ענין אמת, הוא מה שהאדם מרגיש ורואה לעיניו. ובחינה זו נקראת שכר ועונש, היינו שאי אפשר להרויח שום דבר בלי יגיעה. וזה דומה לאדם שיושב בביתו ואינו רוצה לעשות שום דבר בשביל פרנסתו, ואומר, מאחר שהשי"ת הוא טוב ומטיב ומפרנס לכל, לכן בטח ישלח לו את מחסורו, והוא בעצמו אינו צריך לשום מעשה. והנה האדם הזה בטח שיגוע ברעב אם יתנהג כך, וגם השכל מחייב כן וכך נראה לעינים, והאמת הוא כך, היינו שימות ברעב. אבל יחד עם זה הוא צריך להאמין בבחינת למעלה מהדעת, היינו שבלי שום יגיעה וטרחא הוא גם כן יכול להשיג כל צרכיו מטעם השגחה פרטית. זאת אומרת שהשם ית' עושה ויעשה לכל המעשה, ואין האדם עוזר לו בשום דבר, אלא הכל השם ית' עושה, ואין ביד האדם להוסיף או להגרע.
אבל איך אפשר ששני דברים הללו יעלו בקנה אחד, הלא אחד הוא בסתירה להשני. אלא, בחינה אחת נקרא מה ששכלו משיג, היינו שבלי עזרת האדם, זאת אומרת, שבלי הקדם טרחא ויגיעה לא ישיג שום דבר. וזה נקרא בחינת אמת, מטעם שהשם ית' רצה שהאדם ירגיש כך, לכן נקרא הדרך הזה דרך אמת. ואל יקשה בעיניך אם ב' הדרכים הם בסתירה, איך אפשר להיות שמצב הזה יהיה אמת. והתשובה הוא, שענין אמת אינו נאמר על הדרך והמצב, אלא שענין אמת נאמר על ההרגשה שהשם ית' רצה שהאדם ירגיש כך, זה הוא "אמת". נמצא, שענין אמת אפשר לומר בדיוק על השם ית', היינו על רצונו ית' שהוא רוצה כך, שהאדם ירגיש ויראה כך. אבל יחד עם זה הוא צריך להאמין, אפילו שלא מרגיש ולא רואה בעין שכלו, שהשם ית' יכול לעזור לו בלי שום יגיעה כל הרווחים שאפשר להשיג. וזהו רק מבחינת השגחה פרטיות, והטעם שאין האדם יכול להשיג את ענין של השגחה פרטיות, מטרם שמשיג את ענין שכר ועונש, הוא, שענין השגחה פרטית הוא דבר נצחי, והשכל של האדם אינו נצחי. לכן, דבר נצחי, אי אפשר שיתלבש בדבר שהוא בלתי נצחי. לכן, לאחר שהאדם זכה לבחינת שכר ועונש, אזי השכר ועונש נעשה כלי שבו יוכל להתלבש דבר השגחה פרטית.
ובזה נבין את הפסוק, "אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הצליחה נא". שהושיעה נא, היינו שכר ועונש שהאדם צריך להתפלל שה' יזמין לו עבודה ויגיעה, שעל ידי זה יהיה לו שכר. ויחד עם זה הוא צריך להתפלל על הצלחה, שהוא בחינת השגחה פרטית, היינו שבלי שום עבודה ויגיעה, הוא יזכה לכל הרווחים הכי נמצאים בעולם.
וכמו כן אנו רואים בקנינים גשמים (שהם בחינת נפרדים במקומות, היינו בשני גופים. מה שאם כן בדברים רוחניים הכל נלמד על גוף אחד, אלא, בשני זמנים), יש אנשים שמשיגים את קניניהם דוקא ע"י רבוי יגיעה, ומרץ יתירה וחריפות נפלאה. ויחד עם זה אנו רואים את ההיפוך, שאנשים שאינם כל כך חריפים, ואין להם מרץ יתירה, ולא נותנים יגיעה רבה, ומצליחים ונעשים לבעלי קנינים ורכוש הכי גדולה שבעולם.
והתשובה, משום שאלו הדברים הגשמיים נמשכים משורשם עליונים, היינו מבחינת שכר ועונש, ומבחינת השגחה פרטיות. וההפרש הוא רק בזה, שברוחניות זה מתגלה במקום אחד, היינו בנושא אחד, אלא בזה אחר זה, היינו באדם אחד בב' מצבים. ובגשמיים זה נוהג בזמן אחד, אלא בשני נושאים היינו בזמן אחד, וב-ב' מיני אנשים.