300. שירוּ לה׳ שיר חדש. הוא שיר זכר. מהו השינוי שכאן כתוב שיר, שהוא זכר? ומשה אמר שירה, שהיא נקבה. כמ"ש, אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת. אלא במשה היה ארון לבד, כי המלכות, הנקראת זא"ת ונקראת ארון, יצאה מהגלות היא והמוניה, השכינה וישראל. ולא יותר. ומשום זה כתוב, את השירה הזאת, שהיא נקבה. כי נאמרה על השכינה, שהיא נקבה. אבל כאן, הארון, המלכות, והגנוז בתוכו, ז״א, יצא. ובגלל הגנוז בתוכו, ז״א, שהוא זכר, נאמר שיר חדש, שהוא זכר.
301. כי נפלאות עשה. מה שעשה בפלשתים ומה שעשה באלוהיהם. הושיעה לו ימִינו. למזמור ההוא עצמו, שהוא השכינה, הנקראת מזמור, שרוח עליון קדוש, ז״א, היה גנוז בו. ימִינו, זה שיָרש הזקן, אברהם, חסד. וימינו זה החזיק במזמור ההוא, ואינו עוזב אותו בידי אחר.
302. כל זמן שימין, חסד, היה רוצה לעשות נס, היה מחזיק באותו מזמור, ונתן את ישראל, שהשכינה מלובשת בהם, לפניו. להחזיק בו, כמו אב שימִינו מחזיק במקום החזה של בנו לפניו, ואומר, מי הוא שיתקרב אל בני? כיוון שחטא לאביו, נותן אביו את ידיו על כתפיו, מאחוריו, ומשליך אותו ביד שונאיו.
303. כביכול בתחילה כתוב, ימינך ה׳ נֶאְדָרי בַּכוח. בכוח ישראל. בערב, קוראים לחזה של איש, כוח. שימין, שהוא חסד, נאדרי, ומחזיק, בכוח, כלומר במקום החזה של ישראל, שנקרא כוח, ואומר, מי הוא שיתקרב אל בני? אח"כ כתוב, השיב אחור ימִינו מִפני אויב, ששׂם ימינו על כתפיו של ישראל, ודחה אותו ביד שונאיו. בתחילה היה ימינו לפניו של ישראל, במקום החזה שלו, להחזיק אותו. ואח"כ היה ימינו מאחוריו על כתפיו, לדחותו. וכאן כתוב, הושיעה לו ימִינו וזרוֹע קוֹדשו, כלומר בשתי זרועות, להחזיק אותו.