בפסוק "ולקחתם לכם פרי עץ הדר", היינו בחינת צדיק שנקרא "עץ עושה פרי", שזהו כל ההבדל בין קדושה לס"א, שאל אחר אסתרס ולא עביד פירי. מה שאם כן צדיק נקרא הדר, משום שהוא עושה פרי, שהוא דר באילנו משנה לשנה. לכן כתוב אצל יוסף, "הוא המשביר לכל עמי הארצות", שהוא שובר אותם ע"י הפירות שהיו לו, ולהם לא היה פירות. בזה, כל אחד הרגיש את מצבו, אם הוא מסטרא דטוב או להיפוך. וזה פירוש "ויכלכל יוסף לחם לפי הטף", טף נקרא בחינת ג"ר, בסוד "והיו לטוטפות בין עיניך", שהוא בחינת תפילין של ראש. ומשום זה נקרא יוסף בן זקונים, בר-חכים. וזה סוד "למחיה שלחני", שהוא ענין מוח-חיה שהוא בחינת ג"ר. וזה סוד מה שכתוב, "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך, אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי" (שיטלו בניו שני חלקים, ו"שכם" לשון חלק, כן פירש רש"י), היינו על ידי הבנים שלו, שבנים נקרא פירות, וזה נתן ליוסף. וזה ענין שכתוב אצל שאול "משכמו ולמעלה גבוה מכל העם", וזה סוד "ושמלה קצין תהיה לנו". וזה סוד "טף, למה הם באין, ליתן שכר למביאיהם", ששאל, החכמה למה הם צריכים, הלא אין המדרש עיקר אלא המעשה, ומשיב ליתן שכר למביאהם, שהחכמה מביא לידי מעשה.
וענין מחלוקת שאול ודוד, שאצל שאול לא היה שום דופי, לכן בן שנה היה במלכו ולא היה צריך להאריך במלוכה, משום שגמר את הכל בזמן קצר. מה שאם כן דוד היה צריך למלוך ארבעים שנה, דוד היה בן יהודא שהוא בן לאה, עלמא דאתכסיא. מה שאם כן שאול היה מבנימין, שהוא בן רחל, מעלמא דאתגליא, לכן היה בהופכיות לדוד. לכן אמר דוד "אני שלום", זאת אומרת שאני משיג לכולם ואני אוהב את כולם, "וכי אדבר המה למלחמה". וכמו כן אבישלום היה בהופכיות לדוד. וזה ענין החטא של ירבעם בן נבט, שהקב"ה אחז לו בבגדו ואמר לו, אני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן, ושאל, מי בראש, ואמר לו הקב"ה, בן ישי בראש, אז השיב, לא בעינא. והענין הוא, שסדר המדרגות הוא מקודם עלמא דאתכסיא, ואח"כ עלמא דאתגליא. וזה ענין "יש לי כל", "יש לי רב". שענין "רב" הוא בחינת ג"ר, ו"כל" הוא בחינת ו"ק. וזה פירוש, "מי יקום יעקב כי קטון הוא". וזה ענין שיעקב לקח ממנו את הבכורה, שאח"כ נעשה לו כל, שהיה לו גם כן בחינת ג"ר, וזה הגיע לו ע"י יוסף, בסוד "ויכלכל יוסף".
וזה ענין "כי שנואה לאה", שממנה נמשכת כל השנאות וכל המחלוקת שישנם אצל תלמידי חכמים, וזה ענין מחלוקת שמאי והלל. ולעתיד ששני המטות יהיה לאחדים, היינו מטה יוסף ומטה יהודה, וזה ענין שאמר יהודא ליוסף,"בי אדני", שהיה אז היחוד של יהודה ויוסף, אבל צריך להיות יהודה בראש.
וזה ענין, שהאר"י הקדוש היה משיח בן יוסף, לכן היה יכול לגלות כל כך חכמה, משום שהיה לו הרשות מעלמא דאתגליא. ומחלוקת הזה נמשך מ"ויתרוצצו הבנים בקרבה", שלעשיו היו בגדי החמודות, אשר היו אצל רבקה.