עיקר היסוד הוא דרך הידוע לכל, וענין הזהירות והשמירה שיש בענין מוחא, הוא מסיבת שהוא נבנה על יסוד השאלה, ואם נזדמן לו השאלה הידוע צריך להיות מזוין ומחוסן לעמוד על המשמר ולענות על המקום את התשובה הידוע זאת אומרת, שכל הבנין נבנה על שאלות ותשובות, וזה הוא שהולך בדרך ה' וזוכה לבנות בנין השכינה, ובזמן שאין לו כבר מקום של שאלות ותשובות אזי הוא נקרא בחינת עומד.
וגם לאלו שכבר זכו להתלבשות השכינה בקביעות, וכבר הולכין בדרך המדרגות,שכבר אין לו אז מקום לעבודה הנ"ל, אזי ה' הכין להם מקום, שעל מקום הזה יהיה להם יסוד פנוי לשרות את האמונה. הגם שזה קשה להבין איך יצוייר דבר כזה במדרגות עליונות, אבל הקב"ה בעצמו יכול לעשות דבר כזה, שזה ענין תיקון דקו אמצעי, ושאסור לקבל מבחינת קו שמאל. ויחד עם זה אנו רואים שבחינת החכמה מתגלה רק במלכות, ואף על פי שמלכות הוא בחינה כנגד להחכמה, מכל מקום דוקא כאן במלכותהוא מקום גלוי החכמה. וזה ענין "והמכשלה הזאת תהיה תחת ידך", שדרשו חז"ל, שאין אדם עומד על דבר הלכה אלא אם כן נכשל בה. "הלכה" נקרא בחינת מלכות (שזה ענין הכלה, ובזמן שהולכין להכלה נקרא "הלכה" ) והוא נבנית רק על מכשולים, היינו על זמן של "שאלות", ובזמן שאין לו שאלות, אין לה את השם של אמונה או שכינה.