כתוב "ולקחתם לכם ביום הראשון, פרי עץ הדר, כפות תמרים, וענף עץ עבות, וערבי נחל" (אמור, שישי). ויש לפרש פרי עץ הדר, עץ הוא בחינת צדיק, הנקרא עץ השדה. פרי, הם התולדות של העץ, היינו תולדותיהם של צדיקים שהם המעשים טובים, שצריכים להיות בחינת הדר-באילנו, משנה לשנה, היינו שנה שלמה, שהם ששה חדשים בשמן המור, וששה חדשים בבשמים, ודי למבין. מה שאם כן הרשעים, הם "כמוץ אשר תדפנו הרוח". וכפות תמרים, היינו ב' כפות, שהוא סוד ב' ההי"ן, ה' ראשונה וה' אחרונה, שעל ידי זה זוכים ל"כף אחת עשרה זהב מלאה קטורת". שענין כפות פירושו כפיה, שהאדם מקבל מלכות שמים על דרך הכפיה, כלומר אפילו שהדעת אינו מסכים, והוא הולך למעלה מהדעת, וזה נקרא זווגין על דרך הכפיה.
תמרים מלשון מורא, שהיא בחינת יראה (שזהו בחינת אלקים עשה שיראו מלפניו), ומשום זה נקרא לולב. כלומר, שמטרם שאדם זוכה יש לו ב' לבות, וזה נקרא לא לב, היינו שהלב שוב לא היה מיוחד לה'. וכשזוכה לבחינת לו, שפירושו לה' לב, וזהו לולב. וכמו כן צריך האדם לומר, מתי יגיע מעשי למעשי אבותי, שעל ידי זה זוכים להיות בחינת ענף לאבות הקדושים, שזה סוד וענף עץ עבות, שהם ג' הדסים. ויחד עם זה צריך להיות, גם בחינת ערבי נחל, שאין להם טעם וריח. וצריך להיות בשמחה מעבודה זו, אע"פ שאין לו טעם וריח בעבודה זו, ואז נקרא עבודה זו בשם אותיות שמך המיוחד שעל ידי זה זוכים ליחוד ה', בכל השלמות.