אנחנו רואים שבעל הסולם חילק את הלימוד הזה לכמה חלקים ופרקים. קודם כל, לששה עשר חלקים, כל חלק מחולק לפרקים, וכל פרק מחולק לתתי פרקים, לאותיות ולתתי אותיות. הוא עשה זאת בצורה מאוד לימודית, ברורה, שיטתית, מתודיסטית.
משיעור בוקר 03.05.11 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן
אחרי שבפרק א' חלק א' הוא דיבר על אין סוף עצמו, ד' הבחינות, ועל בחינה ד' עצמה שהיא עשתה צמצום והצמצום היה עגול, בצורת עיגול, עכשיו הוא מתחיל להסביר את פעולות בחינה ד' לאחר הצמצום, שהן נקראות פעולות הקו. לכן הוא מבדיל את עולם אין סוף לשני מצבים, עולם אין סוף, שזה אין סוף ממש לפני הצמצום, בצמצום ולאחר הצמצום. ואחר כך מה מעולם אין סוף יוצא כתוצאה ממנו, שזו פעולת הקו. זה כבר בפרק ב' בחלק א'.
משיעור בוקר 18.04.05 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן
מבאר אשר מאור א"ס ב"ה המשיך קו אור לעולמות, שנאצלו ונבראו
במקום החלל, שנצטמצם. ובו ה' ענינים:
א. מן אין סוף המשיך קו אור לתוך החלל. ב. ראש הקו נוגע באין סוף ולא סיומו.
ג.דרך הקו מתפשט אור אין סוף לעולמות. ד. כל העולמות הם במקום החלל ההוא
שנצטמצם. ה. קודם הצמצום היה הוא ושמו אחד, ואין שכל יכול להשיגו.
מן אין סוף המשיך קו אור לתוך החלל
א) והנה אחר הצמצום הנ"ל, א אשר אז נשאר מקום החלל ואויר פנוי וריקני באמצע אור הא"ס ממש כנ"ל, הנה כבר היה מקום שיוכלו להיות שם הנאצלים והנבראים והיצורים והנעשים. ואז ב המשיך מן אור א"ס, קו א' ישר ג מן האור העגול שלו ד מלמעלה למטה, ומשתלשל, ויורד תוך החלל ההוא.
אם סביב הנקודה האמצעית נעשָה חלל, אז נעשה בזה מקום שיוכלו להיות שם "הנאצלים והנבראים והיצורים והנעשים". יש כאן ארבע דרגות של הבריות, שהוא קורה להם "הנאצלים" מעולם ה"אצילות", "הנבראים" מעולם ה"בריאה", "היצורים" מעולם היצירה, ו"הנעשים" מעולם העשיה. הוא כבר נותן לנו שיהיו שם שינויים. עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, שבהם יתקיימו הנאצלים, הנבראים, היצורים והנעשים, ארבעה סוגי בריות למיניהן.
אנחנו מדברים כל הזמן על המקום הזה [במרכז], ולא על שום דבר אחר. מחוצה לזה אנחנו לא יודעים, לא תופסים. אפשר לומר, "ומהו סך הכול המקום הזה?". קודם כל זה לא "סך הכל", כי העולם שלנו בכלל לא נמצא כאן. הוא עד כדי כך נעלם, שאין לו כאן מקום, במרכז. אנחנו דנים רק על תיקון הבריות. אחרי שנעשה הצמצום, והאור התרחק ונעשה מקום ריק.
ואז המשיך מן אור א"ס, קו א' ישר מן האור העגול שלו מלמעלה למטה, ומשתלשל, ויורד תוך החלל ההוא.
יש כאן קו, קו האור, שמגיע מהאור הסובב ונכנס פנימה ממש לתוך הקו, מלמעלה למטה. זה לא היה קודם בעיגול, כלומר, זה לא שאני יכול לסובב את העיגול איך שאני רוצה. יש כאן הבחנות חדשות - מלמעלה, מלמטה, וקו. הגבלות. והקו הזה נמשך מלמעלה, מהאור הסובב, עד הנקודה המרכזית.
משיעור בוקר 13.02.09 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן
אור פנימי
"אשר אז נשאר מקום החלל ואויר פנוי וריקני באמצע אור הא"ס ממש"
א) אל תטעה לחשוב, שמפאת צמצום האור מהנקודה האמצעית היה איזה שינוי בא"ס ח"ו. כי אין העדר ותמורה ברוחניות, ואין צריך לומר במקום הגבוה הזה (כנ"ל דף א' ד"ה צריכים עש"ה). אלא ענין הצמצום האמור, נעשה למהות חדשה ונוספת על א"ס ב"ה. באופן, שהא"ס ב"ה נשאר בכל אחדותו הפשוטה כמו שהיה מטרם הצמצום, בסוד הוא ושמו אחד, ודבר הצמצום הנעשה על הנקודה האמצעית, מובן, ליציאת עולם חדש, שמשם נסתלק האור ונשאר מקום חלל זריק על דרך שנתבארו לעיל. ובמקום החלל ההוא, נאצלו כל העולמות כולם כמ"ש לפנינו.
מציאות עצמה ישְנה רק אחת. זה אותו מצב האין סוף שנברא מלכתחילה, עיגול מלא באור. חוץ מזה אין כלום. כל השינויים שאנחנו מדברים עליהם קורים אחר כך באותו מקום, והם קורים רק כלפי אלו שנמצאים ומרגישים את השינויים. והשינויים האלו הם כלפי המקבלים, כלפי המרגישים, ולא שהשינויים הללו הם באמת נמצאים בכל המציאות.
הוא אומר " אל תטעה לחשוב" שמשהו משתנה באמת, אלא הכל משתנה כלפי האדם המשיג. הוא משיג את עצמו בצורה מוגבלת, מפַתח את הרצונות שלו, את הכלים שלו לתפיסה יותר רחבה ומשיג מציאות יותר רחבה. אבל זה כלפי האדם. מה שאם כן אם אנחנו מדברים מחוצה לנברא, זה מקום אין סוף עם אור אין סוף, בלבד.
משיעור בוקר 13.07.12 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן
"המשיך מן אור א"ס, קו א' ישר"
ב) אין להבין ענין פעולה זו כמשמעותו השטחית ע"ד פעולה אנושית, שמתחילה פעל כך ואח"כ פעל בדרך אחרת ונסתלק מפעולה ראשונה, כי אין לך הגשמה יותר גדולה מזו, כי הוא יתברך אינו בעל מקרה ושינוי ח"ו, וכמ"ש אני הויה לא שניתי וכו', ואע"פ שאין המדובר בעצמותו ית', אלא רק באור המתפשט ממנו, מכל מקום, כיון שאין שינוי ומקרה ותנועה בעצמותו ית' אלא שהוא בעל מנוחה בהחלט, נמצא שמתחייב להיות כך גם באורו המתפשט הימנו כל כמה שלא הגיע לבחינת הנאצל, דהיינו, כל כמה שלא הגיע לבחינת התלבשות בכלים, כי רק אז יצא מכלל עצמותו ית' לבחינת הנאצל המחודש והמקבל הימנו, וכבר ביארנו שכלהחידוש הזה, שורה בעיקר על הכלי של הנאצל, דהיינו בחינת ה"רצון לקבל" שישנו בנאצל, שהרצון הזה, אע"פ שהוא רוחני, מ"מ הוא ודאי חידוש צורה והוא "מקרה" כי אינו נוהג בהכרח בעצמותו ית', מה שאין כן באור שנתלבש בו שהוא אינו מחודש, שהרי נמשך מעצמותו ית' בבחינת "יש מן יש". ומכל מקום ענין הפעלת האור העליון במידת הכלי, דהיינו בבחינת מה שהכלי מתפעל ומקבל מהאור העליון, נופל עליו ג"כ בחינת חידוש, שהוא "מקרה" בהכרח כמובן, ותדע שכל החידושים והשתלשלות המדרגות הנ"ל הנה המה עוסקים רק בערך התפעלותו של הכלי וקבלתו מהאור העליון כי זה לבד מקבל השינויים והריבויים. אמנם האור כשהוא לעצמו, נמצא תמיד בבחינת המנוחה המוחלטת, בהיותו מתפשט מעצמותו ית'. והבן זה היטב ותזכור זה בהמשך כל הלימוד בחכמה הזאת בכל מלה ומלה ממש. ולפי המבואר תבין היטב, כי האור העליון אינו פוסק מלהאיר לנאצלים אפילו לרגע, ואינו נופל ח"ו תחת המקרה והחידוש, אלא, שהוא במצב המנוחה המוחלטת, וכל ענין הצמצום והסתלקות האור האמורים כאן, אינם אמורים אלא רק בערך התפעלותו וקבלתו של הכלי, דהיינו הנקודה האמצעית. פירוש, אע"פ שהאור העליון לא פסק מלהאיר, מ"מ הכלי לא קיבל עתה כלום מהארתו, משום שמיעטה את עצמה, דהיינו שמיעט את ה"רצון לקבל" שבה, דהיינו שלא לקבל בבחינה ד' שהיא נקודה אמצעית ממש, אלא רק בג' הבחינות הקודמות הנמצאות בה, שהרצון לקבל קלוש בהם, והרצון להשפיע שולט שם יותר (כנ"ל אות נ' ד"ה עתה תבין). באופן, שהאור העליון לא נתפעל כלל מן הצמצום, ולא שינה דרכו ח"ו, אלא ממש כמו שמאיר בא"ס ב"ה, כן מאיר גם בעת הצמצום ולאחר הצמצום, ובכל העולמות כולם ואפילו בעולם העשיה, בלי שום הפסק אפילו לרגע, אלא הכלים בעצמם,עושיםאת כל השינויים הללו, כי אינם מקבלים,אלא לפי מידתם, דהיינו "מידת הרצון לקבל" שבהם, כמבואר.ומהאמור תבין, אשר מ"ש הרב המשיך מן אור א"ס קו אחד, פירושו, אשר מקום החלל בעצמו, דהיינו, הכלי שנתרוקן מאור א"ס, הנה, הוא עצמו גרם להמשכת הקו מאור א"ס, מסיבת המיעוט, שנתחדש ב"רצון לקבל" שבו. כי שיעור מידת קבלתו עתה מאחר צמצום הבחינה ד' שלו, מכונה בשם קו, דהיינו בערך קבלתו הקודמת בבחינה ד' שמילא את המקום כולו, אבל עתה, שאין לה הרצון לקבל הגדול הזה, אלא רק ג' בחינות הרצון הקודמות, אשר הרצון לקבל קלוש בהןכנ"ל, נבחן כמו שהכלי ההוא אינו מקבל יותר מאור א"ס אלא קו אחד של אור, וכל מקום הכלי נשאר ריקופנוימהאור,כיאין האור הדק הזה שמקבל עתה, מספיק למלאות כל מקומו של הכלי, שזה עלה לו מחמת חסרון דבחינה ד' שמיעטהאותוכנ"ל. ונתבאר, אשר האור העליון לא נפסק כלל מסיבת הצמצום, וכן לא נשתנה כלל שימשיך האור בבחינת קו אחד, אלא, כל השינוי הגדול הזה נעשה בסיבת כלי הקבלה שנתמעטו אשר עתה לא יוכלו לקבל מאור א"ס אלא שיעור קטן מאד הנקראקו, דהיינולפי מידת רצונו, כי לא ירצה יותר מהמידה ההיא, והבן היטב.
האור נמצא במנוחה מוחלטת. אין פעולות מצד האור. האור כבר עשה את הפעולה שלו בבריאת הרצון לקבל יש מאין, ויותר מזה אין לו מה לעשות. הוא פעל על הרצון לקבל רק בדבר אחד, שהרצון לקבל הפוך מהאור בתכונתו לקבל והאור להשפיע, וכל מה שקורה הלאה, זה אך ורק בהתפתחות הרצון לקבל.
הייתה רק פעולה אחת, התהוות יש מאַין, שגם זה מתוך הנברא, שהתחיל להתבהר עניין הרצון. ולא מדברים אם היה קודם משהו או לא היה קודם משהו, מדברים על הרצון שהתהווה. לא שלא היה כלום ופתאום באיזה חלל נעשה איזה רצון והתחיל להתפתח, אלא אנחנו מדברים על התהוות הרצון מ"אַין", שעוד לא לגמרי מורגש כנברא.
כמו שאצלי, עכשיו אין לי שום רצון, בעוד רגע נניח, אני אתחיל להרגיש שאני רוצה לשתות. זה מאַין או לא מאַין? כלפַיי זה מאַין. כלפי האור ודאי שזה לא מאַין, אצלו לא חשוב בכלל מה כן ומה לא. מדברים כלפי הרצון. הרצון לקבל הוא יש מאין, ואחר כך הוא מתפתח. אין יותר מצד האור, מצד הבורא פעולה, חוץ מהפעולה היחידה הזאת.
כל הפעולות שבהן הרצון לקבל אחר כך מתפתח ב-ד' בחינות דאור ישר, זה הוא מתפתח, על ידי אותו האור שהוציא אותו מאַין, עד שמתחיל להרגיש את עצמו, ומתחיל כבר מתוך זה לתת תגובה. אם בבחינות א', ב', ג', ד', עד שיוצא מבחינה ד', הוא נותן תגובה בלתי הכרתית, אז אנחנו אומרים שזה "ד' בחינות דאור ישר", כי הוא עדיין לא בהכרה, אלא בהתפתחות המוקדמת לזה. והוא בטוח כך או כך יתנהג, כי הוא לא מרגיש מעצמו שזה הוא מתנהג. מה שאין כן, מבחינה ד' והלאה, הוא מרגיש את ה"אני", מרגיש "אני מתנהג", ולכן אנחנו אומרים שבחינה ד' היא הנברא הראשון.
משיעור בוקר 19.08.07 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן
"ולפי המבואר תבין היטב, כי האור העליון אינו פוסק מלהאיר לנאצלים אפילו לרגע"
יש לנו התפתחות ברצון. הרצון להתפתח מגיע עד בחינה ד', שזה הרצון לקבל הגדול ביותר, הוא מחזיק בתוכו את כל הרצונות הקודמים ג', ב', א'. הרצון לקבל הגדול הזה בגלל שהוא מבין, מכיר את המשפיע שמשפיע אליו, הוא מרגיש את טבע המשפיע. שכאן זה " המשפיע", ובחינה ד' מרגישה עצמה כ" המקבל". ההבדל בין המשפיע להמקבל מביא לו " בושה", הרגשת נבזות, פחיתות כלפי המשפיע. האור מביא לו במיוחד כזאת הרגשה, ואז הוא חייב מתוך זה לעשות צמצום. הבושה מביאה אותו ל" צמצום א'". הרצון לא רוצה להרגיש את האור, הרצון לא רוצה להיות המקבל. אבל מצד האור ישנה אותה הפעולה והאור נמצא בכל מקום. לכן אם אתה רוצה להרגיש אותו, לא להרגיש, באיזו צורה להרגיש, זה עניינך, מצידו יש פעולה אחת, משפיע קבוע וטוב ומטיב.
"ומהאמור תבין, אשר מ"ש הרב המשיך מן אור א"ס קו אחד. "
אחרי שהאור הסתלק מכל הבחינות הללו, נעשָה קו אחד שבו האור נכנס. האור מבחוץ נקרא "אור הסובב", והוא נכנס דרך הקו וממלא את בחינה ד'. זה נקרא "אור הקו", קו המידה, שהוא מודד כמה לקבל אור וכמה לא. הקו הזה נקרא גם "צינור". למה "צינור"? צינור הוא מגביל, שבִמקום כמה שאתה רוצה, זה יהיה רק לפי הצינור. זאת אומרת, צינור אומר על צמצום, או על קו המידה.
ולכן הוא אומר, תהפוך ותקבל מהצינור רצון. לפי הרצון כמה שיכול לקבל את האור, לפי המידה בעל מנת להשפיע, לפי זה נבנה הקו. אם אנחנו רוצים לעלות במדרגות, אנחנו נמצאים נפעלים על ידי הקו של האור שפועל עלינו. זאת אומרת, מדובר על אנשים שרוצים כן להזדהות עם האור, לעלות להיות כמו האור, ואז הם נפעלים על ידי הקו. ואלו שלא מסוגלים, עדיין לא הגיע להם הרשימו הראשון משרשת הרשימות, אין להם עדיין "נקודה שבלב", הם נפעלים על ידי האור שנקרא "האור המקיף" כלפיהם.
לפי זה יש לנו שתי צורות השגחה, השגחה פרטית והשגחה כללית. השגחה פרטית היא כלפי הרשימו, וההשגחה כללית היא כלפי הרצון. המסות, אלו שעדיין לא חושבים על כלום, הם נפעלים על ידי "השגחה כללית", על ידי האור שפועל עליהם מסביב. מפעילים אותם, והם פועלים, מסתובבים, עושים משהו. אדם שכבר נפעל על ידי ה"רשימו" ומגיב לפי הרשימו, יש לו עם האור "השגחה פרטית".
משיעור בוקר 27.02.09 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן
עד כמה שהלימוד חודר לתוך האדם
כשאנחנו קוראים את הדברים האלה באין סוף, איך האור משפיע ואיך אנחנו נמצאים לעומת זה במצב ההפוך, עלינו להשתדל להרגיש את ההפכיות שלנו, כלומר, מהו הרצון שלנו, איך אנחנו מגיבים על מה שאנחנו קוראים, איך זה יכול להשפיע עלי ולעורר בי כל מיני שינויים, רצונות למשהו, מטרה. ואז הלימוד נקרא "תפילה". ולאט לאט מהלימוד הזה יבוא המ"ן האמיתי, שיצטברו כל הרגשות האלו לתביעה, לדרישה, לתיקון. לכן לא לשכוח להיות ער עד כמה הלימוד פועל על העצמות ממש, עד כמה הוא חודר לתוך האדם, לעורר באדם כל מיני הרגשות, "זה כן טוב, זה לא טוב. את זה יש בי, ואת זה אין. אני מרגיש, לא מרגיש. רוצה, לא רוצה". חייב להיות לימוד מאוד מאוד אישי כלפי האדם, שירגיש שמספרים עליו, על המצבים שהוא נמצא בהם. אם אני מרגיש או לא מרגיש זה לא חשוב, אבל אני עובר, בטוח שאני בזה, אפילו בעולם אין סוף אני שם נמצא, בכל מיני עולמות אני נמצא. אני נמצא, אני לא מרגיש, אבל אני נמצא. על ידי זה מתפתח החוש הרוחני.
משיעור בוקר 18.04.05 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן
"מן האור העגול שלו"
ג) פירושה של תמונת העגול כבר נתבאר לעיל (פרק א' אות ק'), ומשמיענו בזה, שאפילו לאחר הצמצום נשאר האור העליון בתמונת העגול, שפירושו בלי הבחן מדרגות, וכל ד' הבחינות שוות אצלו במעלה (כנ"ל פרק א' אות ק'), והטעם הוא כמ"ש לעיל (בדיבור הסמוך), אשר ענין החידוש והמקרה אינם נוהגים ח"ו באור העליון, עש"ה, וכל אלו מיני ההתחדשות האמורים, אינם אלא יחסי הכלים בלבד.
שאפילו לאחר הצמצום נשאר האור העליון בתמונת העגול, שפירושו בלי הבחן מדרגות.
מה זה "בלי הבחן מדרגות"? יש הרבה מדרגות, ויש שוני גדול מאוד מקצה לקצה בכל המלכות דאין סוף, אבל האור העליון ממלא אותה בצורה כזאת שהוא מוחק את כל ההבדלים.
זה נקרא שבשליטת האור העליון השלם, גם הכלים שהוא משפיע בהם, ממלא אותם, הם שלמים. וזה מה שקורה לנו, לכן הצורה הזאת נקראת "עגולה" או "מלכות דאין סוף", שליטת האור, בלי הבחן מדרגות.
וכל ד' הבחינות שוות אצלו במעלה
בחינות א', ב', ג', ד'. יש בהן הרבה שינויים, אבל הואלא מתחשב בזה, כי הוא ממלא את כולן לכן הוא שולט בכולן, וכולן מלאות כמו מיכל מלא. לכן לא חשוב איזה מיכל, העיקר המילוי, המילוי שולט, והכלי מקבל גם אותה תכונה כמו האור.
וכל אלו מיני ההתחדשות האמורים, אינם אלא יחסי הכלים בלבד
רוחניות היא התפעלות של הרצון לקבל שכוונתו להשפיע, ואפילו שהוא מקבל, זה אך ורק כדי להשפיע נחת רוח למי שממלא אותו, לבורא שהוא מקור המילוי. יוצא שמדובר על קבלת הנאה כדי להשפיע על ידי זה דווקא הנאה למי שממלא, לנותן, למקור.
משיעור בוקר 08.01.15 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן
"מלמעלה למטה"
ד) אל תשכח שאין הכונה ח"ו במושגים המדומים במקום גשמי, אלא הזך ביותר מכונה בחינת מעלה, והעבה והגרוע ביותר מכונה בחינת מטה. וכנ"ל (פ"א אות ו') שכל מה שאפשר להבין בהתפשטות האור מהמאציל וביאתו לבחינת נאצל, הוא בעיקר בבחינת חידוש של שינוי הצורה שישנו בנאצל, דהיינו, בחינת ה"רצון לקבל" שנתחדש בו, שאינו נמצא במאציל. ומחמת זה, נבחן הנאצל, שהוא רחוק, עב ושפל ותחתון כלפי המאציל, כי שינוי הצורה מהמאציל עושה כל אלו ומפרישו מבחינת המאציל לבחינת הנאצל. גם ידעת ששינוי הצורה הזאת, דהיינו ה"רצון לקבל", אינו נגלה בבת אחת, אלא שמתרקם לאט לאט, בסדר ד' בחינות, ונגמרת צורתו בתכלית הגדלות רק בבחינה הד'.
ולפיכך יוצא לנו, כי כל שצורת הרצון לקבל שלו קלושה ביותר, דהיינו הבחינה הא' של ד' הבחינות, הרי היא נבחנת לקרובה יותר אל המאציל, והיא חשובה יותר וזכה יותר ועליונה יותר, כי שינוי הצורה שבה אינו כל כך גדול כמו ג' הבחינות שלאחריו.והבחינה הב', שהרצון שבה גדול מבחינהא',הרי היא נבחנת, לרחוקה מן המאציל ביותר ועבה ביותר ושפלה ביותר ותחתונה ביותר מן הבחינה הראשונה, עד שהבחינה הד', היא רחוקה מהמאציל יותר מכולן, ועבה ושפלה ותחתונה יותר מכולן. וז"ש הרב שהקו נמשך, "מלמעלה למטה", דהיינו מבחינה ראשונה עד לבחינה הד' (ולא עד בכלל), שהיא התחתונה ביותר מכולן. וענין מעלה ומטה האמור, נתחדש עתה עם יציאת הקו, כי בטרם שהאיר הקו, דהיינו בשעת הצמצום, לא נבחן שם מעלה ומטה, כנ"ל (פ"א אות ק'), אלא אחר שקיבלה האור בבחינת קו לבד, שפירושו שלא קיבלה אותו בכל ד' הבחינות, רק על ג' בחינות ראשונות שבה לבד, ובחינה ד' נשארה חושך בלי אור, הנה רק עתה, נגלית בחינה ד' לבחינה שפלה ועבה ותחתונה, שעליה נערכות גם כן ג' הבחינות הקודמות לה בכמה שהן זכות וקרובות יותר אל המאציל, כנ"ל. משא"כ, בעת הצמצום, שנסתלק האור מכל ד' הבחינות בבת אחת, לא היה עוד ההכר הזה בין הבחינות, כנ"ל (פרק א' אות ק').
אם אנחנו מדברים על העיגולים, יש לנו בעיגולים סדר מאחד לשני, סדר סיבה ומסובב בלבד. אין פחיתות בין קטן לגדול, אלא שקטן, כאילו קטן בעיגולים, הוא יצא אחרי הגדול ובזה בלבד. מה שאין כן, אם אנחנו מדברים על הקו, אז כל בחינה יותר תחתונה היא פחותה מהבחינה היותר העליונה. זאת אומרת, יש כאן עניין של פחיתות, אנחנו כבר מודדים אותם לפי הגובה, כל אחד כלפי השני, כמה הוא שוקל, כמה הוא עולה יותר או פחות.
אם כך, בכל עיגול או בכל עולם אנחנו מבדילים בין הדברים ששייכים לעיגולים או ליושר. ומכאן אנחנו יכולים כבר להתחיל להבין, שֶמה ששייך לבחירה של האדם נמצא ביושר, ששם זה המסך, הפעולה מצד האדם. ומה שלא שייך לבחירה של האדם נמצא בעיגולים, ששם שליטת האור העליון מלמעלה, והאדם בזה לא יכול לנגוע בכלום.
המעניין הוא, באיזה מאמץ, באיזה קשר זה לזה עומדים העיגולים והיושר, כי הם כבר מדברים על היחסים בינינו לבין הבורא, ובמה אנחנו יכולים להשפיע על הגורל שלנו.
משיעור בוקר 13.03.09 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן
ראש הקו נוגע באין סוף ולא סיומו
ב) ה וראש העליון של הקו, נמשך מן הא"ס עצמוו ונוגע בו, אמנם סיום הקו הזה ז למטה בסופו אינו נוגע באור א"ס.
כל המציאות היא רצון. מה זה הרצון? כל זה רצון. הרצון הזה נברא על ידי האור. האור הסובב ברא את הרצון ב- ד' בחינות, שורש, א', ב', ג', ד'.
אחרי שהאור ברא את הרצון, הרצון מתחיל להרגיש את עצמו. בכך שמרגיש את עצמו, הוא מרגיש בבחינה ד' שלו בושה. כתוצאה מהבושה, הבושה מביאה אותו לצמצום א'. אחרי צמצום א' הוא מתחיל לבנות את עצמו דומה לאור, ואז הוא מגיע לעולמות, ה' העולמות. זה נקרא ש"האציל" ו"ברא" ו"יצר" ו"עשה" כל העולמות כולם. ה"עולמות" נקראים "הגבלות", "העלמה". על ידי מה העלמה? על ידי הקו.
זאת אומרת, אותו מקום שפעם כולו היה מלא אור אין סוף, במָקום הזה כולו נעשה אחר כך צמצום א', חלל. אחר כך קו ממלא את המקום הזה בלבד, קו האור. וכל יתר העיגולים יש בהם משהו מהקו. הוא נותן להם קצת משהו, וזה מה שיש.
אם כך, יש קו אין סוף שממלא את הכל, ונשארים העיגולים. קו אין סוף מקבל את האור מבחוץ, מהאור הסובב, ומביא אותו עד הסוף כמעט.
הוא אומר , וראש העליון של הקו, נמשך מן הא"ס עצמו ונוגע בו, אמנם סיום הקו הזהלמטה בסופו אינו נוגע באור א"ס.יש כאן הפסק. ולכן בעולם שלנו אין אור אין סוף, בכלל אין אור. הקו כאילו מגיע לעולם שלנו, אבל אינו מגיע האור שבו.
הקו בעצמו מגיע, כי יש לנו כאן הנהגה והשגחה על ידי העיגולים ועל ידי היושר. על ידי היושר ההנהגהנקראת "אם אין אני לי מי לי", הכל תלוי בכוחות שלי. ועל ידי העיגולים ההנהגה נקראת "אין עוד מלבדו". שתי צורות הנהגה יש עלינו.
ואז יש את כל העולמות האלה שהם פועלים עלינו, אנחנו נמצאים במרכז, בנקודה השחורה המנותקת כלפינו. ודאי שלא מלמעלה, כי מלמעלה אנחנו מחוברים, אבל אנחנו עדיין מנותקים. כמו נניח תינוק שנולד, הוא מנותק מהמציאות לגמרי, מטפלים בו, אבל בעצמו הוא לא יודע כלום.
משיעור בוקר 20.03.09 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן
אור פנימי
"וראש העליון של הקו"
ה) היינו בחינה ראשונה מד' הבחינות כנ"ל בדיבור הסמוך.
בעל הסולם אומר כאן שראש הקו נוגע באין סוף. זאת אומרת שיש בראש הקו כזאת בחינה שהיא דומה לאין סוף, ובזה הם נוגעים, נמצאים במגע. וכל היתר מה שיש בקו לא דומה לאין סוף, אלא רק בתכונה אחת.
משיעור בוקר 09.01.15 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן
"ונוגע בו"
ו) כי בחינה א', שהיא הראש העליון, היא הקרובה ביותר לא"ס, כלומר למאציל, וע"כ נחשבת כמו שנוגעת בו, כי אין הפרששבשינוי הצורה דבחינה א' ניכר כל כך עד להפרידו מהמאציל, כנ"ל.
ודאי שבחינה א' היא שונה מאין סוף, אבל השוני ביניהם עדיין לא כל כך גדול, אלא אפשר להגיד שהם נוגעים זה בזה. זאת אומרת, יש שוני, אבל לא עד כדי כך שהם יהיו רחוקים, אלא נגיעה יכולה להיות.
אם שני כוחות רוחניים הפוכים זה מזה, הם רחוקים לפי גודל הפער ביניהם. אם הם דומים זה לזה, הם נמצאים במקום אחד, כאילו אחד בתוך השני, והופכים להיות לאחד. אם יש ביניהם בכל זאת שינוי צורה חלקי, והשתוות צורה חלקית, אז הם כמו שנמצאים ביחד לפי השתוות הצורה אחד בשני, ולפי שינוי הצורה מחוץ אחד לשני. אם יש ביניהם בחינה אחת, תכונה אחת משותפת, זה נקרא שהם נוגעים זה בזה.
משיעור בוקר 09.01.15 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן
"למטה בסופו אינו נוגע באור א"ס "
ז) למטה בסופו מורה על הבחינה הד', שהיא רחוקה יותר מכולם ותחתונה יותר מכולם, כנ"ל (פרק ב' אות ד'), שאינה מקבלת עתה את האור העליון, ונמצא שאינה נוגעת באור א"ס, אלא נפרדת הימנו.
יש כאן עניין דק שאנחנו צריכים לתאר לעצמנו. מה זה נקרא "נוגעת ולא נוגעת", "שייכת", "מחוברת", "נצמדת" בחינה בבחינה, לפי איזה הבחנות אנחנו כך אומרים. ניקח לדוגמה את בחינה א' ובחינת שורש, לָמה הוא אומר שבחינה א' יכולה להיות ליד בחינת שורש, סמוכה אליה, שלא מורגש כל כך הרצון לקבל? מה זה "לא מורגש כל כך"? קצת מורגש? מה המילים האלו?
אמנם הרצון לקבל הוא מתעורר בבחינה א', אבל הוא לא עושה שינוי בינה לבין בחינת שורש שהיא תתנתק ממנו. אלא הוא פועל, אבל פועל כך שהוא אחד, כמו בבחינת שורש ובבחינה א'. כמו שאנחנו לומדים, שבחינת שורש היא העובר במי אמו, ובחינה א' היא תינוק שכבר נמצא בחוץ אבל לגמרי תלוי באמא. מצד אחד, אנחנו מבדילים אותם אחד מהשני, אלה שני גופים, אבל מצד שני, זה שהוא יצא מהאמא עדיין לא מבדיל אותו ממנה, הוא כולו תלוי בה וצמוד אליה. זאת אומרת, ברצון שלו וברצון שלה הם נמצאים יחד כמו שהוא נמצא בתוכה, ויש איזה מין תנאי חיצון שבכל זאת מבדיל ביניהם.
משיעור בוקר 04.05.11 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן
דרך הקו מתפשט אור אין סוף לעולמות
ג) ודרך הקו הזה נמשך ונתפשט אור א"ס למטה.
כל העולמות הם במקום החלל ההוא שנצטמצם
ד) ובמקום החלל ההוא, ח האציל וברא, ויצר ועשה כל העולמות כולם.
אור פנימי
"האציל וברא"
ח) רומז בזה, לד' העולמות הנקראים: אצילות, בריאה, יצירה, ועשיה. שהם כוללים כל העולמות, שהם בפרטיות בלי מספר. וד' העולמות הללו, נמשכים מד' הבחינות הנ"ל: מבחינה א' אצילות, מבחינה ב' בריאה, מבחינה ג' יצירה, מבחינה ד' עשיה.
כל פעם הוא מסביר לנו, שבסך הכול כל הבריאה היא רצון, וכל ההבחנות הן בתוך הרצון, איך הרצון הזה מתחלק לחלקים, מה בכל חלק וחלק מורגש, ועד כמה כל חלק וחלק משתנה. בסך הכול הנושא הוא הרצון.
אז מה יש כאן כל כך ללמוד? יש כאן ללמוד הרבה, מפני שיש כאן שלושה מרכיבים, יש תענוג או מילוי כלפי אותו הרצון או החיסרון. והתנאי שהמילוי ימלא את החיסרון נקרא "כוונה", או "מסך" או "אור חוזר" או "מידת השתוות הצורה". התנאי הזה הוא קובע בכמה שניהם, המילוי והרצון, יתחברו ביניהם. יש כאן שלושה דברים שכל אחד מהם פועל בחתך אחר מחברו, ולכן יש לנו בלבולים גדולים במה שקורה ביניהם. שניים אנחנו מסוגלים להבין, כי אחד מול השני אפשר להחזיק כביכול בשדה הראייה. שלושה לא, כי לכל אחד מהם יש כיוון שונה, כביכול מטרה אחרת.
הרצון לקבל רוצה ליהנות, האור רוצה להַנות. אלה דברים שונים. המסך נותן את התנאי, "רק לפי ההשתוות ביניכם". ואין לא באור ולא ברצון מה שיש במסך, ואין באור מה שיש במסך וברצון, ואין ברצון מה שיש במסך ובאור. ושלושתם כשהם באים וצריכים להיות כאחד בנקודה אחת, כמו "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא" משלושתם, זו כל הבעיה. אנחנו לא מסוגלים לתפוס את זה.
חייב לבוא האור המיוחד, שזה לא האור שממלא את הרצון, אלא האור שמתקן את הרצון, ולעשות תיקון המסך, כדי שאנחנו נבין איך אנחנו יכולים לעבוד עם שלושת המרכיבים הללו. ואז האור הממלא דרך האור המתקן, ימלא את הרצון.
משיעור בוקר 04.05.11 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן
קודם הצמצום היה הוא ושמו אחד, ואין שכל יכול להשיגו
*ה) ט קודם הד' עולמות אלו, היה הא"ס, י הוא אחד ושמו אחד באחדות נפלא ונעלם ית', כ שאין כח אפילו במלאכים הקרובים אליו ואין להם השגה בא"ס ית', כי אין שום שכל נברא שיוכל להשיגו, להיות, כי ל אין לו מקום ולא גבול ולא שם.
* שער מאמרי רז"ל שבת ד"ה ולהבין.
אור פנימי
"קודם הד' עולמות"
ט) שנקראים: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, כנ"ל (בדיבור הסמוך), אשר המה כוללים כל העולמות כולם, הנה קודם כל אלה, דהיינו מטרם הצמצום, לא היו ד' בחינות אלו נבחנות בזו למעלה מזו, כנ"ל (פרק ב' אות ד'), אלא בסוד האחדות הפשוטה כנ"ל (פ"א אות ל' ד"ה ולפי המבואר) בלי שום הבדל בין המדרגות ובין אור לכלי, אלא בסוד הוא ושמו אחד, כנ"ל עש"ה.
הכל היה מלא באור אין סוף, שאי אפשר היה להבדיל בינו לבין הכלי. הם היו מקושרים יחד.
משיעור בוקר 20.03.09 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן
"הוא אחד ושמו אחד"
י) "הוא" מורה על האור העליון, ושמו מורה על בחינת הרצון לקבל הנמצא בהכרח שם, כנ"ל (פ"א אות ל' ד"ה אין לתמוה עש"ה). "שמו" הוא בגי' "רצון", רומז על ה"רצון לקבל".
"הוא ושמו אחד" זה עולם אין סוף, ובכלל אין חוץ מ"הוא ושמו" שום דבר. כי "הוא" זה האור, "שמו" זה רצון, וכך מכל מיני האופנים של הרצון, אנחנו מקבלים כל מיני שמות. "שמות" זאת אומרת, כינויים לסוגי הרצון, שכל הרצונות האלה הם הרצונות הפרטיים שיהיו אחר כך מאותו השם הגדול שהוא ה-ו-י-ה הראשונה.
לכן אין חוץ מה-ו-י-ה שום דבר. כל מה שיש אחר כך, שאנחנו יכולים להגדיר באיזו מילה, באיזה שם, הם כולם השמות הפרטיים, המרכיבים של אותה הה-ו-י-ה העיקרי. הכל נכלל בה.
משיעור בוקר 09.01.15 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן
"שאין כח אפילו במלאכים הקרובים אליו"
כ) כלומר, עתה לאחר שנבראו העולמות, אפילו המלאכים שהם הנבראים היותר קרובים ברוחניותם אין להם השגה בא"ס.
המלאכים לא קרובים, כי הם נמצאים מעולם הבריאה ולמטה עד למטה מפרסא, ושייכים לכלים של הנבראים. ובדרגת אין סוף אין נבראים, אלא אחדות פשוטה.
מלאך לא יכול להגיע למצב אין סוף, כמו כל אופני וסוגי הרצונות לקבל שנמצאים בדרגת רצון פחותה מד' דעביות.
בכל דרגות העביות, שורש, א', ב', ג', ד', בהתאם לדרגת העביות נמצאים על ידי המסך בחיבור ודבקות עם הבורא. בדרגת אין סוף נמצאים בהשפעה מרבית לבורא. והמלאך ששייך במציאות לדרגת חי ולא לדרגת מדבר, נמצא בעביות ג' ולא יכול להשתנות לדרגת ד' דעביות. רק אדם עובר את כל המדרגות האלה כתהליך גדילה. אבל מלאך שנמצא בעביות ג' בלבד, לא יכול להיות בדרגת אין סוף. הוא קרוב לדרגה ד' דעביות, אבל לעולם לא יכול להגיע אליה.
לכן על אדם שנראה מתוקן לחלוטין, אומרים שהוא כמו מלאך, אבל מלאך הוא לא אדם. אדם הוא יותר ממלאך, כי יש לו זכות בחירה והוא יכול לטעות ולהשתנות. ודרגת מלאך הוא בדומה לכל דרגת החי בעולם הזה, רק משרת את האדם ותו לא. לכן זו לא מחמאה גדולה לומר לאדם שהוא "ממש מלאך".
שיעור בוקר 19.04.05 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן
"לא החכם למד"
תלמוד עשר הספירות נכתב ממצב של גמר התיקון, מ"ד' בחינות דאור ישר". ולכן כמה שאנחנו מבינים אותו - מבינים, וכמה שלא - לא. כל עוד אתה לא משיג, אז כמו שכתוב, "לא נדע בשם ומילה". לכן אני יכול לפרש עוד מילים ועוד מילים ועוד קצת, ולעמוד על כל דף שנה שלמה, ומה זה יעזור? את המאור המחזיר למוטב אנחנו צריכים, תשתוקק לכך.
"לדעת", היום תדע ומחר לא, כי כל פעם הכלים שלך מתחלפים, מה שידעת אתמול טוב וברור פתאום נעלם. ואתה לא יודע, אתה לא מבין איך זה היה, איך אתמול חשבתי כך. כל יום אתה חדש. אתה כבר יודע זאת על עצמך, כולם כך. ולכן "לא החכם למד" כמו שכתוב.
משיעור בוקר 09.01.15 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן
"אין לו מקום ולא גבול ולא שם"
ל) כי בהיות שם בא"ס ב"ה סוד הוא ושמו אחד, ואין מקום וכלי ניכרים שם כל עיקר כמ"ש לעיל, לפיכך אין שכל נברא יכול להשיגו, כי אין השגה באור בלי כלי.
הוא רוצה להסביר לנו מה ההבדל בין האין סוף לבין מה שנמצא אצלנו כאן, אחרי האין סוף. "אצלנו כאן" זה בעולמות, זה לא אצלנו בעולם הזה, בתפיסה שלנו. אבל בעולמות זו כבר תפיסה אחרת ממה שבאין סוף. באין סוף אין שם, אין גבול, אין מספר. מדובר על תפיסה, זה לא חוסר תפיסה. אלו שנמצאים במצב האין סוף עוברים לתפיסה המיוחדת שהיא תפיסה לא לפי הגבולות שלנו. אנחנו לפי הבנייה שלנו, לפי המצבים שלנו בנויים מטוב ורע. וגם, עוד לא מטוב ורע, זה בעולמות כך, בעולמות העליונים.
כלומר, יש אין סוף, ואחר כך יש את העולמות לפי הקו, ואחר כך העולם הזה. העולם הזה במשהו גם דומה לאין סוף. למה? כיאין גבול, הכל פרוע. מה שאין כן באין סוף אין גבול מפני שהכל מתוקן ואין הגבלה. ובאמצע הקו. כשאנחנו מדברים על השגה, אנחנו מדברים על העולמות, על עשיה, יצירה, בריאה, אצילות, אדם קדמון, שבתוך העולמות האלו אנחנו תופסים הכל בגבולות, בהגבלות, טוב-רע, אור-חושך וכולי.
מה שאין כן באין סוף. כשאנחנו עולים, העלייה לאין סוף היא עלייה איכותית, מאוד מיוחדת, שם התפיסה היא אחרת לגמרי, ללא הגבלות, ללא הבדלים בין אור לחושך, וללא מעברים שנמצאים בין המצבים המנוגדים. אנחנו תופסים רק בגבולות, אם לא היה אור לא היינו תופסים "זה יותר חשוך, זה יותר מואר". באין סוף אין דבר כזה, שם הכל מלא באור.
אז איזו תפיסה זאת? התפיסה היא אחרת, לא מתוך הגבולות. הוא אומר שאנחנו לא מסוגלים להשיג את זה כי "אין לו גבול ואין לו שם", אלא נעלה ונראה.
משיעור בוקר 05.05.11 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן