בזה"ק אומר טעם על ראובן שנולד מלאה, והוא חשב בעת מעשה על רחל. והדין הוא אם הוא חשב באחרת, אז הולד נקרא בן תמורה. ותירץ הזה"ק, היות שהוא חשב על רחל, והוא היה חושב שבאמת למעשה הוא רחל, ובני תמורה נקרא שמחשבתו היה על רחל, ועל המעשה ידע שהוא לאה. מה שאין כן כאן שמחשבתו היה על רחל, ועל המעשה גם כן חשב שבאמת הוא רחל.
ואמר על זה ביאור, כי ברוחניות ידוע שהם על דרך חותם ונחתם, שכל מדרגה נחתמה מהמדרגה עליונה, והדרך של חותם ונחתם הוא תמיד דבר והיפוכה, שהנחתם הוא תמיד הפוך מהחותם. לכן יוצא, מה שנקרא בבריאה קליפה הוא ביצירה קדושה, ומה שהוא קדושה ביצירה הוא קליפה בעשיה.
אי לזאת אם הצדיק מתיחד באיזה מדרגה, בטח שהוא מתיחד עם בחינת הקדושה שבהמדרגה, ואם בעת מעשה הוא חושב על מדרגת אחרת, ומה שנקראת קדושה במדרגה זו, נקראת קליפה במדרגה אחרת, לכן נקרא בן תמורה. היינו מה שנולד מייחוד הזה הוא בן תמורה, מטעם שהמדרגות אחד לגבי שניה הוא בהופכיות. מה שאין כן יעקב, מחשבתו היה על רחל, היינו לבחינת הקדושה הנמצאת בבחינת רחל, ועל המעשה גם כן חשב שהוא באמת רחל. אם כן, בין במחשבה היה על בחינת קדושה הנמצאת ברחל, ובין במעשה היה מתכוון שהוא מדרגת רחל, אם כן אין כאן בחינת לאה שיהיה זה בחינת תמורה.