416. באו לפני רבי שמעון. אמר להם, מה אנוֹש כי תזכרנו. פסוק זה ממוני העולם אמרו אותו, בשעה שעלה ברצונו של הקב״ה לברוא האדם. אז, קרא לכיתות כיתות של מלאכי השרת והושיב אותם לפניו. אמר להם, אני רוצה לברוא אדם. אמרו לפניו, ואדם בִּיקָר בל ילין. הושיט הקב״ה אצבע שלו ושרף אותם.
הושיב כיתות אחרות לפניו. אמר להם, אני רוצה לברוא אדם. אמרו לפניו, מה אנוש כי תזכרנו. מה מעשיו של אדם זה? אמר להם, אני רוצה לברוא אדם, שיהיה בצלם שלנו, וחכמתו תהיה למעלה מחכמתכם.
417. כיוון שברא את האדם, וחטא, ויצא בפסק דינו לפניו, באו עזא ועזאל. אמרו לפניו, פתחון פה יש לנו אליך, הרי האדם שעשית, חטא לפניך. אמר להם, אם הייתם נמצאים אצלם, הייתם יותר גרועים ממנו. והפיל אותם מהמדרגה הקדושה שלהם מהשמיים.
418. אמר רבי שמעון, עתה אחזור אל השאלה שלכם, שבלעם אמר, נופל וגלוי עיניים. אם נאמר שלא היה כן, אלא בשבח היה משבח עצמו, איך יכתוב הקב״ה דבר שקר בתורה? ואם דבר אמת הוא, איך ישתבח אותו רשע במדרגה עליונה על כל נביאי האמונה? ועוד, הרי הקדושה שלמעלה אינה שורה אלא במקום הראוי לה, ולא בטמא הזה.
419. עתה אחזור לדבר הראשון, אחר שהפיל הקב״ה את עזא ועזאל ממקום קדוש שלהם, טעו אחר נשות העולם, והטעו העולם. כאן יש להסתכל, והרי כתוב, עושה מלאכיו רוחות. והרי אלו, מלאכים היו. ואיך היו יכולים להתקיים בארץ?
אלא כל אלו מלאכים שלמעלה, אינם עומדים ואינם יכולים לעמוד, אלא רק באור העליון המאיר להם ומקיים אותם. ואם נפסק מהם אותו אור שלמעלה, אינם יכולים לעמוד. כש"כ אלו המלאכים, שהפיל אותם הקב״ה והפסיק מהם אותו אור שלמעלה, השתנה זיוום. וע״כ, כשירדו, ושלט בהם אוויר העולם, השתנו למדרגה אחרת.
420. המן, שהיה יורד לישראל במדבר, אותו המן היה מהטל שלמעלה, שהיה יורד מעתיק הסתום מכל הסתומים, כתר. וכשהיה יורד, היה אורו מאיר בכל העולמות, וממנו ניזון שדה תפוחים, המלכות, והמלאכים העליונים. וכשהיה המן יורד למטה ושלט בו אוויר העולם, נגלד והשתנה זיוו, ולא היה זיוו אלא כמ"ש, והמן כִּזְרַע גד הוא. ולא יותר. וכש"כ המלאכים, שהפיל הקב״ה, כיוון שירדו ושלט בהם האוויר, השתנו מאותה המדרגה הראשונה שהיו בה.
421. מה עשה הקב״ה? ראה שעזא ועזאל מטעים העולם, קשר אותם בשלשלאות של ברזל בהרי חושך. באיזה מקום יושבים? בעמק ההרים. הושיב את עזא והשליך חושך בפניו. משום שבאותה שעה שקשר אותם הקב״ה, התקיף והרגיז כלפי מעלה. וע"כ הקב״ה הפיל אותו בעומק עד צווארו, וזרק חושך בפניו. עזאל, שלא התקיף, הושיב אותו אצל עזא, והאיר לו החושך.
422. ובני העולם שיודעים מקומם של עזא ועזאל, באים אליהם. והם מלמדים בני אדם כשפים ונחשים וקסמים. ואלו הרי חושך נקראים הרי קדם, משום שהחושך קדם לאור, ומשום זה הרי חושך נקראים הררי קדם. ולבן ובלעם למדו מהם כשפים. וזהו שאמר בלעם, מן ארם יַנְחני בלק מלך מואב, מהררי קדם.
עזא ועזאל היה קטרוגם על אדה"ר יותר מכל המלאכים. עזא ועזאל הם מאחוריים דאו״א, ג״ר דחכמה, ששימשו בנקודים. וכיוון שמנעו האדם מתשובה, הפיל אותם לארץ להרי חושך וקשר אותם בשלשלאות של ברזל, בקליפה שנקראת ברזל.
עזא ועזאל הם זכר ונקבה. עזא, זכר, התקיף בעת שקשרו אותו, שרצה למשוך החכמה מלמעלה למטה ולבטל אותה הקליפה שקשרה אותו. וכיוון שהתקיף, הפיל הקב״ה חושך בפניו, ושלטו עליו ב׳ קליפות:
א. השלשלאות של ברזל,
ב. החושך.
אבל עזאל, נקבה, לא עשה שום מעשה בעת ההיא, כי הנקבה היא קרקע עולם, ואין בה מעשה, וע״כ לא התקיף. והאיר לו הקב״ה את החושך.
423. בלעם היה משבח עצמו ממקום זה, ואמר, נאום שומע אִמרֵי אל. משום שעזא ועזאל אמרו לבני העולם, מאלו הדברים העליונים, שהיו יודעים מִתחילה, מהעת שבה היו למעלה בשמיים. והיו מספרים מהעולם הקדוש, שהיו בו. כמ״ש, שומע אמרי אל. לא כתוב, שומע קול אל, אלא אמרי אל, שהם אלו אמירות, שאמרו עזא ועזאל מן אל. כמו, מי שבא משמיעת שיעור בבית המדרש, ושואלים אותו, מאין אתה בא. ואמר, מלשמוע דברי המלך הקדוש. כך הוא נאום שומע אמרי אל. ויודע דעת עליון, שהיה יודע השעה שהדין תלוי בעולם, ומכוון השעה בכשפיו.
424. אשר מַחזה שד"י יחזה, נופל וגלוי עיניים. מחזה שד"י אלו הם נופל וגלוי עיניים, ואלו הם עזא ועזאל. נופל זהו עזא. ונקרא נופל, משום שהעמיק אותו הקב״ה בעומק החושך ויושב בעומק עד עורפו. וחושך נזרק בפניו. וע״כ נקרא נופל, שנפל פעם אחת מהשמיים, ונפל פעם אחרת אח״כ בעומק החושך. עזאל הוא גלוי עיניים. כי לא נזרק עליו חושך, משום שלא התקיף ולא הרגיז כאותו שלמעלה, עזא. ובלעם קרא להם מַחזה שד"י, שהם נופל וגלוי עיניים.
425. בעת ההיא לא נשאר בעולם מי שיימצא אצל עזא ועזאל חוץ מבלעם, ובכל יום היה נסתם עימהם באלו ההרים. כמ״ש, ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם. מהררי קדם ודאי, ולא מארץ בני קדם. כלומר, מהרי חושך.
426. אמר רבי שמעון, כמה פעמים אמרתי דבר זה, והחברים אינם מסתכלים. כי הקב״ה אינו משרה שכינתו אלא במקום קדוש, במקום הראוי לשרות עליו. וכן הקב״ה מכריז ואומר, לא יימצא בך מעביר בנו ובתו באש, קוסם קסמים. והוא, בלעם, בא להתערב ביניהם. אלא אשרי חלקם של ישראל, שהקב״ה קידש אותם לשרות ביניהם, כמ"ש, כי ה׳ אלקיך מתהלך בקֶרב מַחנֶך .
ומשום שהוא מתהלך בקרב מחנך, כתוב, והיה מַחנֶיךָ קדוש. וכתוב, והְייתם קדוֹשים. וכתוב, אל תיטמאו בכל אלה. וכתוב, ואקוּץ בם. כי איני יכול להתקרב אליהם, והם משרים אותי לחוץ. אשרי חלקם של ישראל, ואשרי חלקם של הנביאים הנאמנים הקדושים, שהם קדושים, ויש להם חלק להשתמש בקדושה עליונה.