מצות אין צריכות כוונה - ושכר מצוה בהאי עלמא ליכא. פירוש, דלמאן דאמר מצות אין צריכות כוונה, הוא סובר, ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא. דענין כוונה, היינו השכל והטעם שבמצוה, והוא באמת השכר של המצוה שאם האדם טועם טעם המצוה, וגם מבין השכל שבהדבר אז לא צריכים לשכר יותר גדולה מזו. לפי זה יוצא, אם אין מצות צריכות כוונה, ממילא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, הלא אין לו שום טעם ושכל בהמצוה.
נמצא, שאם האדם נמצא במצב שאין לו שום כוונה, אז נמצא במצב ששכר מצוה בהאי ליכא, כיון ששכר המצוה הוא הטעם והשכל, ואם אין לו זה בטח שאין לו שכר מצוה בעולם הזה.