"שדה אשר ברכו ה'". השכינה הקדושה נקרא שדה, ולפעמים נעשה מן שדה שקר. שה- ו' שבתוך ה' הוא סוד הנשמה, שה- ד' הוא סוד השכינה הקדושה, ובזמן שהנשמה מלובשת בה נקרא ה'. ובזמן שהאדם רוצה להוסיף על האמונה, אז הוא ממשיך ה- ו' למטה ונעשה ק', אז מה- ד' נעשה ר' שמבחינת דלה ועניה, שרוצה להוסיף, אזי נהפך לריש בסוד "במלכותו נולד רש", שמן דל נעשה רש. היינו ע"י שהכניס עין רע לעצמו, הן במוחא והן בליבא, שהוא סוד "יכרסמנה חזיר מיער", שהעין תלויה משום שהוא חוזר להיתרה, שס"א עתיד להיות מלאך קדוש.
וזה סוד "יהי כבוד ה' לעולם", כיון שהוא בא לידי מצב של חיותו יער מלשון עירו, היינו שנשפך כל חיותו, והוא מתחזק בכל פעם, אז הוא זוכה לבחינת "שדה אשר ברכו ה'", שמעין רע נעשה עין טובה. וזה פירוש עין תלויה, היינו שתלוי ועומד בספק אם בעין רע או בעין טובה, וזהו שחוזר להיתרה וזה סוד חד לקבל חד. וזה סוד שאמרו חז"ל, לא היה שמחה לפניו כיום שנברא בו שמים וארץ, וזהו מטעם שסוף כל סוף יהיה ה' אחד ושמו אחד, שזהו תכלית הבריאה. ואצל הבורא ית' העבר ועתיד שוה, לכן השם ית' מסתכל על הבריאה על צורתה הסופית כמו שתהיה בגמר התיקון, וכבר כלולים בעולם אין סוף כל הנשמות עם כל השלמתם שיהיה בגמר התיקון, כבר צורתם השלימות נמצא שם ולא חסר שום דבר.
אלא, אצל המקבלים ניכר שעדיין חסר להשלים מה שמוטל עליהם להשלים, שזהו "אשר ברא אלקים לעשות", היינו החסרונות והרגזנות, שזה סוד מה שאמרו חז"ל "רגזן, לא עלתה בידו אלא רגזנותא", וכמו כן "כל הגרגרן כועס", שזהו צורתו האמיתית של הרצון לקבל בצורתו האמיתית, איך שהוא מגונה. וכל התיקונים הוא להפכו בעמ"נ להשפיע, שזהו כל עבודת התחתונים. שמטרם שנברא העולם היה בסוד "הוא ושמו אחד", היינו אף על פי, ששמו כבר יצא מהוא ונתגלה לחוץ, וכבר נקרא בחינת שמו, מכל מקום היה אחד, וזה סוד חד לקבל חד.