397. כתוב, אל תִלחם את לֶחם רַע עין. זהו בלעם, שהיה רע עין, ובירך את ישראל. ואל תִתְאָו למטעמותיו, זהו בלק, שהקב״ה לא רצה אלו העולות שהעלה לפניו.
398. בשעה שבלק ראה, כי סִיחון ועוֹג נהרגו וארצם נלקחה, ראה בחכמה שלו, שהוא וחמישה עליונים של מדיין ועַמו נופלים בידי ישראל. ראה ולא ידע בבירור. וע"כ הקדים אל בלעם, שכוחו בפיו, לברך ולקלל, כמו ישראל שכוחם בפיהם.
399. ואפילו בלעם היה מתועב יותר מבלק, ואותה ידיעה שהיה יודע, היה יודע רק בלילה. משום שאלו הספירות התחתונות והחמורים של הקליפה, אינם נמצאים אלא באשמורת ראשונה של הלילה. ובאשמורת ראשונה החמור נוער. וע״כ היה לו אתון של הצד ההוא, שיתחברו החמורים עימה בתחילת הלילה.