כתוב "הנסתרות לה' אלקינו, והנגלות לנו ולבנינו עד עולם, לעשות את כל דברי תורה הזאת". וצריך לשאול מה בא הכתוב להשמיענו, שהנסתרות לה'. ואין לומר, שענין נסתר פירוש בלתי מושג, וענין נגלה היינו בחינת המושג, הלא אנו רואים, שיש אנשים שיש להם ידיעה בחלק הנסתר, וכמו כן יש אנשים שאין להם ידיעה בחלק הנגלה. ואין לומר, שהכוונה שיש יותר אנשים שיש להם ידיעה בחלק הנגלה מבחלק הנסתר (אם כן נתת דבריך לשיעורין).
והענין הוא, שאנו רואים בעולמנו זה שיש מעשים שמגולה לעינינו לעשות, היינו שיד האדם משמשת בהם, ויש מעשים שאנו רואים שהדברים נעשים, אבל אין האדם יכול לפעול שם מאומה, אלא כח נסתר פועל שם. כדוגמת מה שאמרו חז"ל: "ג' שותפים יש באדם, הקב"ה ואביו ואמו". הנה חלק הנגלה הוא מצות פרו ורבו, שמעשה זה נעשה על ידי הוריו. ואם ההורים עושים מעשיהם בסדר, אז הקב"ה נותן נשמה בהולד. היינו, שהוריו עושים את חלק הנגלה, שרק את המעשה הנגלה יש ביכולתם לעשות. אבל חלק הנסתר, שהוא לתת נשמה בהולד, בזה אין ההורים יכולים לפעול שום מעשה, רק הקב"ה בעצמו עושה את הדבר ההוא.
וכמו כן במעשה המצות, אין לנו לעשות יותר מחלק הנגלה, שרק כאן אנו יכולים לעשות שהוא לעסוק בתורה ומצות בבחינת "עושה דברו", אבל חלק הנסתר, היינו בחינת הנשמה שבעשיית תורה ומצות, אין האדם יכול לפעול שם מאומה. ובזמן שמקיימים התורה ומצות בבחינת עשיה, הנקרא "לעשות", צריכים להתפלל לה', שהוא יעשה את חלק הנסתר, היינו שיתן בחינת נשמה בחלק המעשה שלנו. וחלק המעשה נקרא "נר מצוה", שזה רק נרות, וצריכים להדליקם ע"י "ותורה אור". שהאור תורה מדליק את המצוה, ונותן בחינת הנשמה והחיות בחלק המעשה, כנ"ל בדוגמת הולד שיש בו ג' שותפים. וזה פירוש "הנגלות לנו", היינו שעלינו מוטל לעשות בבחינת "כל אשר בידך ובכחך לעשות עשה", ורק כאן אנו יכולים לפעול. אבל, להשיג בחינת הנשמה והחיות, זה תלוי ביד הקב"ה. וזה פירוש "הנסתרות לה' אלקינו", שהשם ית' מבטיח לנו, שאם אנחנו נעשה את חלק מה שמגולה לנו לעשות בתנאי תורה ומצות בחלק העשיה, אז הקב"ה נותן בה נשמה בהעשיות שלנו. מה שאם כן, מטרם שזוכין לבחינת הנסתר הנקרא "נשמה", אז חלק הנגלה שלנו כגוף בלי נשמה, אלא צריכים לזכות לחלק הנסתר, שזהו רק ביד ה'.