כתוב, "ויאמר לו איכה וכו', ויאמר את קלך שמעתי וכו' ואירא כי ערום אנכי, ואחבא, וכו', ויאמר וכו', פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים וכו', ויגרש את האדם".
ויש להבין ענין היראה שהיה לאדם, עד כדי כך שהיה צריך להתחבא, מטעם שראה עצמו שהוא ערום. והענין הוא, כי מטרם שאכל מעץ הדעת היה מזונותיו מן בינה, שהוא סוד עלמא דחירות, ואח"כ כשאכל מעץ הדעת, אז ראה שהוא ערום. היינו, שהיה מפחד שמא יקח את האור תורה, וישמש עמו לצורך בחינת רועי מקנה עבדי לוט. שענין רועי מקנה עבדי לוט פירושו, היות שיש בחינת אמונה למעלה מהדעת, שזה נקרא רועי מקנה אברהם. כלומר, זה שזכה להשיג את האור תורה, אינו לוקח אותה מטעם שזה יהיה לו בסיס לעבודה, היינו לומר, שעכשיו כבר אינו צריך להתחזק באמונת ה', כי כבר יש לו בסיס של האור תורה, זה נקרא רועי מקנה עבדי לוט, שהוא בחינת עלמא דאתלטיא, שהיא בחינת קללה, שזהו היפך מהאמונה, שהיא בחינת ברכה. אלא אמר, הוא אומר, שעתה הוא רואה, שאם הוא הולך בבחינת אמונה למעלה מהדעת, אז נותנים לו מלמעלה בחינת אור תורה, להראות לו שהוא הולך על דרך האמת. ולא שהוא לוקח זה בתור תמיכה, שיהיה עבודתו בתוך הדעת, שמזה באים לבחינת כלי קבלה, שעליה היה צמצום, לכן נקרא זה, מקום הקללה, שלוט פירושו עלמא דאתלטיא.
ולזה אמר לו ה', מדוע אתה מפחד לקחת את האורות האלו, מחשש שלא תפגום בהם, מי הגיד לך כי ערום אתה, בטח זה אינו אלא מטעם שאכלת מעץ הדעת, שזה גרם לך הפחד. מה שאם כן מקודם כשאכלת מכל עץ הגן, היינו שהיית משמש עם האורות, בסוד רועי מקנה אברם, לא היה לך שום פחד. לכן ויגרש אותו, מטעם פן ישלח ידו ויאכל מעץ החיים. והפחד היה, שמא יעשה תשובה, ויכנס לתוך עץ החיים, ומהו הפחד, אלא היות שחטא בעץ הדעת, הוא כבר צריך לתקן את העץ הדעת.
וזה ענין ויגרש אותו מגן עדן, כדי לתקן את החטא של עץ הדעת, ואח"כ יהיה לו היכולת לכנס לתוך הגן עדן. שענין גן-עדן הוא סוד עלית מלכות לבינה, ומקבלת שם חכמה, שעדן הוא סוד חכמה, ואז מלכות הנקראת גן, מקבלת חכמה בסוד עדן, וזהו גן-עדן.