כז) נכנסה אות פ'. אמרה לפניו, ריבון העולמים, טוב לפניך לברוא בי את העולם. כי הגאולה, שאתה עתיד לעשות בעולם, רשומה בי, כי זהו פְּדוּת. כלומר, שהגאולה היא פדות מצרֵינו. והיא מתחילה באות פ'. וע"כ בי ראוי לברוא את העולם.
אמר לה, יפה את, אבל בך נרשם פשע שבסתר, כעין הנחש שמכה ומביא ראשו לתוך גופו. כך מי שחוטא, כופף ראשו, מעלים עצמו מעין רואה, ומוציא את ידיו לחטוא. וכמו צורתה של הפ', שראשה כפופה לתוכה. וכן אמר לאות ע', שבה נרשם עוון. ואע"פ שאמרה, שיש בי ענווה, אמר לה הקב"ה, לא אברא בך את העולם. יצאה מלפניו.
ביאור הדברים. אמרה הפ', כי הגאולה העתידה להיות בעולם, רשומה בה. וע"כ היא ראויה, שייברא בה העולם. כי הגלות והגאולה הנוהגים בעולם, הן תלויות בנוקבא. כי בעת שהנוקבא מחוסרת בניין ג"ר, מוחין, הנה אז גלו ישראל מעל אדמתם, א"י. כי א"י של מטה מכוונת נגד א"י של מעלה, הנוקבא דז"א. וכמו שיש פירוד למעלה בין הז"א ישראל, לנוקבא ארצו, כן ישראל שלמטה נפרדים מארצם. וכשבני ישראל מטיבים מעשיהם, גורמים שישראל של מעלה משפיע בנוקבא שלו, בארצו, ובונה אותה עם מוחין, ומתייחד עימה פב"פ. ואז גם בני ישראל שלמטה, זוכים לגאולה, וגם הם שבים לאדמתם.
ואלו המוחין דג"ר של הנוקבא, שהז"א בונה אותה, הם באים אליה מלובשים תוך נו"ה דז"א, שמוח החכמה של הנוקבא מלובש בנצח, ומוח הבינה מלובש בהוד. והאותיות ע' פ' הן נו"ה דז"א. וזוהי טענת הפ', הוד דז"א, כי הגאולה שאתה עתיד לעשות בעולם, רשומה בי. כי המוחין דנוקבא, המביאים הגאולה לעולם, מתלבשים בי. ולכן אם תברא העולם במידתי, הרי בלי ספק שיוכשרו לבוא לגמה"ת.
ולמה הפ' חשבה את עצמה ראויה למידת בריאת העולם יותר מע', הרי המוחין דנוקבא מתלבשים בנו"ה, ע' פ', ועיקרם בנצח, ע'? משום שנאמר, כי זהו פדות, כי הפדות היא רק במידת ההוד, פ'. ועניין הפדות, שאמא פודה תחילה את הנוקבא מן הדינים. ואז הנוקבא ראויה לגאולה.
כמ"ש, כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף. ולומדים, שהנשר הוא רחמני על בניו, ואומר, מוטב שייכנס החץ בי, ואל ייכנס בבניי. כי המ"ה אינו ראוי למוחין זולת ע"י התיקון, שאמא משאילה בגדיה לבִתה. כי הנוקבא, בהיותה ממקורה מצומצמת, שלא לקבל האור, מעת צ"א לא הייתה יכולה לקבל שום מוחין. אלא משום שיצאה אמא חוץ מהראש דא"א, ונעשה ו"ק בלי ראש, אז נמשכו אותיות אל"ה שלה לנוקבא, ונבנית גם הנוקבא בשם אלוקים. אמא נקראת נשר, הרחמן על בניו, זו"ן. וע"כ יצאה לחוץ, ונחצֵית קומתה לו"ק בלי ראש, בחינת חץ, כמ"ש, מוטב שייכנס החץ בי. שע"י כן פדתה את הבנים מן הדינים, ונעשו ראויים לקבל מוחין בכלים שלה אל"ה.
וזה עניין פדות ופדיון, שאמא פודה את הנוקבא מדינים שלה. שלולא זה, לא הייתה ראויה למוחין. ופדות הזו, שורה בעיקר על קו שמאל של הנוקבא, ששמה הדינים. וכן על הוד דז"א, אות פ'. ולפיכך חשבה הפ', שהיא ראויה יותר מהע'. כי הפדות מאמא מלובשת רק בה ולא בע', משום שהדינים הם בקו שמאל, ולא בקו ימין.
ונאמר, יפה את, אבל בך נרשם פשע שבסתר. כי כל הגאולות, הנוהגות בששת אלפי שנה, בו"ק דמוחין דחיה, כי ג"ר דמוחין אלו, או"א הפנימיים ששימשו בנקודים, נגנזו ולא יתגלו זולת בגמה"ת, אחר שייתקן החטא דעצה"ד, שאדה"ר חטא, והמשיך המוחין עילאין לבי"ע דפרודא שלמטה מפרסא, שאין שם הכלים דאמא, אלא מלכות המצומצמת, הפרסא שתחת האצילות, ששם עומדת עתה ה"ת דצ"א, ומסיימת האורות דאצילות, שלא יתפשטו ממנה ולמטה.
וע"י זה שהמשיך השפע למטה מפרסא דאצילות, נרשם פשע בנוקבא, שבא הנחש על חוה והטיל בה זוהמה. אשר זוהמה זו לא תתוקן אלא בגמה"ת, כמ"ש, בילע המוות לנצח, ומָחָה אדוניי ה' דמעה מעל כל פנים. כי החיסרון של המוחין דאו"א הפנימיים, שנגנזו, נקרא דמעות. והוא ב' דמעות, שמוריד ה' לים הגדול. שהן כנגד ב' עיניים, חו"ב אלו הפנימיים, שנגנזו ואינם. כי עיניים הן חו"ב, ודמעות הן חיסרון שבהם, מכוח הזוהמה, שהתערבה ודמעה ע"י חטא עצה"ד. וזה גרם החורבן של ב' מקדשים. ואין הדמעות האלו נמחות מהפנים של הנוקבא, זולת בעת שיבולע המוות לנצח, שיתוקן חטא עצה"ד לגמרי. כי יתוקן הפשע, המוות לעולם. ואז יאירו ג"ר דמוחין דחיה, שהם חו"ב הפנימיים, ונמצא שמָחָה אדוניי ה' דמעה.
ואמר לה, יפה את, אבל בך נרשם פשע שבסתר. כי אע"פ שיש בך פדות ע"י אמא, שע"י כן את מביאה גאולה לעולם, המוחין דחיה, שכל הגאולות באות על ידיה, ועכ"ז הרי הגאולות אלו מחוסרי השלמות, כי חזרו ונגלו מעל אדמתם, וב' המקדשים חזרו ונחרבו, מטעם כי בך נרשם פשע שבסתר, כי הפדות דאמא עוד אין ביכולתה למחות לגמרי הפשע דחטא עצה"ד, וע"כ יש בך עוד אחיזה לקליפות. כי ע"כ אין המוחין אלא מו"ק דחיה, והם חסרים ראש דמוחין דחיה. ולפי שיש בך אחיזה לקליפות, אינך ראויה שייברא העולם על ידיך.
ונאמר, אבל בך נרשם פשע שבסתר, כעין הנחש שמכה ומביא ראשו לתוך גופו. כי הפשע הזה, להיותו בסתר, נמצא כוח הנחש, שמכה לבני העולם והביא מיתה לעולם, עודו בכל תוקפו, ואי אפשר להעביר אותו. בדומה לנחש הנושך לאדם, ותיכף מכניס ראשו לגופו, שאז אי אפשר להורגו. כי אין הנחש נהרג, אלא אם פוגעים בראשו.
וזה שגרם לאדם, שחטא בעצה"ד, ולבניו, כופף ראשו ומוציא את ידיו. שגם המוחין הנמשכים ע"י הפדות דאמא, הם בכפיפת ראש. ורק ידיו, שהן חג"ת, מתגלים במוחין ההם. הרי שאחיזת הנחש עוד נמצאת בפ', וע"כ אינה ראויה לברוא בה את העולם, כי לא תהיה ראויה לגמה"ת.