336. עמי, זכור נא מה יעץ בלק מלך מואב. עמי, כמה הקב״ה הוא אב רחמן על בניו, אע״פ שחטאו אליו, כל דבריו הם באהבה להם, כאב אל בנו. חָטא הבן לאביו, מכה אותו, וכל כמה שמכה אותו אינו חוזר מדרכו. גוער בו בדברים, ואינו מקבל ממנו. אמר אביו, איני רוצה לעשות לבני כמו שעשיתי עד הנה, אם אכה אותו יהיה כואב בראשו, וכאבוֹ עליי. אהיה גוער בו, הרי צורתו משתנה. מה אעשה? אלא אלך ואתחנן לו, ואומר לו דברים רכים, כדי שלא ייעצב.
337. כן בכל הדרכים הלך הקב״ה עם ישראל. התחיל עימהם להכות אותם ולא קיבלו. גער בהם, ולא קיבלו. אמר הקב״ה, רואה אני בבניי, שבגלל המכות שהכיתי אותם, הם כואבים בראשיהם. אוי, הרי את הכאב שלהם אני מרגיש. כמ"ש, בכל צָרָתם לו צר. אגער בהם, הרי משתנה צורתם, כמ"ש, חשך משחוֹר תוֹארם, לא ניכרו בחוצות. אוי, כשאני מסתכל בהם ואיני מכיר אותם.
עתה אהיה מתחנן לפניהם תחנונים. עַמי מֶה עשיתי לךָ ומָה הֶלְאֵיתיך. בן יחיד שלי, אהוב נפשי, רְאה מה עשיתי לך. השלטתי אותך על כל בני היכלי, השלטתי אותך על כל מלכי העולם. ואם עשיתי מעשים אחרים, ענה בי. אתה תעיד בי.
338. עמי, זכור נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בְּעוֹר. זכור נא, הֱיה זוכר, בבקשה ממך, מה יעץ.
ומה הייתה עצת בלק על העם הקדוש? והתורה לא חשבה כלום על בלק, כמו שחשבה על לבן, שכתוב, ארַמִי אובד אבי.