ל) נכנסה אות מ'. אמרה לפניו, ריבון העולם, טוב לפניך לברוא בי את העולם, כי בי נקראת מלך. אמר לה, כך הוא ודאי, אבל לא אברא בך את העולם, משום שהעולם צריך למלך. שובי למקומך, את והל', והך', כי לא יפה לעולם לעמוד בלא מלך.
פירוש. מ' חסד דז"א, המקבל מהבחינה שכנגדו, מחסד דבינה, כמ"ש, יומם יצווה ה' חסדו, שהוא יום ההולך עם כל הימים. ובעת השגת המוחין אל הז"א, נעשו חג"ת שלו לבחינת חב"ד. ונמצא החסד דז"א עולה ונעשה לחכמה, ואז נגלה אור פני מלך חיים מן הז"א.
וזו טענת המ', לברוא בה את העולם, כי בי נקראת מלך. וכיוון שיתגלה אור פני מלך בעולם, ודאי לא תהיה עוד אחיזה לחיצוניים, וגמה"ת יהיה מובטח בעולם.
אבל לא אברא בך את העולם, משום שהעולם צריך למלך. כלומר, אי אפשר לגלות אור זה בעולם משום שהעולם צריך שיתלבש האור הגדול הזה רק בג' האותיות מל"ך. ונאמר, שובי למקומך, את והל' והך', כי לא יפה לעולם לעמוד בלא מלך, כלומר, שובי למקומך והתחברי עם האותיות ל' וך', ואז תהיה מציאות שיתגלה האור הגדול הזה בעולם. והוא מטעם כי לא יפה לעולם לעמוד בלא מלך, כלומר, שאין העולם יכול לעמוד ולהתקיים בלא התלבשות בסדר ג' האותיות מל"ך.
ביאור הדברים. המ' של מלך היא החסד הגדול, כמ"ש, יומם יצווה ה' חסדו, יום ההולך עם כל הימים, מ' פתוחה ברווחה גדולה. והל' של מלך היא מגדל הפורח באוויר, בינה שנעשית חכמה בראש א"א ומתפשטת לז"א. והך' של מלך היא המלכות, הנוקבא דז"א, כי אין מלך בלא מלכות. ולא עוד, אלא שכל הגדלות של אלו המוחין הגבוהים אינם מתגלים זולת ע"י המלכות וברָשות שלה. ובעת הזאת נבחנת המלכות, שמאירה לז"א בג' מקומות:
א.שנעשתה לכיסא לו, בעניין המלך יושב על כיסא רם ונישא. כי מידת זו היא כמ"ש, יָשֶׁת חושך סִתרוֹ, וכיסא מלשון כיסוי והעלם. וע"כ נקראת כ' כפופה.
ב.שנעשתה לו ללבוש, כי אין המוחין הגדולים האלו מתראים אלא על ישראל בלבד. וע"כ המלכות נעשית ללבוש חשיכה. שבעת גילוי מלכותו, הוא מתפשט מלבוש של חשיכה, וזורק אותו על האומות עכו"ם, ואור פניו מתפשט ומתגלה על ישראל. ולעת ההיא אמרו, עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים, וכל אחד ואחד מראה באצבעו ואומר, הנה אלוקינו זה. ובחינת ההתפשטות הזו מלבוש של חשיכה היא ך' פשוטה וארוכה.
ג. שהמלכות נעשית לו עטרה על ראשו, כמ"ש, צאנה וראינה בנות ציון במלך שלמה, בעטרה שעיטרה לו אימו, ביום חתונתו וביום שמחת ליבו. שהכ' היא כתר.