לא) באותה שעה ירדה מלפניו אות כ' מעל כיסא כבודו. הזדעזעה ואמרה לפניו, ריבון העולם, טוב לפניך לברוא בי את העולם, כי כבודך אני. כשירדה אות כ' מעל כיסא כבודו, הזדעזעו מאתיים אלף עולמות והזדעזע הכיסא, וכל העולמות הזדעזעו ליפול. אמר לה הקב"ה, כ"ף, מה את עושה כאן, לא אברא בך את העולם, שובי למקומך, כי בך כלָיָה, ובך נשמעה כָלָה ונֶחֶרָצָה, שובי לכיסאך והיי שם. באותה שעה יצאה מלפניו, וחזרה למקומה.
פירוש. באותה שעה שהייתה המ' נושאת ונותנת עם הקב"ה, לברוא בה את העולם, מבחינת גילוי אור פני מלך בעולם, גרם זה לירידת הכ' מעל כיסא הכבוד, עולם הבריאה, הזדעזעה ואמרה, כי כבודך אני. ואז הזדעזעו מאתיים אלף עולמות, הנמשכים מחו"ב דבריאה, שהיא כח"ב דבריאה. והזדעזע הכיסא, וכל העולמות שמשם ולמטה הזדעזעו ליפול.
ביאור הדברים. כי אלו הטענות של האותיות לפני הקב"ה, לברוא בהן את העולם, הן כמו עליית מ"ן לקבל מהקב"ה מ"ד, לאותה הקומה, השייכת למידתה של האות, ותהיה הנהגת הזו"ן, המשפיעים של העולם, בקומת מ"ד, המושפעת על אותה האות. ותשובתו של הקב"ה לכל אות ואות מכ"ב האותיות דזו"ן, הוא הורדת מ"ד ויציאת קומת האור לשעתו, בשיעור המ"ן, שהעלתה כל אות. וכשקומת האור התחילה לגלות הנהגתה בעולם, אז נשמעה תשובתו של הקב"ה לאותה האות. כי נגלתה אי יכולתה להנהיג את העולם, מחמת האחיזה של הקליפה במידתה, בזה לעומת זה עשה אלוקים. ובזה הסתלקה כל אות והלכה למקומה. שזה השעשועים של הקב"ה עם כל אות של כ"ב האותיות, מתוך נתינת מקום לכל אחת, לגלות שליטתה כרצונו, עד שיתבררו מאֲליהן, מתוך חפצן עצמן, מי מהן זכאית להנהגת העולם על ידה. וע"כ נאמר, שאלפיים שנים מטרם שברא את העולם, היה מסתכל הקב"ה ומשתעשע בהם.
ובעת שהתחילה המ' לגלות האור הגדול שלה בעולם, גרמה לכ' לרדת מעל כיסא הכבוד. כי בכיסא יש ב' בחינות:
א.מכסה על המלך, כמ"ש, יָשֶׁת חושך סִתרוֹ. ומשום זה נקרא כיסא, מלשון כיסוי.
ב.מגלה כבוד המלכות בעולמות, כמ"ש, ועל דמות הכיסא, דמות כמראה אדם. שע"י צירוף ג' האותיות מל"ך, שאז אותה המלכות, שנעשתה כיסא המלך, ומכסה עליו, כמ"ש, יָשֶׁת חושך סִתרוֹ, עולה למעלה, ונעשית ך' פשוטה, לבוש אל המלך עצמו. שהמלך עצמו, ז"א, מתגלה על ידה. גם נעשתה עטרה על ראש המלך.
אבל בעת שהמ' התחילה לגלות אור פני מלך בעולמות בלא לבוש ך', אז ירדה ג"כ הכ' מעל כיסא הכבוד, שהפסיקה פעולתה לכסות על המלך, וגם היא אמרה, טוב לפניך לברוא בי את העולם, כי כבודך אני, שהַנהגת גילוי כבוד המלך תשלוט בה בלבד, בלי שום כיסוי, כרצונה של המ'.
לכן אינו אומר, שהכ' נכנסה ואמרה לפניו, טוב לפניך לברוא בי את העולם, כמו כל האותיות. משום שהיא לא התעוררה מעצמה, אלא עם שליטתה של המ'. כי שליטת המ' לשעתה, הורידה גם את הכ' מעל כיסא הכבוד שבעולם הבריאה.
ונאמר, הזדעזעה ואמרה, טוב לפניך לברוא בי את העולם. כי בעת ירידתה מעל הכיסא, הזדעזעה היא ומאתיים אלף עולמות, הנמשכים מחו"ב שבבריאה, וכן כל העולמות שמשם ולמטה, הזדעזעו ליפול. כי כל הקשר בין עליון לתחתון, מראש המדרגות עד סופן, הוא ע"י מלכות דעליון, שנעשתה כתר לתחתון. והכ' הוא התלבשות המלכות דעליון בתחתון.
ג' בחינות בכיסא:
א.כמ"ש, שש מעלות לכיסא, שהן ו"ק דתחתון, הנקראים חג"ת נה"י.
ב.ד' רגלי הכיסא, המוחין כחב"ד דתחתון.
ג. המלכות דעליון, היורדת מהעליון לתחתון ומתלבשת בו, שבדרכה של המלכות באים כל האורות מהעליון ומאירים בתחתון.
ולפיכך, בעת ירידת הכ' מכיסא הכבוד, נפסק הקשר של אצילות עם כיסא הכבוד, עולם הבריאה. כי הכ', מלכות דאצילות, המלובשת בכחב"ד דבריאה, ומשפיעה לעולם הבריאה, הנקרא כיסא הכבוד, את כל אורותיה. וכיוון שהכ' ירדה משם, התבטל הקשר עם האצילות. והזדעזעה הכ', כי נפסק כוחה מלהשפיע לבריאה. והזדעזעו מאתיים אלף עולמות, שהם חו"ב הכוללים את כחב"ד דבריאה. וכן כל העולמות הזדעזעו ליפול, כי אבדה מהם כל חיוּתם והשפעתם מעולם האצילות.
וכן עד"ז יש לפרש ביחס של הקב"ה, שהוא בינה, עם הזו"ן דאצילות. כי המלכות של הבינה, המתלבשת בז"א, היא הכ'. ונמצאה הכ' הזאת, שהיא הכיסא של הקב"ה, השורה על הז"א. כי הקב"ה הוא בינה, העליון דז"א, והז"א נעשה כיסא לבינה.
ונמצא שבירידת הכ' נפסק הקשר של הבינה עם הז"א. כי הכ' הוא מלכות דבינה, המתלבשת בז"א ומשפיעה לו כל אורותיה. ולפיכך הזדעזעה היא עצמה, שנפסקה יכולתה להשפיע לז"א. וכן הזדעזעו מאתיים אלף עולמות, המוחין דז"א, הנקראים חו"ב, וכן נקראים כחב"ד, שהם ד' רגלי הכיסא. כי כל השפע שלהם נפסק. וכן כל העולמות הזדעזעו ליפול, שהם ו"ק דז"א, חג"ת נה"י, הכוללים כל העולמות שמתחתיו. כי נאבד מהם כל שפע הבינה. וכיוון שהתרוקנו מאורות אצילות, הזדעזעו ליפול לבי"ע דפרודא ולהיחרב.
ולכן אמר לה הקב"ה, כי בך כלָיָה, ובך נשמעה כָלָה ונֶחֶרָצָה, שובי לכיסאך והיי שם. שמסיבת ירידת הכ' מעל כיסא הכבוד, הזדעזעו ג"ר דז"א וכל העולמות הזדעזעו ליפול ולהיחרב. כלומר, שנשמעה כָלָה ונֶחֶרָצָה, שפירושו, כיליון חרוץ לבלי תקומה עוד. ולכן את מוכרחה לשוב לבחינת הכיסא.
ונאמר, באותה שעה יצאה מלפניו. מדגיש שוב לומר, באותה שעה. להורות, כי עניין חזרתה למקומה, לבחינת כיסא, באה יחד עם התשובה של הקב"ה למ', כי לא יפה לעולם לעמוד בלא מלך. כלומר, שעניין הזעזועים, שנתגלו בכ', בעת ירידתה מעל כיסא הכבוד, שכל העולמות הזדעזעו ליפול, ועניין התשובה של הקב"ה למ', כי לא יפה לעולם לעמוד בלא מלך, ב' אלו באו בבת אחת.