שמחה נקרא בחינת אהבה, שהיא בחינת ישות. וזה דומה, למי שבונה לו בית, ולא עושה בקירות הבית שום חסרון. נמצא, שאין לו שום אפשרות להכנס להבית, כי אין מקום חלל בקירות הבית, שיהיה לו מקום להכנס להבית. ולכן צריכים לעשות מקום חלל, שעל ידי החלל הזה הוא יכנס להבית.
לכן, במקום שיש אהבה, צריכים לעסוק ביראה גם כן, כי יראה היא החלל. היינו שיש לו לעורר את היראה, אולי לא יוכל לכוון בעמ"נ להשפיע, לכן בזמן שיש שתיהם אז יש שלימות, אחרת כל אחד רוצה לבטל את השני, לכן צריכים להשתדל ששניהם יהיה במקום אחד, וזה ענין שצריכים אהבה ויראה. שאהבה נקרא ישות, מה שאם כן יראה נקראת חסרון וחלל. ורק שתיהם ביחד יש שלימות, וזה נקרא ב' רגלים, שדוקא שיש לו ב' רגלים האדם יכול ללכת,