להבין מה שאמר חז"ל, כל שיש לו קשקשת בידוע שיש לו סנפיר, וכל שיש לו סנפיר אינו ידוע אם יש לו קשקשת.
על דרך העבודה יש לפרש, ענין קשקשת היינו קשיות שיש לו בעבדות ה', שהקשיות הם כלים לקבל תירוצים, משום שהתירוצים אינם מתמלאים בשכל החיצוני אלא דוקא בשכל הפנימי, שהוא סוד אור עליון המתלבש בהאדם, ואז מתיישב אצלו כל הקושיות.
לכן כפי רבוי הקושיות בשיעור זה מתלבש אור עליון בהאדם, לכן הקשקשת היא מסימני טהרה, משום שעל ידי זה הוא יכול לבוא לטהר את עצמו ע"י שרוצה שלא יהיה לו קושיות. לכן, כל אשר ביכולתו הוא עושה בכדי לטהר את עצמו שיכול לזכות לאור העליון.
וסנפיר הוא גם כן מסימני טהרה, שסנפיר רומזת על "שונא-פה-אור" העליון, וכיון שיש לו קשיות בטח שהוא מטעם שיש לו שנאה לאור העליון. אבל מי שיש לו סנפיר אינו מחויב שיהיה קושיות, שיכול להיות שהוא שונא אור העליון לא מטעם שיש לו קושיות אלא מטעם שהוא פשוט בעל תאוה. ואומר, בין כך ובין כך לא אילך.
וזהו סימני טהרה, היינו בזמן שיש לו דג. שפירושו של דג, הוא סוד הבשר המלובש בהסנפיר וקשקשת, זאת אומרת שאור העליון מאיר באלו שני סימנים. מה שאם כן מי שעובד ואין לו שום קושיות בעבודה, אין זה סימן טהרה בזה שאין לו קושיות, והוא מטעם שאין לו מקום לשרות בו אור עליון בתוכה, מטעם שאין לו סיבה שיחייבהו להמשיך אור עליון, כיון שגם בלי אור העליון הוא גם כן בסדר גמור לפי דעתו.
לכן פרעה מלך מצרים, שהיה רוצה שעם ישראל ישארו ברשותו, נתן צו שלא לתת קש, כמו שכתוב "ויפץ העם ללקוט קש". אז ממילא אף פעם לא יהיה לו צורך, שה' יוציא אותם מרשות הטומאה להקדושה.