אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת בלק / ותֵרֶא האתון את מלאך ה׳

427. ותֵרֶא האתון את מלאך ה׳ ניצב בדרך וחרבו שלופה בידו.בדרך, בדרך שהיה שקוע בתוכו, דרך הכשפים והקסמים. וחרבו שלופה בידו. אם יצא כנגד האתון, למה צריך חרב? ואם יצא כנגד בלעם, למה ראתה אתונו והוא לא ראה אותו? אלא הזדמן לכל, בין לאתון ובין לבלעם.

המלאך הזדמן כנגד האתון להוציא אותה מהדרך שנטענה בה, כלומר הכשפים והקסמים שניתנו על האתון. הוציא אותה ברחמים. והזדמן כנגד בלעם, להעניש אותו על שהוא היה רוצה ללכת ברשותו עצמו, ולא ברשות שלמעלה.

428. אם דבריו של בלעם היו באים מצד הספירות התחתונות, ולא מצד אחר, למה כתוב, ויבוא אלקים אל בלעם, וכן, ואך את הדבר אשר אדבר אליך? אלא שאלקים כאן כולם היו מלאך, וההוא בא מצד דין קשה, שבו אחוזים הכוח והעוז של אלו הכתרים התחתונים, שבלעם היה משתמש בהם. משום זה כתוב, ויבוא אלקים אל בלעם, ויאמר אלקים אל בלעם. כי לפעמים נקרא מלאך בשם העליון.

429. ותֵט האתון מן הדרך. שנטתה מאותה הדרך, שהייתה עמוסה מצד דין קשה כנגד ישראל. ובמה ראה בלעם, שהיא נטתה מהדרך ההיא? אפילו בדרך רצה להזיק לישראל, בכוח אתונו. וכיוון שלא עלה בידו, כתוב, ויַך את האתון במקל, שהעמיס עליה והלביש אותה בכוחות דין קשה וחזק במקל, שהוא דין קשה וחזק.

430. כמה חזקה הייתה החכמה של אותו רשע, והתשוקה שלו להזיק את ישראל, כי הוא השגיח לצאת מרשות של מעלה, המונעת ממנו את זאת, מחמת תשוקתו להתכבד ולהזיק לישראל.

431. ויעמוד מלאך ה׳ במשעול הכרמים. בתחילה כתוב, ותט האתון מן הדרך ותלך בשדה, בדרך ישר מצד השדה, המלכות, ונטתה ממה שהיה בה, מדרך הכשפים שהעמיס עליה בלעם. ויך בלעם את האתון לְהטוֹתה הדרך, להטותה מהדרך של שדה, המלכות דקדושה, אל הדרך שלו, של הכשפים. בין המלאך ובין בלעם הייתה האתון בצרה. אח״כ כשראה בלעם, שאינו יכול להטות אותה מדרך השדה, אז, ויך את האתון במקל, בדין קשה.

432. כמה יש לנו להסתכל בדברי תורה, אלו הפסוקים רמוזים בחכמה עליונה. האם בחינם יצא המלאך הזה, להראות לאתון אחת, או לעמוד בין כרמים כנגדה, פעם כאן ופעם כאן? אלא הכול סוד עליון ובכל רצה הקב״ה, כדי להגן על ישראל, ולא ישלטו בהם המינים הרעים, משום שהם חלק הקב״ה.

433. ויעמוד מלאך ה׳ במשעול הכרמים. כשהמלכות מתעטרת מצד אמא, יוצאים בעטרה שלה 1500 צדדים חקוקים בתכשיטיה. וכשהמלכות רוצה להזדווג עם המלך, ז״א, היא מתעטרת בעטרה אחת של ארבעה צבעים. אלו הצבעים מתלהטים בארבעה צדדי העולם, כל צבע וצבע לוהט ג"פ באותו הצד שלו, שהם י״ב (12) גבולים חקוקים. ובאים ונכללים בי״ב אחרים.

הזוהר מבאר כאן מהו משעול הכרמים. והתמצית שנוטלים האומות וכל החיצוניים משביל דק זה, הנקרא משעול הכרמים. לפיכך הוא מקדים לבאר העטרות הגדולות של ז״א ומלכות, והשפעתן הרחבה, שמגיעה רק לישראל. ואח״כ מבאר אשר תמצית מההשפעה הגדולה הזו מגיעה דרך משעול הכרמים לאומות ולחיצוניים. ויעמוד מלאך ה׳ במשעול הכרמים, שסָתם מפניהם גם השביל הדק ההוא.

ותחילה מבאר ב׳ העטרות של המלכות, עטרה אחת, מה שמקבלת מאמא עילאה, ועטרה שנייה, מה שמקבלת מזיווגה עם ז״א.

ונודע שתחילה מקבלת המלכות מקו שמאל דאמא חכמה בלי חסדים. כי קו הימין מקבל ז״א. ונבחן אז, שז״א לוקח ספירה וחצי מימין דאמא, חכמה וחצי דעת הימין, שניהם רק חסדים. והמלכות מקבלת ספירה וחצי משמאל דאמא, בינה וחצי דעת השמאלי.

לכן כשהמלכות מתעטרת מצד אמא, שמקבלת לא מז״א אלא משמאל דאמא, יוצאים בעטרה שלה 1500 צדדים חקוקים בתכשיטיה. עטרה, פירושה הג״ר שלה, אבל אינה מקבלת כל הג״ר, 3000, אלא ספירה וחצי, בינה וחצי השמאלי דדעת, 1500 . והם חקוקים בתכשיטיה, בעטרה שלה.

העטרה שהמלכות מקבלת מאמא, כולה משמאל. ומז״א מקבלת עטרה שבה כל ג׳ הקווים. ולכן שכשהמלכות רוצה להזדווג עם המלך, ז״א, ולקבל ממנו שפעו, היא מקבלת מזיווגה עם ז״א עטרה אחת, שיש בה ד׳ צבעים, המתלהטים בארבעה צדדי העולם, חו״ג תו״מ: חסד לבן, גבורה אדום, ת״ת ירוק, מלכות שחור. וכן נקראים, דרום צפון מזרח ומערב. כל צבע וצבע לוהט ג"פ באותו הצד שלו, בג׳ קווים, ימין שמאל אמצע.

ונמצא, שיש כאן י״ב מיני אורות, חו״ג תו״מ, שבכל אחד מהם ג׳ קווים, שהם י״ב גבולים שבמלכות, ונכנסים ונכללים בי״ב גבולי אלכסון שבז״א, שהם ג״כ אותם חו״ג תו״מ שבכל אחד מהם ג׳ קווים. וכשהם בזיווג, נכללים י״ב דמלכות מי״ב דז״א. ויש בעטרה של המלכות רת"ס.

434. בראש העטרה יש ד׳ שורות לד׳ צדדים, צפון דרום מזרח מערב, שהם שורות של מִגְדְלוֹת. כמ"ש, מגדלות מֶרקָחים. על כל מגדל ג׳ פתחים, משובצים באבנים טובות מכל צד, עטרה זו מאירה בדילוגים של אופיר, בשביל כבוד המלך.

גילוי החכמה שבמלכות נקרא מגדל. כי החכמה היא הגדלות. בראש העטרה יש ד׳ שורות מגדלות לד׳ צדדים, חו״ב תו״מ שבדעת. ואינם מאירים אלא בג׳ קווים, וע״כ נקראים ג׳ פתחים לכל מגדל, כי זולת ג׳ הקווים אין המגדל מאיר כלום. שאין המגדל מאיר, זולת שנכלל ממור, מלבונה ומכל אבקת רוכל, שהם ג׳ הקווים. מור שמאל, לבונה ימין, מכל אבקת רוכל קו האמצעי. וההתכללות הזאת נקראת מֶרקָחים.

ואין המלכות חוזרת למצב פב"פ עם ז״א, מטרם שהתמעטה עד לנקודה תחת היסוד. וחזרה זו לנקודה היא טיפת דם כחרדל, הנקראת כתם. ואח"כ כשחוזרת ונבנית לפָנים, צריכים לטהר המלכות מהכתם הזה, מטעם כבוד המלך. ולכן נאמר, עטרה זו מאירה בדילוגים של אופיר, בשביל כבוד המלך. כי ע״י דילוג של עטרה זו בכללותה על ג׳ הקווים, שמדלגת מימין לשמאל, ומשמאל לאמצע, ומאמצע לימין, הרי ע"י זה נמשכת הארת החכמה מלובשת בחסדים מרובים, שהארתה גדולה מאוד.

וע״כ היא מפרה ומשביתה את הכתם הזה. כמ"ש, אוקיר אנוֹש מפז, ואדם מכֶּתם אופיר. כי אחר שהמלכות קיבלה כתם אופיר זה, היא משפיעה אותו לאדם. ואז נאמר על האדם, אוקיר אנוש מפז.

435. תחת העטרה תלויים מסביב פעמוני זהב ורימון אחד. בתוך הרימון אלף פעמונים, כל פעמון מהם לוהט באדום ובלבן. הרימון מתחלק לארבעה פלחים, ועומד פתוח, שיירָאו ממנו הפעמונים. 325 פעמונים לכל צד, עד שמתלהטים ד׳ רוחות העולם ממראה של כל פלח. והם נקראים פלח הרימון.

הזוהר מבאר הסוף של העטרה דמלכות, הכלים דאחוריים שלה. בהיותה פב״פ עם ז״א אין החכמה נגלית אלא בכלים דאחוריים שלה. וכללות הכלים דאחוריים נקראת רימון, כמ"ש, כפלח הרימון רקתךְ, שאפילו הריקים שבך, הכלים דאחוריים, הנבחנים כריקים כלפי הכלים דפָנים, מלאים מצוות כרימון, מלאים אורות.

כלומר, כשהם מתחברים בכלים דפנים ותלויים בהם, אז הם מקבלים ג״כ הארת ג׳ קווים מכלים דפנים. ואז מתחלקות ההארות לימין ולשמאל ולי״ב (12), הנקראים פעמונים. כללות הפעמונים נקראת רימון, מפני שהארתו מתרוממת מלמטה למעלה.

תחת העטרה תלויים מסביב פעמוני זהב, הכלים דאחוריים, שבהם מתגלה החכמה. בשעה שתלויים ומחוברים מסביב לכלים דפנים שבעטרה, נקראים פעמוני זהב. ומתפרשׂים לימין ולשמאל, לחסדים ולחכמה.

ונכללים כולם ברימון אחד, כי עיקר השם של הכלים דאחוריים הוא רימון. אלא ההארות שמקבל מחמת חיבורו בכלים דפנים מימין ומשמאל, נקראים פעמוני זהב.

בתוך הרימון אלף פעמונים, המאירים בהארת החכמה, המכונה אלף. כל פעמון מאיר באדום, שמאל, חכמה. ומאיר בלבן, ימין, חסדים. שהשיגו זה מכוח חיבורם עם הכלים דפנים. אבל משורשם, מטרם שהתחברו עם הכלים דפנים, לא היה בהם אלא חכמה בלי חסדים, שמאל בלי ימין, גוון אדום בלבד. ועוד הם מקבלים מכלים דפנים י״ב גבולים, ועם הכולל הם י״ג (13).

הרימון מתחלק לארבעה פלחים, ע״פ ד׳ בחינות חו״ב תו״מ שבו. ועומד פתוח, שיירָאו ממנו הפעמונים, שהפעמונים מאירים מכל פלח מד׳ הפלחים שבו. בכל צד מד׳ צדדים שבכל פלח, מאירים 325 פעמונים, שהם ד״פ 325, שהם 1300, שהם י״ב גבולים עם אחד הכולל אותם. עד שמתלהטים ד׳ רוחות העולם, חו״ב תו״מ, שבכל אחד 325 פעמונים, ממראה של כל פלח. שכל פלח מד׳ פלחי הרימון מקבל הארת י״ג אלו. וזהו שכתוב, כפלח הרימון רקתך.

436. ארבעה גלגלים שבארבעת הפלחים של הרימון, לוקחים ע״י גלגול את העטרה. וכשלוקחים אותה הם מזדקפים למעלה, עד שמגיעים לגלגל הפלח העליון, הנוהם יום ולילה. אז מתחברים כל אלו הפלחים ולוקחים את העטרה וזוקפים אותה. והקול של אלו הגלגלים נשמע בכל הרקיעים. לקול נעימות זה, רועשים כל צבאות השמיים, וכולם שואלים זה לזה, עד שכולם אומרים, ברוך כבוד ה׳ ממקומו.

העטרה, הג״ר של המלכות, נישאת, מתגלה, ע"י ד׳ פלחי הרימון, ד׳ כלים דאחוריים, הממשיכים החכמה, אשר החכמה היא עיקר הג״ר שבה. וע״כ יש עטרה ויש נושאי העטרה, שהם פלחי הרימון. ואין החכמה נגלית אלא ע"י גלגול בג׳ מקומות, ג׳ קווים. ונגלית בשעת הגלגול, הנסיעה.

לפיכך צריכים גלגלים, להעביר האור מקו לקו עד המלכות. ואלו הגלגלים הם הדינים דמלכות עם הדינים, המכונים ג׳ זריעות, שבג׳ נקודות חולם שורוק חיריק. כי הדינים שבכל קו מעבירים האור שבו לקו האחר.

כי בקו ימין, חולם, יש דינים מעליית המלכות לבינה, הגורמים קטנות, ע״כ דין זה דוחף האור ומעביר אותו לקו שמאל, שורוק. והדינים שבקו שמאל, ששם חושך אש קיפאון, שאינם נותנים את החכמה להאיר, דוחפים האור ומעבירים אותו לקו האמצעי, ששם תיקון ייחוד הקווים, שאור החכמה מתלבש בחסדים, שאז יכולה החכמה להאיר בכל שלמותה והדרה. והדינים שבקו האמצעי, מסך דחיריק, שאינם נותנים בו מקום גילוי אל אור החכמה. ע״כ דינים אלו דקו האמצעי דוחפים ומעבירים האור אל המלכות, ששם מקום הגילוי של החכמה.

ובמלכות עצמה מתגלגלים הקווים מחדש, ע״י אותם הגלגלים, ומגלים החכמה, והדינים שבה מקשרים אותה עם החסדים. ובזה מובן הצורך לג׳ בחינות:

א. הם עצם המוחין, הנקראים עטרה, שנבחנים בראש ובתוך.

ב. נושאי המוחין, שהם הכלים דאחוריים, הנקראים פלחי הרימון, שרק הם ראויים להמשיך גילוי החכמה, ולולא הם לא הייתה נגלית העטרה, שהעיקר שבה הוא החכמה. וע״כ נבחנים פלחי הרימון, כזוקפים את העטרה, כי קומה זקופה מורה על אור החכמה.

ג. הגלגלים, הדינים שבכלים דאחוריים, שעליהם מתגלגל אור העטרה ממקום למקום, מקו לקו עד המלכות, וכן במלכות עצמה.

ארבעת הגלגלים, ד׳ מיני דינים, שיש בארבעת הפלחים, שהם ג׳ קווים ומלכות המקבלת אותם, לוקחים ע״י גלגול את העטרה. העטרה מתגלגלת עליהם ממקום למקום, שע"י זה נשלמת העטרה בכל התכשיטים שבה. והנה כל זה שנאמר בעטרה ובפלחי הרימון ובגלגלים, נוהג רק בזמן הזיווג עם ז״א, וב׳ הארות מאיר אז ז״א אל המלכות:

א. משמאל, אור החכמה, משמאל דאמא, כמ"ש, שמאלו תחת לראשי.

ב. אחר שנגמרה הארה זו, אז מאיר לה ז״א מימין, אור החסדים, כמ"ש, וימינו תחבקני.

בתחילה, כשהגלגלים מתחילים לשאת את העטרה, הם זוקפים קומתם למעלה, שממשיכים חכמה, המכונה קומה זקופה, ההארה הראשונה דז״א, כמ"ש, שמאלו תחת לראשי. עד שמגיעים לגלגל הפלח העליון, הנוהם יום ולילה, שהוא פלח הרימון, ימין, חסד, שאין לו הפסק, ההארה השנייה דז״א, כמ"ש, וימינו תחבקני.

אז מתחברים כל אלו הפלחים, שהחכמה דשמאל מתלבשת בחסדים דימין, ושניהם בקו האמצעי, ושלושתם במלכות. ואז בחיבורם יחד לוקחים העטרה וזוקפים אותה, שמגלים בה הקומה הזקופה, הארת החכמה בכל שלמותה והדרה.

הגלגלים הם הדינים שבד׳ מקומות, שעליהם האור נדחף ומתגלגל ממקום למקום עד שנשלם. והקול של אלו הגלגלים, כוח הדינים, הנקראים גלגלים, נשמע בכל הרקיעים, כלומר, שפעולות הדינים מתקבלות בכל המדרגות.

לקול נעימות זה, המושפע מהם מעת גלגולם, רועשים כל צבאות השמיים, וכולם שואלים זה לזה, שמחמת גילוי הדינים שבכל קו, הם שואלים, איה מקום כבודו. עד שנשלם הגלגול ומתגלה מקום הכבוד, עד שכולם אומרים, ברוך כבוד ה׳ ממקומו. כי התגלה מקום הכבוד, המלכות.

437. כאשר המלך, ז״א, מזדווג במטרוניתא, המלכות, עולה עטרה זו ומתיישבת בראש המלכות. שכל הפעולות האמורות הן רק בעת זיווג ז״א עם המלכות. אז גם יורדת עטרה אחת עליונה לז״א, משובצת מסביב לה בכל אבן טובה, ובכפתור וָפרח. בשישה גלגלים היא באה, לשישה קצוות העולם, שש כנפי הנשר נושאות אותה. חמישים ענבים מסביב לעטרה, שחקקה בה אמא עילאה, בינה, משובצים באבן טובה, שצבעיה לבן אדום ירוק שחור תכלת ארגמן. 613 אורות מכל צד.

438. 1600 מגדלות לכל צד. וכל מגדל עשוי טורים קבועים, פורחים למעלה ומושפעים משולחן אמא עילאה, בינה, משמן המשחה שלה. אז משפיעה אמא עילאה בלחש מתנות עליונות ושולחת וקובעת אותן בעטרה. אח״כ משפיעה נחלי שמן המשחה הקדוש על ראש המלך, ז"א, ומראשו יורד השמן הטוב העליון על זקנו המכובד, ומשם נוזל על לבושי המלך. כמ״ש, כשמן הטוב על הראש, יורד על הזקָן זְקן אהרון, שיורד על פי מידותיו.

בטרם זיווג ז״א עם המלכות, אין בז״א אלא חסדים בלבד. ואין בו הארת החכמה, אלא בשעה שז״א מזדווג עם המלכות, שבה מקום גילוי החכמה, ואז הוא נכלל מחכמה שבמלכות, ויורדת אליו עטרה מאמא, הנכללת גם מחכמה. כמ"ש, אשת חיל עטרת בעלה, שע"י המלכות, אשת ז״א, קונה ז״א העטרה השלמה שלו.

כאשר המלך, ז״א, מזדווג במטרוניתא, במלכות, עולה עטרה זו ומתיישבת בראש המלכות. ואחר שהמלכות מקבלת העטרה שלה, שעיקרה היא חכמה, נכלל גם ז״א מהחכמה שלה, וקונה גם הוא העטרה שלו. שאז יורדת גם לז״א העטרה העליונה. משובצת מסביב לה בכל אבן טובה, ובכפתור וָפרח.

המלכות נקראת אבן טובה, והעטרה משובצת מכל אבן טובה, שהיא הארת החכמה של המלכות, הנכללת בה. כפתור הוא ימין, חסדים, המרומזים בכפתור. פרח הוא שמאל, חכמה, המרומזת בפרח. משום שהחכמה באה לו רק בדרך התכללות מהמלכות, ע״כ נבחנת שמאירה מסביב לעטרה.

הגלגלים הם הדינים המיוחדים שבכל קו, מעבירי האור מקו לקו. ומחשיב כאן שישה גלגלים, כנגד שישה קצוות העולם חג״ת נה״י. ג׳ גלגלים לג' קווים שמחזה ולמעלה, הנקראים חג״ת, וג׳ גלגלים לג׳ קווים שמחזה ולמטה, הנקראים נה״י. כי ז״א כולל תמיד ו״ק.

העטרה, שש כנפי הנשר נושאות אותה, כי קו האמצעי הוא נשר, ויש לו שש כנפיים כנגד ו"ק, שמכסים בו החכמה, שלא תאיר, אלא בקו האמצעי, מלמטה למעלה. התיקון של כנפי הנשר הוא עיקר הלוקח והנושא של העטרה, המוחין שמקבל מאמא, כי מתוך שעשה תיקון זה באמא, יצאו ג״ר באמא, וגם ז״א קנה אותם.ע״כ כנפי הנשר הן עיקר לוקחי העטרה, שזולתן לא הייתה עטרה זו במציאות.

עתה מפרש הזוהר ההארות שבעצם העטרה. ותחילה מפרש הארות חמישים שערי בינה, שמקבלת מאמא. חמישים ענבים מסביב לעטרה, שחקקה בה אמא עילאה, שהם חמישים שערי בינה. משובצות באבן טובה, שבה שישה צבעים, לבן אדום ירוק, שהם חג״ת, ובמלכות יש ג׳ צבעים, שהם שחור תכלת וארגמן.

עוד יש תרי״ג (613) אורות בכל צד מד׳ צדדי העטרה, חג״ת נה״י, שהם 600, מפני שנמשכים מבינה שספירותיה מאות. ובהם מאירות הארות י״ב (12) גבולים, ג׳ קווים, שבכל קו חו״ב תו״מ, ואחד הכולל אותם, הם י״ג (13).

אח״ז מפרש הראש של העטרה. ואומר, 1600 מגדלות לכל צד, שהם ספירה וחצי דימין של הג״ר, כי הג״ר הם 3000 . וספירה וחצי, חכמה וחצי דעת הימני הם 1600, כי חכמה היא אלף. וחצי דעת הימני יש בו ו"ס חג״ת נה״י, שהם 600.

ואלו המגדלות עולים למעלה לבינה לצד ימין שבה לקבל חסדים. וכל מגדל עשוי טורים קבועים, שמוקף בבתים מהתכללות המלכות בו. ומושפעים משולחן אמא עילאה, משמן המשחה שלה. החסדים דאמא נקראים שמן המשחה. אז משפיעה אמא עילאה בלחש, כי החסדים נמשכים בלחש, בלי השמעת קול, המורה על חכמה דשמאל, כמו אצל הפעמונים.וחסדים אלו יורדים בג׳ מקומות הדינים שבז״א, שהם שערות ראש ושערות דיקנא ולבושים.

439. אחר שהעטרה קיבלה כל האורות, חזרה העטרה, ואמא עילאה מעטרת לז״א בעטרה הזו, ופורשת על ז״א ועל המלכות בעטרה ההיא החסדים המלבישים החכמה, המכונים לבושי כבוד. אז הקול נשמע בכל העולמות, צְאֶנה ורְאֶינה בנות ציון במלך שלמה, בעטרה שעיטרה לו אימו ביום חתונתו.המלך שלמה הוא ז״א, אימו היא בינה.

אז היא שמחה בכל בני המלך, שהם כל אלו הבאים מצד ישראל. כי אינם מתחברים עם זיווג ז״א ומלכות, שאינם עומדים עימהם, חוץ מישראל, שהם בני הבית ומשמשים אותם, שהם מעלים מ"ן ע״י תורתם ותפילתם המעוררים אל הזיווג. לכן, הברכות היוצאות מזיווג ז״א ומלכות הן של ישראל.

440. וישראל לוקחים הכול, כל הברכות היוצאות מהארת הזיווג של ז״א ומלכות, ושולחים חלק מהן לשאר העמים, ומאותו החלק ניזונים כל שאר העמים. מבין צדדי חלקם של הממונים על שאר העמים, יוצא שביל אחד דק מאוד, שמשם נמשך חלקם של החיצוניים ואוה"ע,ומשם מתחלק לכמה צדדים. וזה שאנו קוראים לו תמצית, היוצאת מצד הארץ הקדושה, המלכות.

441. וע"כ, כל העולם שותה מתמצית של ארץ ישראל. שארץ ישראל היא מלכות. ובין למעלה ובין למטה, כל אלו שאר העמים עכו״ם, אינם ניזונים אלא מהתמצית ההיא. ואפילו הספירות התחתונות שותות מאותה התמצית. וזהו, במשעול הכרמים, שהוא שביל משׂרי שאר העמים המתברכים ממנו.

מזיווג ז״א ומלכות יוצאות הארות גדולות, מכוח ייחוד ג׳ הקווים, וישראל לוקחים הכול, משום שהם דבוקים בקו אמצעי. משא"כ אוה"ע וכל החיצוניים, הדבוקים בקו שמאל בלי ימין, אינם יכולים לקבל מהארות הזיווג הזה. אמנם כיוון שהארת הזיווג באה ע״י גלגול בג׳ קווים, ברגע שההארה מתגלגלת מימין לשמאל ועומדת בקו השמאל, אז נפתח צינור דק מהארת קו השמאל, שאותו צינור נקרא משעול הכרמים, שמשם יורדים החיוּת והמזון לחיצוניים מקו שמאל.

וע״כ כללות הארת כל הזיווג מקבלים ישראל, להיותם דבוקים בקו האמצעי, הכולל הכול, ומשום שהם העלו מ״ן וגרמו לזיווג הזה. אבל בהכרח שולחים חלק מהשפע לשאר העמים ולחיצוניים הדבוקים בקו שמאל בלבד, וזה בעת שהארת הזיווג מתגלגלת מימין לשמאל ועומדת רגע בקו השמאל. ושולחים אותו חלק, הנמשך מקו שמאל בגלגול, ומאותו החלק ניזונים כל שאר העמים, שיכולים ליהנות משהו ממקום אחר.

ויוצא שביל אחד דק מאוד, שמשם נמשך חלקם של החיצוניים ואוה"ע, שאותו הצינור הנפתח להם מקו שמאל הוא דק מאוד, מטעם היותו מטרם הייחוד בקו האמצעי. ומשם מושפעים כל חיותם ושפעם של החיצוניים ושאר העמים.

וזה שאנו קוראים לו תמצית, היוצאת מצד הארץ הקדושה, המלכות, כי המלכות מקבלת לתוכה כל הארת הזיווג עם ג׳ הקווים, שההארה מתגלגלת עליהם. ורק תמצית, חלק קטן מאותה הארה, מזמן שההארה מתגלגלת מימין לקו שמאל, זה משַׁלַחת המלכות, ארץ ישראל, לשאר העמים ולכל העולם כולו חוץ מישראל.

וע"כ, כל העולם שותה מתמצית של ארץ ישראל, כי רק ישראל נבחרו מכל העולם להידבק בקו האמצעי, וע״כ הם לוקחים כל הארת הזיווג, ושאר כל העולם רק תמצית, דרך שביל דק, הנקרא משעול הכרמים. שהוא שביל משׂרי שאר העמים המתברכים ממנו, כי שרי אוה"ע נקראים כרמים. ואותו שביל דק מקו שמאל, שהם מתברכים ממנו, נקרא משעול הכרמים.

442. כשראה אותו המלאך, אשר בלעם היטה את אתונו על שביל משעול הכרמים, כדי לקבל משם כוח לקלל את ישראל, כמ"ש, להטותה הדרך, הדרך של החיצוניים, משעול הכרמים, שמשם הם מקבלים כל שפעם. מיד, ויעמוד מלאך ה׳ במשעול הכרמים, לסתום השביל, שלא יוכלו להיעזר ממנו שאר העמים העכו״ם, ואלו הספירות התחתונות של החיצוניים.

משעול הכרמים, הוא כמ"ש, שׂמוּני נוטֵרה את הכרמים, כלומר לשמור ולברך בעת הגלות את שאר העמים, הנקראים כרמים. וישראל שהם כמ"ש, כרמי שלי, לא נטרתי. כי הם בגלות, ואינם מתברכים כראוי.

443. איך היה יכול המלאך לסתום השביל מפני החיצוניים, הרי הוא מוכרח להיפתח בעת הגלגול? אלא משום שהייתה לו עזרה, של הקב״ה וכנ"י, המלכות. ותורה עזרה לו, כמ"ש, מזה ומזה הם כתובים.

משעול הכרמים מוכרח להיפתח בגלגול, א"כ איך יכול המלאך לסתום אותו? כיוון שלאחר הגלגול, מאיר הקב״ה מצד אחד את החסדים המכוסים שלו, ומהצד השני אפילו כנ"י, המלכות, אינה מקבלת אחר הגלגול אלא רק חסדים בלבד, ובכוח זה התגבר המלאך על השביל וסתם אותו.

וזהו שכתוב, ויעמוד מלאך ה׳ במשעול הכרמים גדר מזה וגדר מזה, שמצד הימין מגדיר הקב״ה את הארת השביל שלא יאיר, ע״י חסדים מכוסים שלו. וזהו גדר מימין. ומצד השמאל מגדירה המלכות הארת השביל, ע״י נטייתה לימין, לחסדים שבז״א. ובכוח ב׳ גדרות אלו סתם המלאך את השביל. ולומדים ממה שכתוב בלוחות, שמזה ומזה הם כתובים, מפנים ומאחור, מפנים נכתבו בהארות ז״א, ומאחור בהארות המלכות.

444. בשעה ההיא כתוב, ותֵרֶא האתון את מלאך ה', ותילחץ אל הקיר. קיר, חומה המגנה, מגן, כוח המגן עליהם. ותלחץ את רגל בלעם אל הקיר. האתון לא נתנה לו עזרה כלל, אלא בצרתה שלחה אותו לאותו הקיר, השר המגן עליהם. אז, וַיוסף להכותה, בצד שמאל הזה.

445 . וַיוסף מלאך ה׳ עבוֹר, ויעמוד במקום צר אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל. בשעה ההיא סתם המלאך כל הדרכים וכל התמיכות, שלא תהיה נמצאת לה תמיכה מכל צד שבעולם. אז, ותִרבַּץ תחת בלעם. שלא מצאה אפילו מקום לרמוז על עזרה, כמו שרמזה מקודם לכן, שילך לבקש עזרה מהקיר. כשראה בלעם שאינו יכול, כתוב, וייחר אף בלעם ויך את האתון במקל, שהטעין אותה והלביש אותה בכוחות דין קשה וחזק.

446. ויפתח ה׳ את פי האתון, ותאמר לבלעם, מה עשיתי לך כי הִכִּיתַני זה שלוש רגָלים. אחד מהדברים שנבראו ערב שבת בין השמשות. צחקו מבלעם השרים שהיו עימו. וכשבאו לבלק, אמרו לו, וכי לשוטה הזה שלחת לקרוא? לא תמצא בו ממשות, ולא בדבריו. נמצא, שבאלו דברי האתון התבזה כבודו. אם לא אמרה האתון זה, לא עזב בלעם את שלו. אלא בדברי אתונו ידע שנשבר כוחו.

447. כתוב, ותפתח הארץ את פיה. וכתוב, ויפתח ה׳ את פי האתון. מהו השינוי בין ארץ לאתון, שלא כתוב בארץ, ויפתח ה׳ את פי הארץ? אלא שם משה גזר על פתיחת הפה. והארץ פתחה ועשתה הציווי של משה. ולא יפה, שהקב״ה יעשה הציווי של משה. שהרי משה גזר וציווה, ופצתה האדמה את פיה. וע״כ הארץ עשתה הציווי של משה, כמ"ש, ותפתח הארץ את פיה. אבל כאן, לא נמצא מי שגזר, אלא רצון הקב״ה היה, שכתוב, ויפתח ה׳ את פי האתון. ממנו בא הדבר וממנו נמצא.

448. מאחר שכתוב, ויפתח ה׳ את פי האתון, היו צריכים הדיבורים להיות חשובים, דברי חכמה. בלעם היה משתבח, שהסוס שלו רועה באחו, וע״כ לקח האתון. והאתון ענתה ואמרה, הלוא אנוכי אתונך אשר רכבת עליי מעודך עד היום הזה. א״כ מכאן היה לה לפתוח, והיא לא פתחה. וא"כ למה הטריח עצמו הקב״ה לפתוח פיה באלו הדברים?

449. באלו הדברים של האתון לומדים דעתו של בלעם, שלא היה כדאי שישרה עליו רוח הקודש, שאין כוח באתונו, להרע או להטיב. ולומדים מהאתון, שאין כוח בבהמות להשרות עליהם דעת שלמה. וע״כ לא אמרה דברי חכמה. בלעם, בדיבור של אתונו ובדעת הטיפשית של אתונו, לא יכול לעמוד. בדעת עליון על אחת כמה וכמה. והוא אמר שיודע דעת עליון.

450. ותאמר לבלעם, מה עשיתי לך כי הכיתני. האם ברשותי לעשות טוב או רע? לא, כי בהמות אינן מתנהגות, אלא כמו שנוהגים אותן. ואע״פ שאותה האתון הייתה בצרה גדולה, לא הייתה ברשותה, כי בלעם הטעין אותה בכשפיו, וברשותו עמדה.

451. ויאמר בלעם לאתון, כי התעללת בי. היה לו לצחוק ממנה, והוא השיב לה דברי טיפשות. אז צחקו ממנו והוא נעשה נִקְלֶה בעיני השרים שעימו, וידעו שהוא שוטה. ועל מה שאמר, כי התעללת בי, לוּ יש חרב בידי כי עתה הרגתיך. אמרו השרים, השוטה הזה מתפאר, שיכול להשמיד עמים בפיו. איך לא יכול להשמיד אתונו וצריך לחרב?

אין כוח בבהמות להשרות עליהן רוח חכמה. ואם יאמרו בני אדם, אם הבהמות היו מדברות, כמה דעת שלמה הייתה באה לעולם. צא ולמד מאותה האתון, שהקב״ה פתח פיה, וראה דבריה.