יש לדעת, כי בזמן שהאדם מתחיל ללכת בדרך, שרוצה להגיע לעשות הכל לשם שמים, הוא בא למצבים של עליות וירידות. ויש לפעמים שהאדם בא לידי ירידה כל כך גדולה, שיש לו מחשבות לברוח מתו"מ. כלומר, שבא לו מחשבות שאין לו חפץ להיות ברשות הקדושה. אז, האדם צריך להאמין שהדבר הוא להיפך, היינו שהקדושה בורחת ממנו. והטעם הוא, כי בזמן שהאדם רוצה לפגום בקדושה, אז הקדושה מתקדמת ובורחת מקודם ממנו. ואם האדם מאמין בזה, ושהוא מתגבר בזמן הבריחה, אז מ ה-ברח, נעשה ברך, כמו שכתוב "ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה".
ענין ברח דודי
"ברח דודי". לכאורה קשה להבין איך אומרים לו להבורא ית', "ברח". ויש לומר שאין זה כמו שהאדם חושב, שהאדם בורח מתורה ומצות, שאין לו חפץ להיות ברשות הקדושה, אלא שהקדושה בורחת ממנו. כי בזמן שהאדם רוצה לפגום בהקדושה, אז הקדושה מתקדמת ובורחת ממנו, מטרם שהוא פוגם משהו. לכן, כשהאדם מתגבר בזמן הבריחה ומתקן את מעשיו, אז מה-"ברח" נעשה צירוף של "בירך". שזה סוד "ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה".