אצילות: הוא בחינת מחזה ולמעלה שהוא רק כלים דהשפעה. בי"ע: הוא סוד קבלה בעמ"נלהשפיע.
עליית ה' תתתא למקום בינה. כיון שהאדם מוטבע ברצון לקבל עמ"נ לקבל, לכן אין האדםמסוגל לעשות איזה דבר, בלי שיהיה שם קבלה לעצמו.
לכן אמרו חז"ל "מתוך שלא לשמה באים לשמה", דהיינו "שמתחיל לעסוק בתו"מ בעמ"נ "הבלן עותרא עלמא דין", ואח"כ בעמ"נ "הב לן עותרא עלמא דאתי". וכשלומד כך, אז הוא צריךלהגיע ללמוד לשמה, היינו לשם התורה. דהיינו שהתורה ילמוד אותו את דרכי השם ית', ואזהוא צריך לעשות מקודם המיתוק של מלכות בבינה, שפירושו שמעלה את המלכות, שנקרא רצוןלקבל, לבינה, שהוא בחינת השפעה. היינו, שכל עבודתו יהיה רק בעמ"נ להשפיע. ואז נעשהלו חושך. שמרגיש שהעולם חשך בעדו, משום שאין הגוף נותן כח לעבודה רק בבחינת קבלה, ולא בבחינת השפעה. ואז אין לו עצה אחרת, רק להתפלל לה' שיאיר עיניו, שיוכל לעבודבבחינת השפעה. וזה פירוש "מי קיימא לשאלה", שהכוונה על בינה שנקראת "מי". ושאלה היאמלשון "שואלין על הגשמים" שפירושו תפילה, כיון שמגיע לבחינת מי בינה, אז המקום הזהיש להתפלל על זה.