בפסוק "ושמרתם את נפשותיכם", עיקר השמירה הוא על נפש הרוחני, מה שאם כן על נפש הגשמי, האדם שומר אותו אפילו בלי צווי מן התורה. כי זה כלל, כי עיקר היכר מצוה, שפירושו שיהיה ניכר שהוא עושה את הדבר מטעם מצוה, הוא, שאם לא היה מצוה לא היה עושה דבר זה. אלא מה שהוא כן עושה דבר זה, הוא מטעם מצוה.
לכן בדבר מצוה שהוא עושה, ואם אפילו שלא היה מצוה גם כן היה עושה דבר זה, אז הוא צריך בדיקה יתירה, למצוא שם איזה מקום שיהיה לו היכולת לומר שעושה זה רק מטעם מצוה. אז יכול האור של המצוה להאיר על המעשה המצוה שהוא עושה. שזה נקרא שעושה עם המצוה כלי שיכול לשרות בו אור העליון, לכן עיקר שמירה הכוונה על נפש הרוחני.