387. דבר זה של הפלשתי לא מתיישב, וצריך לעיין בו. פלשתי זה היה קרוב לייחוסו של דוד, ובנה של עורפה היה. וזהו שכתוב, ממערכות פלשתים, אל תקרא ממערכות, אלא ממערות פלשתים, שעשה לאימו כמו מערה זו. וכיוון שכתוב, ויקלל הפלשתי את דוד באלקיו. הסתכל בו דוד בעין רע. ובכל מקום שדוד היה מסתכל בעין רע, כל מיני צרעת היו נמשכים מעיניו של דוד. וכך היה ביואב. כיוון שהסתכל בו דוד בעין רע, כתוב, ואל ייכרת מבית יואב זב ומצורע.
388. וכאן בפלשתי הזה, כיוון שקילל את השם, הסתכל בו דוד בעין רע, וראה במצחו שהצטרע, מיד כתוב, ותִטבע האבן במצחו, כי התדבקה הצרעת במצחו. והכול היה מחמת השתקעות עין הרע של צרעת במצחו, שהשתקעה האבן ממש במצחו. הרי ודאי שמצורע היה.
389. בלעם הרשע הפושע, העין שלו הייתה בהיפוך מעינו של דוד. עינו של דוד הייתה מרוקמת בכל מיני צבעים, לא הייתה עין בעולם יפת מראה כעינו של דוד. כל הצבעים שבעולם היו נוצצים בה, והכול באהבה למי שיָרֵא חטא, כמ"ש, יְרֵאיך יִרְאוני וישמָחו. שהיו שמחים כשרואים אותו, וכל אלו הרשעים היו יראים מפניו.
390. אבל עינו של בלעם הרשע, הייתה עין רעה מכל וכל, בכל מקום שהיה מסתכל היה מכלה אותו כשלהבת. כי אין עין רעה בעולם, כמו עינו של אותו רשע, שהיא בהיפוך מעינו של דוד.
391. על גילוי עריות, מאין לנו שלוקים בצרעת? שכתוב בגילוי עריות, ושִׂיפַּח ה׳ קודקוד בנות ציון. וכתוב בצרעת , ולַשְׂאֵת ולספחת. כמו ששם צרעת אף כאן צרעת.
על הגנֵבה, מאין לנו שלוקים בצרעת? שכתוב, הוצֵאתיה נאום ה׳ צבאות ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לַשׁקר, ולָנֶה בתוך ביתו וכִילַתוּ ואת עציו ואת אבניו. איזה דבר הוא שמכלה עצים ואבנים? זו צרעת. כמ"ש, ונָתַץ את הבית את אבניו ואת עציו.
392. על לשון הרע, מאין לנו שלוקים בצרעת? שכתוב, ותדבר מרים ואהרון במשה. וכתוב, וייפֶן אהרון אל מרים והנה מצורעת.
על עדות שקר, מאין לנו שלוקים בצרעת? כי משום שהעידו ישראל שקר, ואמרו, אלה אלוהיך ישראל, בקול חזק, כמ"ש, קול מלחמה במחנה, משום זה כתוב, וִישַׁלחוּ מן המחנה כל צָרוּע וכל זָב.
393. על דיין המקלקל דין, מאין לנו שלוקים בצרעת? שכתוב, כאֱכוֹל קש לשון אש, שורשם כַּמָק יהיה ופִרְחָם כָּאבק יעלה, כי מאסו את תורת ה׳. ואין פרחם, אלא צרעת, כמ"ש, ואם פָּרוֹח תִפרח הצרעת.
על שנכנס בתחום חברו, מאין לנו שלוקים בצרעת? מ עוזיהו, שנכנס בתחום של כהונה. שכתוב, והצרעת זרחה במצחו.
ועל המשלח מדונים בין אחים, מאין לנו שלוקים בצרעת? כי כתוב, ויְנַגַע ה׳ את פרעה, משום שהוא שלח מדונים בין אברהם ושרה.
ועל עין הרע, מאין לנו? שעין רע של דוד היה מכה בצרעת לאותם שאינם יראי ה׳. הרי שעין רע מביא צרעת. והכול היה בו באותו רשע בלעם.
394. כתוב, פְּתוֹרה אשר על הנהר ארץ בני עמו. על הנהר, שנתן עין הרע על אותו נהר העומד בישראל, שהוא יסוד דז״א. כמ"ש, הנני נוטה אליה כנהר שלום. ובלעם בא בפתורה ההיא, מלכות דס״א, והיה מתגרה בהם. היה מתגרה בישראל המקבלים מהנהר, שהיה רוצה להמשיך השפע מהנהר, אל המלכות שלו, שנקראת פתורה. פתורה, אשר נלחמת על הנהר, להמשיך אותו לצד שלה.
395. ודאי כל אלו הדברים היו בבלעם. אבל גילוי עריות, מאין לנו שהיה בבלעם? כי כתוב, הן הֵנה היו לבני ישראל בדבר בלעם, לִמְסור מַעַל בה׳ על דבר פְּעוֹר. הרי כאן עבודה זרה, של פעור, ועריות, של כּוֹזְבּי בת צוּר.
עדות שקר, מאין לנו שהיה בבלעם? כי כתוב, ויודע דעת עליון. והוא אפילו דעת בהמתו לא היה יודע. שלא ידע למה נטתה אתונו מהדרך.
קלקל את הדין, מאין לנו שהיה בבלעם? כי כתוב, לך אִיע ָצך. שזה עומד ותלוי בדין אם יזכו ישראל או לא, והוא נתן עצה רעה להזיק לישראל ונטה מהדין, שלא השגיח עליו. ויעץ רעות עליהם.
396. נכנס בתחום שאינו שלו, מאין לנו שהיה בבלעם? כי כתוב, וא ַעַל פר ואַיל במזבח. וכתוב, את שבעת המזבחות ערכתי. שהקרבת קורבנות שייכת לכוהנים, ולא לו.
משלח מדונים בין אחים. היה בו, כי שילח מדונים בין ישראל לאביהם שבשמיים.
לשון הרע, הייתה בו. כי לא היה בעולם בעל לשון הרע כמוהו. כי כל כוחו היה בפיו.
קללת השם הייתה בו, כמ"ש, ואנוכי איקָרֶה כה. שפירושו שהיה רוצה לעקור את המלכות הנקראת כ"ה מישראל.
וכולם היו בו. עין הרע כמו שלמדנו. והכול על אותו הנהר של ישראל, יסוד דז״א, נתן עיניו להתגרות בו, להטות שפעו לצידו הרע. וכתוב, פְּתוֹרה אשר על הנהר ארץ בני עמו. האם איני יודע שארץ בני עמו היא? אלא זהו סוד, שכל בני עמו היו דבוקים בו.