357. בעוד שהיו הולכים, הגיעה יונה אחת אל רבי אלעזר, חנתה, וצפצפה לפניו. אמר רבי אלעזר, יונה כשרה, נאמנה את תמיד בשליחותך, לכי ואמרי לרבי יוסי, חמי, שחברים באים אליו, ואני עימהם. ונס יקרה לו לג׳ ימים ולא ייפול עליו פחד, כי בשמחה אנו הולכים אליו. השיב פעם אחרת ואמר, איני שמח הרבה. כי רע בעיניי הרבה על רימון מלא אחד, שניתן תחתיו, שמת במקומו. ושמו יוסי. הלכה אותה היונה מפניו. והחברים הלכו.
358. אמר רבי אלעזר, יונה זו באה אליי בשליחות מרבי יוסי, שהוא בבית חוליו. וידעתי מאותה היונה שכבר ניצל, וחילוף ניתן עליו. כלומר, שאדם אחר ניתן שימות במקומו, והוא נרפא.
359. בעוד שהיו הולכים, הנה עורב אחד עמד לפניהם, קרא בכוח וצפצף צפצוף גדול. אמר רבי אלעזר, לכך אתה עומד, ולכך אתה מתוקן, שיבשר בשורות רעות, לך לדרכך, שכבר ידעתי. אמר רבי אלעזר, נלך ונגמול חסד לרימון, שהיה מלא מכל, ורבי יוסי מפקיעין הוא שמו, כי הסתלק מעוה"ז, ואין מי שראוי להשתדל בו. והוא קרוב אלינו.
360. נטו מהדרך והלכו לשם. כיוון שראו אותם כל בני העיר, יצאו לקראתם, והחברים האלו נכנסו בבית רבי יוסי מפקיעין. בן קטן היה לו לרבי יוסי, ולא נתן שום בן אדם שיתקרב אל המיטה של אביו אחר שמת, אלא הוא לבדו היה עומד סמוך לו, ובכה עליו, והתדבקו פיו בפיו.
361. פתח אותו הילד ואמר, ריבון העולם, כתוב בתורה, כי ייקרא קן ציפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ, אפרוחים או ביצים, והאֵם רובצת על האפרוחים או על הביצים, לא תיקח האם על הבנים. שַׁלֵח תשַׁלַח את האם,ואת הבנים תיקח לך. היה צועק הילד ובוכה. אמר, ריבונו של עולם, תקיים דבר זה שבתורה, שני בנים, מאבי ומאימי, אני ואחותי הקטנה ממני, היה לך לקחת אותנו, ולקיים הדבר שבתורה, שכתוב, שלח תשלח את האם, ואת הבנים תיקח לך.
וריבונו של עולם, אם תאמר, א ֵם כתוב, ולא אב, הנה כאן הכול הוא, אבי ואימי, האֵם מתה ולקחת אותה מעל הבנים, עתה גם אבי, שהיה מגן עלינו, לקחת מעל הבנים. איפה הוא הדין של התורה? בכו רבי אלעזר והחברים, כנגד הבכיות והצעקות של אותו הילד.
362. אמר רבי אלעזר, שמיים לרוּם וארץ לעומק, ולב מלכים אין חֵקר. בעוד שהיה אומר רבי אלעזר הפסוק הזה, היה עמוד של אש פוסק ביניהם לבין הנפטר, ואותו הילד היה דבוק בפיו של אביו ולא היו נפרדים. ע"כ הפסיק עמוד האש. אמר רבי אלעזר, או שרוצה הקב״ה לעשות נס להחיות אותו, או שרוצה שלא יעסוק בו אדם אחר. אבל הדיבורים של אותו הילד ודמעותיו איני יכול לסבול.
363. בעוד שהיו יושבים, שמעו קול אחד, שהיה אומר, אשרי אתה רבי יוסי, שהדיבורים של אותו הגדי הקטן ודמעותיו עלו אל הכיסא של מלך הקדוש, ודנו הדין. וי״ג (13) בני אדם הזמין הקב״ה בשבילך למלאך המוות, לפדות אותך, והנה 22 שנה הוסיפו לך, עד שתלַמד תורה לאותו הגדי השלם האהוב לפני הקב״ה.
364. קמו רבי אלעזר והחברים, ולא נתנו לאיש לעמוד בבית. מיד ראו אותו עמוד האש שהסתלק, ורבי יוסי פתח עיניו. ואותו הילד היה דבוק פיו בפיו. אמר רבי אלעזר, אשרי חלקנו, שראינו תחיית המתים עין בעין. התקרבו אליו, והיה אותו ילד ישן, כמו שהיה גווע מעוה"ז. אמרו, אשרי חלקך רבי יוסי, וברוך הרחמן שעשה לך נס על הצעקות והבכיות של בנך, בדבריו, שהיה דוחק בדיבורים יפים לשער השמיים, בדיבורו ובדמעותיו הוסיפו לך חיים.
365. לקחו אותו הילד ונישקו אותו, ובכו עימו מרוב שמחה והוציאו אותו לבית אחר, ועוררו אותו משנתו, ולא הודיעו לו מיד מתחיית אביו, אלא אח״כ. שמחו שם ג׳ ימים, וחידשו עם רבי יוסי כמה חידושים בתורה.
366. אמר רבי יוסי, חברים, לא ניתנה לי רשות לגלות ממה שראיתי בעולם ההוא, אלא אחר 12 שנים. אבל שס״ה (365) דמעות ששפך בני, באו בחשבון לפני מלך הקדוש. ואומר לכם חברים, שבשעה שפתח בני בפסוק ההוא וצעק באלו הדיבורים, הזדעזעו 300,000 ספסלים שבישיבה של הרקיע, וכל הנשמות עמדו לפני המלך הקדוש, וביקשו רחמים עליי, וערבו עליי, שלא אחטא באותו הזמן. והקב״ה התמלא רחמים עליי.
367. והיו יפים לפניו אלו הדיבורים של בני, ואיך שמסר נפשו עליי. ואפוטרופוס אחד, מגן ומליץ יושר, היה לפניו, ואמר, ריבון העולם, הרי כתוב, מפי עוללים ויונקים ייסדת עוז, למען צורריך להשבית אויב ומתנקם. יהי רצון מלפניך, שהזכות של התורה, והזכות של אותו הילד, שמסר נפשו על אביו, שתרחם עליו, ויינצל.
368. וי״ג אנשים הזמין לו תחתיי, שנתן למלאך המוות ערבון, פדיון תחתיו, להוציא אותי מדין הקשה הזה. אז קרא הקב״ה למלאך המוות, וציווה אותו עליי, שישוב אחר 22 שנים. כי י״ג אנשים שנתן לו תחתיי, אינם נחשבים לו שיהיו ערבון ממש תחתיי לפטור אותי ממיתה לעולם, אלא שנתנו לו מַשכּוֹנות שהם בידיו.
כלומר כי בין כך ובין כך היו י״ג אלו סופם למות, והם בידיו של מלאך המוות. אלא שהקדימו לו הזמן, וע״כ אינם ערבון ופדיון לפטור אותו ממיתה לגמרי. אלא שהאריכו לו הזמן עד 22 שנים. עתה חברים, משום שראה הקב״ה שאתם צדיקי אמת, קרה הנס לעיניכם.