו שם, ומה שהלכו אלו של מדיין, גרמה להם רע. מהו הטעם? אלו חששו לכבוד הדיבור של הקב״ה, וחזרו, ואלו לא חששו לו כלום, והלכו לדרכם.
286. בשעה שאמר אותו רשע, והשיבותי אתכם דבר כאשר ידבר ה', מיד, אלו של מואב הזדעזעו לדבר הזה, וישבו שם. ואלו של מדיין לא חששו לזה כלום, והלכו להם. וע"כ נענשו אח"כ. וע״כ, ויישבו שרי מואב עם בלעם.
באותו הלילה היה אותו רשע מלחש לחשים ועושה מעשי להטים, והמשיך עליו רוח מלמעלה. מיד, ויבוא אלקים אל בלעם, אלקים סתם, שהוא המדרגה שלו, שבס"א שבשמאל.