הנה יש בחינת אשה, ויש בחינת בעל. אשה נקרא, דלית לה אלא מה שיהיב לה בעלה, ובעל נקרא שהוא עצמו ממשיך לתוך בחינתו כל טוב. הנה ברכים נקרא בחינת הכנעה, כמו שכתוב "וכל ברך לך תכרע".
ובענין הכנעה יש ב' בחינות: א) מי שמכניע את עצמו לפני מי שגדול ממנו, והגם שלא יודע מעלתו אלא שהוא מאמין שהוא גדול, ומשום כך יש לו הכנעה לפניו. ב) שהוא יודע את גדלותו ומעלתו בבירור גמור.
ובענין אמונה בהגדלות של העליון, יש גם כן ב' בחינות: א) שהוא מאמין שהוא גדול מטעם שאין לו עצה אחרת, היינו שאין לו שום דרך ומבוא איך לידע את גדלותו. ב) שיש לו עצה איך לידע בדעת ברורה וצלולה את גדלותו, ומכל מקום הוא בוחר בדרך האמונה, מטעם "כבוד אלקים הסתר דבר", זאת אומרת, הגם שיש לו ניצוצין בגופו שהם רוצים דוקא לדעת גדלותו, ולא ללכת כבהמה, ומכל מקום הוא בוחר בדרך האמונה, מטעם הנ"ל. נמצא, שמי שאין לו עצה אחרת ובוחר באמונה, נמצא שהוא בחינת אשה, היינו בחינת נקבה, "תשש כוחו כנקבה", והוא רק מקבל מבעלה. ומי שיש לו עצה והוא לוחם ללכת בדרך אמונה, הוא נקרא בחינת "איש מלחמה". לכן, אלו שבוחרו בבחינת אמונה בזמן שהיה להם עצה ללכת בבחינת ידיעה, הנקרא בעל, המה נקראים "אשר לא כרעו לבעל", היינו שלא נכנעו לעבודת בעל שהוא בחינת ידיעה, אלא שהלכו בדרך האמונה.